תינוק שנשבה

הספין הביביסטי התורן של הימים האחרונים (חוץ מ"התוכנית הכלכלית" המגוחכת שהציג בנימין נתניהו השבוע) מתמקד בנושא הביטחוני. פעם זה היה הפורטה של נתניהו. הוא היה "מר ביטחון". הבלוף הזה התפוצץ בינתיים באמצעות 13 אלף רקטות, 50 אלף דונמים שרופים בעוטף עזה, רקטות ראשונות בהיסטוריה על בירת ישראל ומצעד דגלים שנפוץ לכל עבר. אבל היי, תמיד אפשר לשכנע את החבר'ה שבלי ביבי כל מה שיישאר כאן זה דונם פה, דונם שם וכמה עצי תפוזים.

נתניהו בוועדת החקירה לאסון מירון: "לא יכול לקחת אחריות על מה שאני לא יודע" (צילום: לע"מ)

על פי הספין הזה, במו"מ מול לבנון על המים הכלכליים ישראל מתכוונת לוותר על הכל, להסגיר את יצחק תשובה לנסראללה, להחזיר את הגז לחיזבאללה ולהתקפל בבושת פנים. בדרום, זה אפילו יותר טוב: "הדרום נצור שלושה ימים בגלל כמה בריונים של הג'יהאד האסלאמי!", הם זועקים, "לא היה כדבר הזה שישראל מתכופפת מול ארגון טרור קיקיוני וסוגרת אלפי אנשים בבתיהם, זוהי ממש כניעה לטרור!!". מיותר לציין שמדובר באסופה של פייקים מופרכים, כבלוני תבערה משומשים מדאשתקד.

חסידיו של האיש ששחרר קרוב ל־1,100 מחבלים, מהם 400 רוצחים, בעסקת קלון מול חמאס, מאשימים את זולתו בכניעה לטרור. ינון מגל ואנוכי העלינו ביום חמישי, בתוכניתנו ברדיו 103FM, את האלוף במילואים יעקב עמידרור. זו הייתה בקשה של ינון. אני מניח שהוא שאף להעצים את הנרטיב הבדיוני על ההתקפלות המבישה של ישראל בכל הגזרות, הכניעה לטרור, הוויתור על נכסים אסטרטגיים והחידלון הכללי.

 יירוט כלי טיס של חיזבאללה שעשו דרכם לאסדת כריש (צילום: דובר צה''ל) יירוט כלי טיס של חיזבאללה שעשו דרכם לאסדת כריש (צילום: דובר צה''ל)

עמידרור היה היועץ לביטחון לאומי של נתניהו. איש ימין מוצהר, ציונות דתית של פעם, כיפה סרוגה, תמך בנתניהו לאורך רוב השנים האחרונות, אפילו בפרסומים הקשורים לפרשת הצוללות. אבל, וכאן מגיע אבל גדול ומשמעותי, עמידרור הוא איש ישר. הוא גם איש ממלכתי. כן, אני יודע שהתופעה הזו של יושר אישי וממלכתיות הולכת ונעלמת מן העולם, כנראה שכמה משרידיה האחרונים מגולמים ביעקב עמידרור. קורה. עכשיו שימו לב לשיחה שהתנהלה בשידור חי בין שלושתנו. אני מביא כאן את עיקרי הדברים, כפי שנאמרו.

נתחיל בצפון, בסוגיית חיזבאללה: "נסראללה בלחץ בלתי רגיל, הוא איבד חלק ניכר מהלגיטימציה שלו בלבנון", אמר עמידרור, "בעזה יש יותר חשמל ביממה מאשר בביירות. המדינה התדרדרה לגמרי, אין תרופות בבתי המרקחת, מספר הרעבים גדול... כולם יודעים שלנסראללה חלק ניכר בבלגן הזה. הוא עכשיו מנסה לעשות את הבלתי אפשרי. הוא מבין שאין לו ברירה ולא יוכל שוב לעכב את ההסכם. הוא מנסה לייצר מצב שבו הוא יוכל להגיד תראו, ההסכם הזה טוב ללבנון בזכות האיומים שלי".

