להאזנה לטור של אלון בן דוד

משהו לא טוב עובר על ארגון חיזבאללה בשבועות האחרונים: המל"טים שלו הופלו בזה אחר זה, הוא נתפס פעמיים מפיץ תעמולה כוזבת ונחותה, ואפילו ממשלת לבנון, הממשלה שלו, מביעה הסתייגות גלויה מההתגרויות שלו בישראל. אבל כל אלה הן לא בהכרח חדשות טובות עבורנו.

"לא מעוניין במלחמה": יחזקאלי מסביר את האסטרטגיה של נסראללה

יחידה של חיזבאללה, חומר נפץ בשוקולד: תחקיר המוסד על הפיגועים בארגנטינה נחשף
 
 מי שנכווה ברותחין בחודש יולי 2006, נזהר מאוד בצוננין ב־16 השנים שעברו מאז מלחמת לבנון השנייה. חיזבאללה היה מחושב מאוד בסיכונים שלקח בתקופה הזאת, וגבול הצפון שלנו נהנה משקט כמעט מוחלט. גם אם ב־2019 השתעשע לרגע ברעיון להדליק מחדש את קו העימות בצפון, בא הפיצוץ בנמל ביירות ב־2020, וחיזבאללה נקלע לעמדת התגוננות מול הציבור הלבנוני, שדרש ממנו להבהיר אם הוא "מגן לבנון" או סוכן איראני.

לזה נוספו ארבע שנות "לחץ מקסימלי" של הסנקציות שהטיל הנשיא דונלד טראמפ על איראן, בשילוב עם פשיטת הרגל המוחלטת של המדינה הלבנונית, ויחד שחקו את הנכסים של חיזבאללה, הן החומריים והן הפוליטיים. בעיני רבים מהלבנונים הוא נתפס כמי שאחראי להתפוררות המדינה וכמי שבולם כל סיכוי לסיוע מבחוץ, וחלקם גם מעיזים לבטא את ההבנה הזאת במילים בוטות יותר מאי־פעם. אבל בשבועות האחרונים ניכר שחיזבאללה רואה בהסכם המתגבש מול ישראל על סימון קו הגבול הימי הזדמנות לתקף מחדש את מעמדו כמגן לבנון. חיזבאללה מנסה למצב את עצמו כיחיד שיעצור את הממשלה הלבנונית מלוותר על נכסים של לבנון מול ישראל.

הפעולות שלו עד כה מול אסדת "כריש" נראות כסיכון מחושב: שליחת מל"טים לא מאוישים בניסיון לצלם את האסדה ולהציג הישג תדמיתי. אבל הפלת המל"טים הכניסה אותו למצוקה: תחילה פרסם וידיאו שנלקח מכתבה בערוץ 12 כאילו צולם על ידיו, אחר כך נאלץ לחשוף שמל"ט רביעי שלו הופל, אף שישראל לא חשפה את האירוע, ולבסוף ניסה להתגאות בהפלת רחפן ישראלי, טענה שהופרכה במהירות על ידי צה"ל.

שחיקת האמינות של הארגון, שמסורתית הקפיד לשמור עליה ולהתגאות בה, היא סימן של ייאוש - וייאוש עלול לבשר על מוכנות של חיזבאללה לקחת סיכונים גדולים יותר. אסדת "כריש" היא אתר פגיע, ומפתה להפוך אותה לסלע מחלוקת, אף שגם ממשלת לבנון מסכימה שהיא לא קרובה אפילו לקו הגבול השנוי במחלוקת.

שלא כמו בקידוח מאגר הגז "לוויתן", שם הייתה אסדת קידוח שחיברה צינור בין באר הגז בקרקעית הים לאסדת ההפקה הסמוכה לחוף והסתלקה לדרכה, בקידוח "כריש" יש אסדה שתישאר מעל הבאר בלב ים ל־20 השנים הקרובות. זו לא בדיוק אסדה, אלא ספינת הפקה צפה (FPSO) שהתייצבה מעל לבאר הגז והטילה 12 עוגנים. היא שתשאב החל מספטמבר את מאגר הגז הגדול (כ־40 מיליארד מטר מעוקב) ותזרים אותו בצינור לאסדה שמול חוף דור.

