"איפה אתה? אתה פה?": על אופנת הטיקטוק בצה"ל | מאיר עוזיאל

משהו: אנשים בערים הגדולות חיים בשביל תאוות הרווח. בתנ"ך כתוב: ואהבת לרעך כמוך. בחברה המודרנית אין דבר כזה: רעך.(על פי בנימין ד'יזראלי, ברומן שלו “סיביל")

עוד שירים מועלים כסרטונים שבהן חיילות (לא רק) חוזרות על המילים בשיר חדש של מאיה דדון: “בנות, להזיז את האגן לימין, ואז את האגן לשמאל, ואז תראו את הבנים נכנסים לעניינים, ובאים לשאול: ‘מה זה? של מי את? תגידי לי, מותק'. תיזהר כי אין לי עותק". אני רואה גם חיילות עם רובים, מדי שדה וחגור בתוך טנקים (ולא רק) עושות ליפסינק בטיקטוק לשיר של בן־אל: “זה ממש בסדר, אם את מרגישה, שאת אחלה גבר, אבל אישה".

לפעמים לא מדובר בשיר, אלא במילים שחוזרים עליהן בלי כל מנגינה. למשל, הרבה חיילות, בהן חיילות משטרה צבאית, עוקבות בשפתותיהן בסרטונים אחר המילים: “הלו אתה מדבר אליי? אר יו טוקינג טו מי? יו אר טוקינג טו מי? מי אתה חושב שאתה טוקינג טו מי?".

או חיילים וצעירים שחוזרים על המילים האלה, הנאמרות במבטא מיוחד: “בכיתי: אין לי נעליים. ראיתי מישהו - אין לו רגליים. אמרתי: תודה אלוהים, תודה אלוהים". לפעמים מעל המילים האלה יש כתובות המסבירות את הקשר לחיים של הדובר. נניח, שיבוץ ביחידה צבאית שהדובר או הדוברת חשבו שקשה בה, עד שהם ראו חברים ביחידה שקשה בה הרבה יותר.

עוד שיר חוזר הרבה בטיקטוק, שבו חיילות שרות, עם תנועות, שיר של אנה זק: “אפס חמש שתיים, חמש שלוש שמונה, אחד שש ארבע, תוסיף גם שמונה. הוא בטח לא מפסיק עכשיו להתקשר. אופס, הבאתי לו מספר אחר". יש עוד שירים בטיקטוק. אבל שיר אחד נוגע ללבי במיוחד. שרה אותו דנה פרידר: “נערה חשמלית, בחורה אמיתית, בתוך עולם מוזר. נערה חשמלית, לא ילדה בכיינית".

אני לא מבין מה הקשר, אבל הוא מלווה סרטונים שבהם צעירים לפני גיוס, ממכינות טרום־צבאיות, מצלמים את עצמם ואת כל חבריהם למכינה, ומעל הראש של כל אחד כתובית עם היחידה שאליה הוא עומד להתגייס בצה"ל. פלא שאני מסתכל בטיקטוק כל הזמן ונמס מהנוער הנהדר הזה?

זה לשון דבריו: “אני מקבל מדי יום מכתבים מיהודים ובהם בקשה כזו: ‘אנא, אבקש מאוד את המלצתך. רצוני להתנצר', אני קורע את המכתבים מיד כשאני רואה חתימה של ז'יד". הוא ממשיך: “היום קיבלתי מכתב כזה: ‘הוד מעלתו, הנני יהודי מוויניצה. הואיל ובדעתי להתנצר, אבקש מאדוני שיהיה שושבין לטבילתי. בר זאקס, 17 ספטמבר 1910, ויניצה, רחוב הדואר'".

רק לפני חודש אותו מריו דראגי ראש ממשלת איטליה, היה בישראל ופגש כאן את בנט. בנט אמר לו אז: “שנינו הגענו לתפקיד ראש הממשלה בצורה לא שגרתית, ושנינו מובילים ממשלות ייחודיות שלא היו קודם, לא בישראל ולא באיטליה". ואחרי חודש מאז אותה התרברבות בנט היה יכול להוסיף: “ושנינו התפטרנו".