מה קרה, אמא?

אני חוקר את תופעת הביביזם משחר קיומה. אני לא מתכוון ל"מכונת הפייק והרעל" שמכילה רכיבים נוספים רבים: זרועות סייבר נסתרות, בוטים, רובוטים, בובות גרב, רשתות מזויפות, ערוצי תקשורת מגויסים, שופרות צייתניים. אני מנסה לרדת לסוף דעתם ולמעמקי נפשם של האנשים האלה שמתרוצצים יום ולילה בכל רחבי הארץ, מצוידים במגפונים וכמויות אינסופיות של שנאה, כדי להפיץ את משנתה של משפחה שמרקיבה את הציבוריות הישראלית כבר שנות דור.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

הרי הם יודעים את האמת. או, לפחות ידעו אותה פעם, בטרם לחץ מישהו על כפתור ה"delete" ומחק את רצונם החופשי. הם יודעים שהמנהיג שלהם הוא זה שהכשיר את מנסור עבאס. הם יודעים שלא עידית סילמן הייתה "שפחה של ערבים", אלא אבו יאיר, שכרכר ופיזז סביב עבאס כרומיאו בשקל תשעים לאורך חודשים ארוכים. הם יודעים שהמנהיג הזה עשה בחייו הרבה יותר דברים שמאלה מאשר ימינה. הם יודעים שהוא לא קיים אף הבטחה מעולם ולא הותיר שותף פוליטי אחד בלי פצע דקירה עמוק בגבו. הם יודעים שהאיש שמנסה לייצר עכשיו רושם של לוחם נגד יוקר המחיה מנהל כבר עידנים אורח חיים של טייקון מולטי־מיליונר על חשבונם של אחרים, לפעמים על חשבוננו. הם יודעים את כל זה. עמוק בפנים. אז מה קרה להם?

אם יש מישהי שמסמלת את החבורה הזו, את הגסות והגדפנות והרדידות והבורות אבל גם את הנחישות והעיקשות והמסירות, זוהי אורלי לב. היא זכתה לתהילה כשניצחה על מקהלת טינוף וקללות מתחת לבית משפחת פרקש בקיסריה, הוריו השכולים של הטייס סרן תם פרקש ז"ל, שנפל בלבנון השנייה. אתם יודעים מי שלח אותה לשם. לב מזכירה לי קצת את עצמי. נולדה, כמוני, בחולון. הפרש של שלוש וחצי שנים. אני הייתי, כזכור, מתנדב מסור בסניף הליכוד בחולון. אחר כך אפילו מנהל יום הבחירות בחולון (באייטיז). אחר כך התפכחתי. היא לא. להפך. היא הפכה לביביסטית קיצונית ולאחרונה היא מצהירה שיש בחייה כרגע רק שני גברים: ביבי ובן גביר. ביום שאחרי נתניהו, היא בן גביר.

איתמר בן גביר  (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)איתמר בן גביר (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

טעיתי לגביה. לאחרונה נחשפתי לבנה של לב, בחור צעיר ושובה לב בשם מנשה. אחד משני ילדיה. גם הוא חולוני. הצצתי לעמוד הפייסבוק שלו, ונדהמתי. כמו אמא שלו, רק להפך. פגשתי אותו. שיחה ארוכה, נוגעת ללב, מדהימה. קצין בחיל הים, אדיש פוליטית. לא הצביע בפעמים האחרונות וכנראה לא יצביע גם בפעם הזו (טעות, מנשה. טעות קשה). מתעניין באיכות הסביבה, בהתחממות כדור הארץ, בזיהום האוויר, באיכות חיינו במקום הזה ובכלל.

הנה מכתב אישי שכתב מנשה לאמו, אורלי לב. הוא מסר לי אותו לפרסום. מילה במילה:
"אמי היקרה, אני מתגעגע אליך. כבר שנתיים שאמא שלי נעדרת. אומנם, קיבלתי אמא מחליפה, אותו שם, אותו מראה, אפילו אותו מספר טלפון, אבל הבן אדם... מיד זיהיתי שזו לא את. בכל זאת, אני מכיר אותך כבר כמעט 40 שנים. לימדת אותי לאורך השנים שהשקפת עולם חברתית ופוליטית צריכה להגיע מהשכל הישר, מהיגיון ולא ממחנאות. בחצי הלצה ובחצי גנאי, הכינוי שלך במשפחה הרחבה היה 'שולמית אלוני', שמעולם לא הפריע לך והיה גורם לך לדבר בגאווה על בחירותייך, ואף היווה את אחד הגורמים הראשונים שלימדו אותי ללמוד ולקרוא על פועלו של אדם כדי לשפוט, לפחות בעיניי, אם הוא ידיד או אויב. למדתי שיש מעט מאוד אויבים, אם בכלל, אלא שיש אנשים בעלי דעה שונה ושריבוי דעות זה חוזק".