ינון: הדיווחים מדברים על זה שישראל נכנעת לדרישות של לבנון!
עמידרור: "במו"מ שני הצדדים נותנים. זה פירוש המילה. ישראל במצב שונה מלבנון. אנחנו מפיקים גז מהים התיכון, הלבנונים לא נמצאים שם, האינטרסים שלנו לא זהים לשלהם. לנו יש אינטרסים להמשיך את המצב הקיים, רק שלא יפריעו לנו. האינטרס הלבנוני הוא אחר, הוא להיכנס... ולכן, רק טבעי שאנחנו אומרים, מה צריך לשלם כדי שלא תפריעו לנו... זה לא שאלה איפה יונף דגל ישראל, זו שאלה כלכלית, מי יהיה עם יותר גז בסוף ועם יותר כסף".
ינון: אז אתה אומר שהאינטרס של ישראל הוא רק שיהיה שקט?
עמידרור: "ההגדרה שלך לא נכונה".
ינון: יש כאן אינטרסים כלכליים מול אינטרסים טריטוריאליים!
עמידרור: "אין פה שאלה טריטוריאלית בכלל. זה לא ירושלים".
ינון: ודאי שיש, ודאי שיש!
עמידרור: "לא, לא נכון. אין פה שאלה טריטוריאלית, אלא רק שאלה של פירוש של החוק הבינלאומי, שהקו צריך ללכת בזווית איקס מהחוף לים והם אומרים שהוא צריך ללכת בזווית וואי".
ינון: אז כן מדובר על טריטוריה!!
עמידרור: "לא, לא מדובר על טריטוריה, אלא על כלכלה. טריטוריה זה איפה שעובר הגבול של מדינת ישראל, יש מפות, זה ברור, ואנחנו נלחמים עליה עד המטר האחרון. יש דברים שנוגעים לוויכוח היסטורי, מה שלנו ומה לא שלנו. כאן, זה רק האופן שבו מפרשים את מה שכתוב בחוק הימי ופה יש פירושים שונים, כמו בהרבה חוקים. אין כאן שאלה של ריבונות. בסוף השאלה היא כלכלית, כי אנחנו רוצים למצות את מקסימום הרווחים שלנו מהים".

כך זה נמשך ונמשך. ינון מגל ניסה להסביר למי שהיה קמ"ן פיקוד הצפון, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מזכירם הצבאי של שרי ביטחון, ראש המועצה לביטחון לאומי ואיש האמון מספר 1 של בנימין נתניהו לאורך שנים ארוכות, שהמו"מ עם לבנון הוא על טריטוריה. לא עזר לעמידרור שום דבר. מגל היה נעול. מבחינתו, "מים כלכליים" וחלוקת ירושלים, היינו הך. מדובר בריבונות! זה הסתיים ככה: "הלבנונים", אמר עמידרור, "רוצים להגיע להסכם בדיוק כמונו. מי שלא רוצה להגיע להסכם, זה חיזבאללה. אנחנו רוצים הסכם, הלבנונים רוצים הסכם, חיזבאללה לא רוצה הסכם, אין סיבה לעזור לו".

בנימין נתניהו  (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)בנימין נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

שאלתי את עמידרור אם נכונה התזה ששמעתי ממקבלי החלטות וגורמי ביטחון בכירים (מאוד) שלישראל אינטרס ישיר שגם ללבנון יהיו אסדות קידוח באזור הזה. "לנו יש אינטרס גדול מאוד שללבנונים יהיו אסדות בים, ככל שיהיו להם יותר אסדות, יהיה להם יותר אינטרס שאף אחד לא יירה על האסדות שלנו, כי יהיה ברור מה התגובה. ולכן כשאתה יוצר מצב שלשני הצדדים יש הפסד מאוד דומה באותה נקודה, לשני הצדדים אין אינטרס לפגוע בדברים האלה, ויש לנו אינטרס גדול שלא יפגעו לנו בגז. אנחנו צריכים להסתכל ולשאול: מי לא רוצה את ההסכם? חיזבאללה. אנחנו רוצים, הלבנונים רוצים. אז בואו לא נעזור לחיזבאללה, בואו נעזור לעצמנו, אם צריך לוותר שם על כמה קילומטרים, אז צריך".