היא לא תהיה רק אסדת הפקה אלא גם נמל פריקה. מאגר "כריש" מכיל גם חומר שנקרא קונדנסאט – גז טבעי מעובה, שהוא דלק דליק ויעיל כמעט ברמה של בנזין. הספינה תשאב אותו, תאגור אותו, ואחת לכמה שבועות תעגון לצדה ספינה אחרת שאליה יועבר הדלק. זו כבר מטרה רכה ופגיעה, שממוקמת כ־90 ק"מ מחופי ישראל, וההגנה עליה לא תהיה פשוטה.

לחיל הים יש כרגע ספינה אחת שעליה הותקנה כיפת ברזל ימית. שתי ספינות המגן החדשות – מדגם סער 6 – נמצאות רק בתחילת התהליך של התקנת מערכות ויכולות מבצעיות, ויהפכו מבצעיות רק בעוד זמן רב. לישראל אין יכולת להחזיק כיפת ברזל קבועה צמוד לאסדה, ולכן ההגנה עליה תלויה ביכולת של המודיעין להתריע על התקפה מתוכננת. עד עכשיו המודיעין הוכיח את עצמו, אבל אם יחליט חיזבאללה לשגר מטח של טילי חוף־ים יאחונט – גם התרעה מודיעינית לא תוכל למנוע פגיעה באתר האסטרטגי.

התיעוד מהמל"ט של חיזבאללה. צילום: רשתות ערביות

האיום הקרקעי

השחיקה במימון שמעבירה איראן לחיזבאללה ובמעמדו הפוליטי האטה את תהליך ההתעצמות של הארגון אבל לא עצרה אותו. מעבר ליכולות הדיוק שחיזבאללה צובר באטיות אבל בהתמדה, נבנתה יכולת יבשתית שצריכה להטריד יותר את ישראל: כוחות רצ'ואן של חיזבאללה, שמוצבים מעבר לגבול, נמצאים בכוננות של יציאה לפעולה שעות ספורות מרגע מתן הפקודה. לכוחות האלה יש תוכנית סדורה ויכולת לכבוש יישוב ישראלי בכמה שעות.

אל מול היכולת הזאת החל צה"ל בביצור המכשול לאורך גבול הצפון, אבל לאט ובצנעה. הפרויקט כולו – הקמת מכשול מתקדם לאורך 130 ק"מ מראש הנקרה ועד למטולה – יעלה כ־3 מיליארד שקל ויידרשו כשלוש שנים לבנות אותו. בינתיים צה"ל מסתמך על היכולת המודיעינית הגבוהה שפיתח מול חיזבאללה. כל התרגילים הגדולים שנערכו בשנים האחרונות הניחו תרחיש של התדרדרות, שבו יש לצה"ל זמן לרכז כוח שיקדם התקפה קרקעית של חיזבאללה. אבל מה אם חיזבאללה יגיח במפתיע?

צה"ל חייב להניח את התרחיש המחמיר של הפתעה בסיסית ולהיערך אליו. בכמות המשימות שמוטלות על צה"ל, אין לו יכולת להחזיק בצפון באופן קבוע כוח קרקעי בהיקף שיוכל להדוף התקפה של חיזבאללה. אבל הוא יכול להקים שם מערך אש קבוע, כזה שיוכל להשמיד כל כפר שממנו תצא מתקפה של רצ'ואן. יכולת מוכחת כזאת, שגם תופגן בתרגילים, תוכל ליצור משוואת הרתעה שתגרום לחיזבאללה לחשוב פעמיים לפני שהוא מוציא מתקפה קרקעית.

ישראל לא חוותה כיבוש של יישוב על תושביו מאז מלחמת העצמאות. ספק אם החברה הישראלית של היום מסוגלת להכיל אירוע כזה, שבו חיזבאללה ישתלט על יישוב למשך כמה ימים, וכשיצא – גם ייקח איתו בשבי כמה אזרחים. זה אירוע שיחרוט צלקת עמוקה במנטליות הישראלית, ששום מהלומת אש או תמרון התקפי שיבואו אחר כך לא יצליחו למחוק.

בעוד אנחנו בונים אופציה התקפית מול איראן, חשוב לא פחות לחזק את היכולת ההגנתית. כשרואים את היקף ואת מיומנות הכוח שבונה חיזבאללה מצפון לגבולנו, אנחנו חייבים להתכונן למקרה שבו יפתיע אותנו. חיזבאללה כבר הפתיע אותנו לא פעם – בחטיפה בהר דב ב־2000, בחטיפה ב־2006 – הנחת העבודה צריכה להיות שהוא עשוי להפתיע שוב.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

[email protected]