"לא קל היה לגדול תחת הכפייה הדתית, העדתית והפוליטית שגדלנו בתוכה. לא קל היה להתעלם מההתמסכנות המובנית במשפחה עולה מעיראק, שבה כמעט כולם מרגישים מקופחים, נכשלים בגלל מוצאם, הפשיעה, השחיתות, האלימות, הכל היה מנת חלקנו. אבל את, אמא, את הגנת מכל זה, היית חסינה, לימדת שאם רוצים ופועלים כדי להשיג מטרות, בסוף מגיעים אליהן וההיסטוריה הרחוקה, בין היא נכונה, מוגזמת או שקרית, לא משנה כלום".

"מעולם לא היית דתייה. היו לך שאיפות להגר לארה"ב, היית פציפיסטית וליברלית ובצעד קיצוני לכל הדעות סירבת להתגייס לצה"ל בחסות 'תורתי אמונתי', lol, דעותייך היו שוחרות שלום והיית תומכת מובהקת של מפלגת העבודה ומחנה השמאל. אמא, בסופו של דבר, את יצרת אותי, לא רק הבאת אותי לעולם, יצרת את מי שאני, אם לשפוט את קורות החיים שלי ואת מה שאני תורם לסביבה שלי, אני חושב שעשית עבודה לא רעה בכלל. קצין בחיל הים, קצין ביטחון מלונאי עם רשימה ארוכה של מושחתים וגנבים שחשפתי עבור מעסיקיי, חילוני מוחלט, פועל למען איכות הסביבה, מתעב פוליטיקה ולא בוחל באמצעים כדי לשמור על דרך הישר".

"ואז, בערב אחד בבית, חרבות אור מתנופפות על המסך, אובי־וואן מציע לאנאקין לא לנסות, אני מרותק, אשתי מפנה את תשומת לבי לכתבה שהיא רואה בחדשות, 'פעילת הליכוד אורלי לב נחקרת באזהרה בלהב 433 בחשד לאיומים על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט'. דממה, מבטים, 'מה?! פעילת ליכוד? איומים? מנדלבליט? מי זה מנדלבליט בכלל? מה היא קשורה לזה?'. למחרת התקשרתי אלייך כדי להבין במה מדובר, אבל כבר ענתה לי מישהי שמתחזה אלייך וסירבה בתוקף להודות שהיא זו לא את. היא באה אליי הביתה והחלה לשפוך את משנתה, על הליכוד (רק ביבי), על רצח רבין (חוסל, לא נרצח), על הסכם אוסלו (למרות שמעולם לא קראה אותו) וצרורות הפנינים לא פסקו".

אביחי מנדלבליט (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)אביחי מנדלבליט (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

"כן, אמא, זו שהחליפה אותך בתוך גופך חושבת שרבין חוסל. את מאמינה? לא על ידי יגאל עמיר, על ידי השב"כ. לא הצלחתי לקבל מידע, לא הצלחתי לנהל שיחה, המתחזה שלך נכנסה לאמוק אצלי בבית, חייבת להוציא את כל הססמאות שלימדו אותה, לסיים את הדברים וללכת. אמא, את לא יכולה לדמיין מה היא עושה עם הזהות שלך. אובדן צלם אנוש מוחלט. היא תוקפת משפחות שכולות. היא מכריזה על אנשים כבוגדים ואויבים ומשסה בהם את כל הציבור שהולך אחריה, אנשים שנתנו את חייהם לפעילות ביטחונית, פוליטית, ציבורית, ברגע, רק כי חושבים אחרת. לתוך הבתים שלהם, לתוך הרחובות שלהם, לילדים שלהם, היא מנסה ומצליחה להרוס לאנשים את החיים".

"מילא פנאטית אחת, אבל יש עוד אנשים שהולכים אחריה. אולי לא רבים, אבל מספיקים כדי לזהם ולטנף את האווירה כולה. אנחנו בעידן הרשתות החברתיות והמגפונים, והטירוף סוחף! הם לא יודעים שמתישהו נמצא אותך ואת תעשי צדק עם המתחזה הזאת, אבל עד שזה יקרה, הנזקים עצומים. ובכלל, מה זה אומר על מחנה שלם? מחנה של עשרות מנדטים, ששמים בראשם מתחזה שרק צועקת ססמאות, אם רק ידעו למי היא מתחזה, סביר מאוד להניח שהיית איתנו היום ולא הטרלול הזה. אמא, אני לא יודע למה את לא איתנו, מתוך בחירה, מתוך אילוץ, כי שילמו לך, כי הבטיחו לך, כי שטפו לך את המוח, אבל ככל שזה יימשך, כך יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות בקרת נזקים".