עכשיו אני מגיע לחלק הראשון של הראיון, שעסק במתרחש בעוטף עזה. "סביר בעיניך ששלושה ימים הדרום סגור ונצור?", שאל מגל. "השאלה היא לא אם זה סביר בעיניי, אלא בעיניהם של אנשי המקצוע ומקבלי ההחלטות", ענה עמידרור. תשובה ממלכתית, ראויה, לא מתלהמת. האיש, שבילה ארבעה עשורים מחייו בעשייה ביטחונית, יודע בדיוק איך זה פועל. הוא יודע שכשמפקד אוגדת עזה ממליץ למפקד פיקוד הדרום (אלוף אליעזר טולדנו, שהיה מזכירו הצבאי של נתניהו), על בסיס מודיעין מדויק, לסגור צירים מסוימים, יש לו סיבות מצוינות. אבל, ניחשתם נכון, זה לא שכנע את מר מגל.

ינון: בסדר, בסדר, אבל אנחנו מדינה ריבונית!
עמידרור: "למקבלי ההחלטות יש את המודיעין ואת האחריות, מה שלשלושתנו אין. בסוף, זו נקודת איזון מאוד עדינה, אני מכיר אותה היטב, כי הייתי למעלה משלוש שנים קמ"ן פיקוד צפון בתקופה שירו קטיושות על ישראל. ואתה יודע שהולכים לירות קטיושות ואתה שואל את עצמך אם אתה עוצר את הגליל או נותן לחיים להימשך. ברור לך מה מחיר הטעות. אתה יודע מה יכול לעולל טיל נ"ט אחד על אוטובוס שנע בציר שיכולת לסגור במחיר לא נורא לתושבים. ואחר כך אתה צריך להסביר לעצמך ולתושבים מה קרה שם. לכן, צריך להשאיר לאנשי המקצוע את נקודת האיזון, יש להם אחריות ויש להם מודיעין. לנו אין. הם לא צריכים את העצות שלנו, חלק מהם גר שם, רובם בילו שם הרבה מאוד שנות חיים בתפקידים שונים". ינון לא נכנע וחזר להתלהמות ה"מדינה הריבונית" שלו.
עמידרור: "אז מה אתה מציע? בסוף צריך לשאול מה האלטרנטיבה. להגיד שזה לא טוב, גם אני יודע. האלטרנטיבה היא להגיד לג'יהאד, אתם יודעים מה? נחכה לכם בפינה. תירו טיל אחד, נפוצץ לכם את החיים".
ינון: נכון!!
עמידרור: "יפה, עכשיו תאר לך שהם יירו את הטיל הזה וייהרגו עשרה ילדים באוטובוס. שווה לשלם את המחיר, או לא שווה לשלם את המחיר? אחרי זה נפוצץ להם את הפנים ונהרוס את עזה. שווה לשלם את המחיר או לא?".

וכאן קרה מה שגרם לי להעיק עליכם עם השיחה הזו: "יכול להיות שכן", ענה ינון מגל. אני שואל את עצמי, כמי שמשדר עם מגל כבר כמה שנים וחושב שמכיר אותו. יש בו דברים שאני אוהב מאוד (אתם יכולים לקפוץ לי), ויש (הרבה) דברים שלא. אבל בסוף, הוא בן אדם אינטליגנטי, פטריוט ואפילו אוהב אדם (בתנאי שהוא יהודי על פי ההלכה, כמובן). מה גרם לו לפלוט מפיו את האמירה שיש מצב שצריך לשלם בחייהם של עשרה ילדים ישראלים רק כדי לתדלק פאסון זמני של קושי של שלושה ימים בצירי הכניסה והיציאה מכמה יישובים בעוטף עזה.

