מילה אחת נעדרה מהדברים שהשמיע ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, בהודעתו לעתונות. אף מילה, לא ברמז, לא בעקיפין. נתניהו נזהר, נשמר באופן הכי מוקפד שלא להזכיר את המילה אוקראינה. חלילה, אלוהים ישמור, אפילו לא בדרך אגב. אוקראינה לא קיימת. בדיוק בעת שדיבר, פורסמו דיווחים שצבא רוסיה הגביר את ההפצצות על מטרות ויעדים במזרח אוקראינה.
כבר שנים לא מעטות, ולדימיר פוטין נחשב כראש מעצמה מוקצה, מנודה, שראשי מדינות הפגינו באופן גלוי, וביטאו באופן עקבי ומתריס את התרחקותם ממנו. בנימין נתניהו, שלא הסתיר את הזלזול שלו כלפי מי שהייתה קנצלרית גרמניה, נשיא ארה"ב או נשיא צרפת, והשקיע מאמצים מיוחדים להתקרב לפוטין, להוכיח את הידידות המיוחדת ביניהם ולהפגין את ההערכה העצומה שהוא רוכש כלפי נשיא רוסיה. התנהלות כזו, הייתה חובבנות, חוסר אחריות ויהירות.
ברית המועצות, ולאחר מכן רוסיה, לא היו אף פעם אוהדות של ישראל. וזאת לשון המעטה. שליטי רוסיה, כמו מנהיגי קודמתה ברית המועצות, היו והינם עוינים לישראל, במידה שלא מוגזם להגדיר זאת אנטישמיות. בזירה העולמית, במיוחד במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, רוסיה היתה תמיד והינה אנטי ישראל. לרוסיה כידוע יש במועצת הביטחון זכות ווטו. לא ידוע ולא זכור מקרה אחד שרוסיה ניצלה את זכות הווטו לסיכול יוזמה או הצעת החלטה נגד ישראל. זה לא קרה אף פעם. בשנים האחרונות, ארה"ב השתמשה בזכות הווטו של מועצת הביטחון 40 פעמים לסיכול הצעות החלטה ויוזמות נגד ישראל. בכל הצבעה במליאת העצרת בנושאים מזרח תיכוניים, בלי יוצא מהכלל, רוסיה מצטרפת לרוב המצביע נגד ישראל.
פוטין הוא היום הידיד הגדול והאוהד של נשיא איראן. למה ומדוע כל כך קשה להסביר שההתנכלות לסוכנות היהודית ברוסיה היא ביטוי של שנאה לישראל?
התרעות פיקוד העורף