"אם יש חיבור אינטרנט במקום שבו את נמצאת, אני מניח שהמכתב שלי יגיע אלייך, אני יודע שעברת תקופה קשה מאוד לפני שהכל התחיל, אני יודע שאיבדת הכל. מאוד יכול להיות שיש קשר בין הדברים, אבל האם מה שקורה כרגע שווה את זה? נניח לרגע קט שהכל נכון, ביבי הוא השליט מס' 1 ביקום כולו, כל השאר עלילות, הכל שחיתות משפטית של מערכת שרוצה להפיל ראש ממשלה שאין ולא יהיה שני לו, שהשמפניות לא היו ורודות, הסיגרים היו בכלל ממולאים בבשר וה'משרתות' שנזרקו בכלל לא היו ממוצא אתיופי, הן היו נורבגיות שזופות, אנחנו כן צריכים יותר צוללות, אחת לכנרת, אחת לים המלח ואחת קטנה לאגם בסופרלנד... אז לא מספיק ללכת לקלפי ולהצביע לו? יזכה, לבריאות. לא יזכה, לא נורא, פעם הבאה... אנשים רוצים אחרת... דמוקרטיה. ראש ממשלה כזה או אחר, כל עוד נבחר, לא סביר שיוביל את ישראל לאבדון".

"השיסוי, ההסתה, הסירוב לקבל דעות שונות, הרצון של חלק עצום מהעם להפוך למונרכיה, הם שיביאו אותנו לסף תהום, השאלה היחידה שנותרה היא אם נעצור בזמן. אם תעצרי בזמן. בקרוב החגיגה תתחיל שוב, יאשימו ממשלה שהספיקה בקושי להיות ממ, שכל הצרות של ישראל הם בגללה, הייתה טובה או לא? לא מעניין, לפחות לא אותי, גם אם היו הכי גרועים שרק אפשר, אז הולכים לקלפי ומצביעים נגד. בוגדים? אויבים? עוכרים? לאן הגענו?! אמא, כבר כמעט שנתיים שהנתק מוחלט, הלילה שבו המתחזה שלך נשלחה לתקוף משפחה שכולה, זה היה הקו האדום שבו המתחזה עברה מלהיות מגוחכת ללהיות מסוכנת".

בנימין נתניהו (צילום: אבשלום ששוני)בנימין נתניהו (צילום: אבשלום ששוני)

"זה הלילה שבו הבנתי שאמא שלי כבר לא תפרסם תמונה עם הנכדים, שאמא שלי כבר לא תדבר על החיים, על תרבות או סתם על המזג האוויר, שכל מה שנשאר מאמא שלי זה צל חיוור, שצועק, זועק ומזיק. אני מפציר בך לעצור לרגע ולחשוב על מה שאת עושה. בעוד עשר־עשרים־שלושים שנים, כשהטבע יעשה את שלו והאיש הזה שחטף אותך, בנימין, יפנה את מקומו בעולם, בשיבה טובה עם כוס ורודה ומבעבעת לצדו, כשצלילי חבטות ממגרש הגולף הסמוך יפלחו את האוויר ולכל עיר חוף בישראל תהיה צוללת משלה, את תישארי רק עם הנזקים, בלי זיכרונות, בלי כבוד, בלי משפחה אבל עם דף פייסבוק גדוש שנאה. בבקשה תחזרי. בנך האוהב, מנשה".

"אני לוקח בחשבון שתגובת הביביזם תהיה לפרסם את המכתבים שאבי המנוח, יצחק, נהג לשלוח לבני הזוג נתניהו. אז ככה: הם כבר פרסמו אותם. לא זו אף זו, הגברת נתניהו צירפה אותה לתביעת דיבה שהגישה נגדי (לא היה שום קשר בין המכתבים לנשוא התביעה). זאת, ועוד: אני גאה מאוד בכל מה שהיה אבי, וגם במכתביו. כל מי שמכיר אותי מכיר גם את המכתבים האלה ואת העובדה שאני נטשתי את הליכוד אבל אבא שלי לא, אפילו להפך. הוא היה איש ליכוד וביביסט עד יום הקוגניציה האחרון שלו".

"התווכחנו, התנצחנו, רבנו, כמו בכל משפחה וסלון בארץ. טיפלתי בו, גם כשכבר לא זיהה אותי, עד שנפטר בשנה שעברה. הוא מעולם לא היה מעלה בדעתו לגדף משפחה שכולה. הוא עצמו משפחה שכולה (אחיו הבכור, ישראל ז"ל, נהרג בקרב האחרון של גבעתי בחזית הדרום במלחמת השחרור). הוא לא היה מעלה בדעתו לעולל אלפית ממה שמעוללים לב, רמי בן־יהודה וחבריהם לכל מי שמעז להרים יד, או קול, נגד הביביזם".

מכתבו של מנשה מפורסם כאן לבקשתו, שנגעה ללבי. הוא מתגעגע לאמא שלו. אני מייחל ליום שכל החברים, האחים, ההורים והקרובים האבודים שנשאבו למעמקי הטירוף הנוכחיים, יחזרו לעשתונותיהם. לא צריך לתמוך ביאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן או גדעון סער. צריך, בסך הכל, להבין שגם מי שלא שבוי בקסמו של נתניהו הוא אדם לגיטימי ולא כל מי שלא משוכנע שלפני ביבי היו כאן רק תפוזים, אינו "תומך טרור". כי בסוף, אסור לשכוח שהממלכה שכל אלה מנסים להעלות עכשיו באש, חשובה הרבה יותר מהמלך ואפילו מהמלכה. ואין כמו אמא.

[email protected] 

מתוך הטור המלא של בן כספית שפורסם ב"מעריב סופהשבוע"