שלושה חודשים נותרו עד מועד הבחירות, ועל פניו יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, הלא הוא השחקן הכי חדור מוטיבציה שעל המגרש, מתנהל לעת עתה בהילוך נמוך. נמוך יחסית למטרה הגדולה שהציב: לבצע מהפך ולחזור לעמדת הקברניט. תגובה פה וציטוט שם, ותו לא.

האם הקמפיין של הליכוד יעבוד? יועץ אסטרטגי: "נתניהו לוקח סיכון גדול"
"נתניהו שונא את המדינה": בן כספית התפוצץ בשידור - וכך הגיב ינון מגל

אפילו הפרומו המבטיח שהפיץ השבוע דובר הליכוד (שכבר לא רץ בפריימריז) יונתן אוריך, על "הכרזת נתניהו החשובה לעתיד של כולנו", בישרה על פרסום ההבטחות הכלכליות של הליכוד. ספק אם הציבור בכלל הצליח לקלוט את המסר שהועבר אליו בצורת סרטון מיושן למדי עם נתניהו, המופיע על רקע דגל ישראל ומראה לציבור גרפים ורשימות במשך כמעט 20 דקות.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

ההתנהלות הכמעט פסיבית הזאת לא צריכה להטעות איש. אין בימים אלה פוליטיקאי שמתקרב לממדי הפעילות של נתניהו. טרם בשלה השעה לקמפיינים מתוקשרים ואגרסיביים, אך מבחינת נתניהו זה בדיוק הזמן לבניית היסודות לקמפיין שיבוא גם יבוא, ואולי הפעם יניב לו את 61 האצבעות המיוחלות.

יו"ר הליכוד, שתפקידו מובטח, לא משתתף פורמלית בפריימריז. הרי אף בכיר בליכוד שרואה את עצמו כטוען לכתר אינו מעוניין להישרף מאה מטר לפני קו הגמר. לכולם ברור שאו שהפעם נתניהו מקים ממשלה, או שהקלפים נטרפים והמשחק נפתח מחדש. על כן נתניהו, בבדידות מזהרת בראש הפירמידה, עוסק במלוא עוזו (ועד כמה שחוקת הליכוד מאפשרת לו) בעיצובה של אותה פירמידה.

העברת הכוח מידי מרכז הליכוד לכלל מתפקדי המחוזות הייתה אירוע גדול בהרבה מכפי שנתפס בעיני הקהל הרחב. היא מאפשרת לנתניהו למנוע כל ניסיון של התגבשות כוחות עוינים. "כוח עוין", מבחינת נתניהו, הוא כל ח"כ שאינו מחויב אליו אישית.

לנתניהו תוכנית עבודה ברורה מאוד למקרה של השגת הרוב הדרוש להקמת ממשלה. העברת פסקת ההתגברות וייתכן שגם החוק הצרפתי דורשת הרמוניה בקרב חברי הסיעה. גם למקרה של אי־הצלחה בהקמת ממשלה, רצוי שלא יהיו בסביבה ח"כים מהסיעה בעלי דעה עצמאית מדי.

על כן, כל מועמד וכל מועמד בפוטנציה שנחשד בקשר כלשהו עם גדעון סער, וגם כאלה שכל אשמתם היא יחסי חברות עם בכירי ליכוד הנחשבים למתחרים פנימיים של נתניהו, הוכנסו לקטגוריית "המועמדים הלא רצויים". החלשת המרכז במחוזות הייתה ניצחון גדול. חלק מה"לא רצויים" נאלצו לוותר על ההתמודדות, אחרים נשארו, אך סיכוייהם פחתו משמעותית.

הסוגיה הקשה לפיצוח שהטרידה את נתניהו הייתה דודו לניאדו. לניאדו, פעיל ותיק הנתמך על ידי סניפי דרום תל אביב ונחשב לידידו ולמקורבו של ח"כ דוד ביטן, הטריד את נתניהו מסיבה אחרת. לא כי האיש חשוד בכוונות של פלגנות ומרדנות, אלא כי עברו הפלילי (הרשעה בגין פריצה לבתים מלפני 14 שנה) היה צפוי להרים להנחתה לכל יריבי הליכוד. אבל במקרה הזה, זכה נתניהו לניצחון - הקרב הוכרע ובית הדין של הליכוד פסל את לניאדו.

תמונות מחויכות

השאלה "איך תיראה רשימת הליכוד?" היא קושיה גדולה, אך לא היחידה שמדירה שינה מעיני נתניהו בימים אלה. חידת הנאמנות של החרדים הפכה בשלב זה מדרמה לפארסה, כשהתסריט חוזר על עצמו בתדירות של פעם בחודש. נתניהו מקבל התרעות על עוד אמירות ורמזים של יו"ר דגל התורה משה גפני; אנשי לשכתו נדרשים לבדוק ולטפל; מתארגנת פגישת נתניהו־גפני; הדוברים דואגים להדליף תמונות מחויכות מ"הפגישה הסודית בארבע עיניים"; הח"כים החרדים מתראיינים וטוענים כי "הכל ספינים של השמאל, החרדים נאמנים לנתניהו ולגוש"; והעסק נרגע. עד ההופעה הבאה של גפני.