תומכי נתניהו מחוץ לבית המשפט (צילום: מרק ישראל סלם)תומכי נתניהו מחוץ לבית המשפט (צילום: מרק ישראל סלם)

התשובה פשוטה: זהו הביביזם. זוהי הכת המהופנטת, התינוקות שנשבו, החבורה שנחטפה. הם מאבדים כל מחשבה עצמאית, הם מזדכים על שרידי עמוד השדרה, הם מאיינים את מי ומה שהם היו פעם, לטובת אותה "בועת טרלול" ביביסטית ששואבת לתוכה נשמות תמימות ופולטת אותן בחזרה מהופנטות. כל מה שנשאר לי זה להתפלל שפעם הם יחזרו לעצמם. אני סולח להם בדיעבד על הכל. רק שיחזרו למחשבה העצמאית, להטלת הספק, לאהבת הממלכה ולא המלכה והמלך.

עמידרור לא ויתר למגל: "אני חושב אחרת ממך", אמר, "זה נכון ברגעים מסוימים לנקוט אמצעי זהירות. לאף אחד בעזה אין ספק מי יותר חזק, הם עוד מלקקים את הפצעים של המבצע מלפני שנה".
ינון: בשיטה הזו, כל פעם שיהיה מעצר של בכיר ביו"ש, תושבי הדרום יהיו נצורים.
עמידרור: "אני לא זוכר שזה קרה בשנתיים האחרונות. זה לא כל פעם. זה אירוע יוצא דופן, עצרו מי שאחראי על הג'יהאד האסלאמי. אנחנו עושים את זה לעתים מאוד רחוקות, וזה קורה עכשיו כי הג'יהאד בלחץ גדול מאוד, כי לקחנו את המנהיג שלהם מהבית והבאנו אותו לחקירה של שב"כ. בסוף האיזון הזה מאוד מורכב. רק כשאתה יושב בפנים, רואה את כל החומר, חי את החיים של התושבים, המפקדים, חלקם משרת שם 20 שנה, בתפקידים שונים, חלקם גרים בעוטף והרגישות מוכרת להם, הם מבינים את העניין, מול זה הם שמים את האפשרות שבכל זאת לא נצליח למנוע את ירי הטיל הבודד והוא יפגע באוטובוס שיהרוג חמישה או עשרים ילדים, השאלה אם שווה לשלם את המחיר. לדעתם לא, גם לדעתי לא".

הייתי, אולי, מקבל את דבריו של מגל לו היה מדובר באריה אלדד, איש ימין אמיתי, נטול פשרות, ימין של קיר ברזל ולא קיר פאסון שעשוי מנאומים והצהרות רהב. אבל הדברים נאמרו על ידי חסיד של מי שהתקפל מול עזה אין ספור פעמים. מי שאמר "כן" לכל הצעות הפסקת האש בצוק איתן, עוד לפני שצה"ל הואיל בטובו לטפל במנהרות (בעקבות לחץ של נפתלי בנט). האיש שהבטיח להפיל את שלטון חמאס בעזה ובמקום זה העביר להם מיליוני דולרים במזומן כל חודש. האיש שתחתיו קיבלו לוחמי צה"ל בצפון הוראה "לירות ליד הרגליים" של אנשי חיזבאללה שפרצו לתוך שטח ישראל וניסו להסתער על מוצב גלדיולה.

זה בגוגל, כנסו לראות. החשש אז היה שהריגתם של החיזבאללונרים תדליק את גזרת הצפון, אז צה"ל "הניס" אותם בירי ליד הרגליים, אחרי שחצו את הגדר והפרו את הריבונות שלנו. אז חסידיו של המנהיג הזה, הרופס במנהיגי ישראל לדורותיהם, מטיפים עכשיו מוסר. יעקב עמידרור ניגב איתם את הרצפה, ואחר כך גם את הפאנלים.

מתוך הטור המלא של בן כספית שפורסם ב"מעריב סופהשבוע"