ח''כ משה גפני (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)ח''כ משה גפני (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

על פניו, המחזה שהתרחש השבוע היה עוד סבב בסאגת "החרדים והנאמנות". אומנם תוכן המחזה נראה זהה לפרקים הקודמים, אך התפאורה הפעם הייתה מושקעת בהרבה. והיה גם קו חדש בעלילה: יו"ר ש"ס אריה דרעי, הצהיר בריש גלי כי "ידאג לכך שיהדות התורה תלך רק עם נתניהו".

ההכרזה של מנהיג המפלגה השכנה, החרדית־מזרחית, הצליחה לקומם הן את חברי יהדות התורה והן את חלק מהבוחרים. "לא זקוקים לפטרונים הדואגים, כל שכן בדמותו של דרעי", בערו הרשתות. כולם ראו ושמעו את דרעי, אך מעטים הכירו את הסיפור במלואו.

ובכן, גפני נחשב בסביבת נתניהו לעצמאי למדי, כלומר לבעייתי. אמירותיו ורמיזותיו, שכולן נוטות לאותו כיוון, טורדות את מנוחתו (אין נאמנות לנתניהו, יש רצון להקים ממשלה ולמנוע בחירות) ואינן פוסקות גם אם אחריהן מגיעות הכחשות סטנדרטיות. על אף שאיש אינו אומר זאת בקול, ההערכות השקטות המסתובבות בחוגי דגל התורה אומרות כי ייתכן שגפני עומד בפני הקדנציה האחרונה שלו. "אולי זאת הסיבה להתנהלותו העצמאית", תוהים שם.

כך או כך, ללשכת נתניהו שיח דל ורעוע עם גפני, ודאי כשזה נוגע לעוד רעיון של מכתב נאמנות לגוש או הצהרת אמונים לליכוד ולעומד בראשו. במילים פשוטות, גפני לא מוכן יותר להיות שותף לשום הצהרת נאמנות בכל צורה שהיא. בשונה מהמצב הקודם, כשנתניהו נהנה מציר ישיר ואמין לרב חיים קנייבסקי, במציאות העכשווית אין לו אותם כלים להגיע לביתו ולאוזנו של המנהיג הליטאי הנוכחי, הרב גרשון אדלשטיין. יתרה מזאת, בדגל התורה יודעים לציין כי הרב אדלשטיין נרתע מההילה ומהאהדה שסובבות את דמותו של יו"ר הליכוד. מכתבי נאמנות זה ממש לא הסגנון והכיוון.

השבוע נעשה ניסיון נוסף. נוכח הנתק שקיים בינם לבין גפני, פנו אנשי נתניהו לח"כים אחרים מדגל התורה וביקשו לפעול כדי להוציא מכתב רבנים או מכתב בפורמט אחר. העיקר – שבמכתב שתי המפלגות החרדיות יבהירו חד־משמעית: הולכים רק עם הליכוד ועם נתניהו. אין אופציה חלופית. אין מועמד אחר. אם אין ממשלת נתניהו – אין ממשלה בכלל.

השליחים שוגרו, הגישושים גוששו, והתוצאה הייתה מאכזבת. המקורבים לרב אדלשטיין הבהירו כי הצהרות פוליטיות מסוג זה הן זרות עבורו. בעקבות הניסיון הכושל, ובלית ברירה, הרימו אנשי נתניהו טלפון לגפני והזמינו אותו לשיחה. הפגישה התקיימה ביום שלישי במצודת זאב, והתמונות המחויכות הקלאסיות שוב יצאו ממנה. מה שלא יצא ממנה – זה מכתב נאמנות כלשהו. גפני נותר עומד על שלו, ונתניהו נותר עם דאגותיו וללא הצהרת נאמנות ברורה מצד החרדים האשכנזים.

ומעובדות להערכות. כמו שגפני לא מעוניין במפגן נאמנות עיוורת לנתניהו, באותה מידה הוא גם לא מעוניין בנאמנות או בהבטחות לכל מועמד אחר. מה שמעניין את יו"ר דגל התורה (ויש להניח שזה גם מה שמעניין את ההנהגה הרבנית שלו) זה הקמת ממשלה שהחרדים יהיו חלק ממנה, ולא בשום פנים ואופן עוד מערכת בחירות.

על כן מחכה לגפני תקופה מאתגרת. סביר להניח כי הלחץ הציבורי עליו יגבר וילך, כולל איומי שיימינג ואופציות נוספות לא נעימות. על כל פנים, מבחן המציאות יבוא רק אחרי הבחירות. יש להניח כי בכל מצב ובכל תסריט מה שיכריע הוא השיחה שתתנהל בין גפני לבין המנהיג הרוחני של מפלגתו. ומילת המפתח שככל הנראה תיאמר על ידי הפוליטיקאי הוותיק בפני רבו לא תהיה "ביבי" ולא "לא ביבי" – אלא "ממשלה".

החרדים מעוניינים בשותפות בשלטון ולא בבחירות, ואת הרעיון הפשוט הזה כדאי שישננו כל המועמדים לתפקיד ראש הממשלה.