תינוק שנשבה
הספין הביביסטי התורן של הימים האחרונים (חוץ מ"התוכנית הכלכלית" המגוחכת שהציג בנימין נתניהו השבוע) מתמקד בנושא הביטחוני. פעם זה היה הפורטה של נתניהו. הוא היה "מר ביטחון". הבלוף הזה התפוצץ בינתיים באמצעות 13 אלף רקטות, 50 אלף דונמים שרופים בעוטף עזה, רקטות ראשונות בהיסטוריה על בירת ישראל ומצעד דגלים שנפוץ לכל עבר. אבל היי, תמיד אפשר לשכנע את החבר'ה שבלי ביבי כל מה שיישאר כאן זה דונם פה, דונם שם וכמה עצי תפוזים.
עמידרור היה היועץ לביטחון לאומי של נתניהו. איש ימין מוצהר, ציונות דתית של פעם, כיפה סרוגה, תמך בנתניהו לאורך רוב השנים האחרונות, אפילו בפרסומים הקשורים לפרשת הצוללות. אבל, וכאן מגיע אבל גדול ומשמעותי, עמידרור הוא איש ישר. הוא גם איש ממלכתי. כן, אני יודע שהתופעה הזו של יושר אישי וממלכתיות הולכת ונעלמת מן העולם, כנראה שכמה משרידיה האחרונים מגולמים ביעקב עמידרור. קורה. עכשיו שימו לב לשיחה שהתנהלה בשידור חי בין שלושתנו. אני מביא כאן את עיקרי הדברים, כפי שנאמרו.
שאלתי את עמידרור אם נכונה התזה ששמעתי ממקבלי החלטות וגורמי ביטחון בכירים (מאוד) שלישראל אינטרס ישיר שגם ללבנון יהיו אסדות קידוח באזור הזה. "לנו יש אינטרס גדול מאוד שללבנונים יהיו אסדות בים, ככל שיהיו להם יותר אסדות, יהיה להם יותר אינטרס שאף אחד לא יירה על האסדות שלנו, כי יהיה ברור מה התגובה. ולכן כשאתה יוצר מצב שלשני הצדדים יש הפסד מאוד דומה באותה נקודה, לשני הצדדים אין אינטרס לפגוע בדברים האלה, ויש לנו אינטרס גדול שלא יפגעו לנו בגז. אנחנו צריכים להסתכל ולשאול: מי לא רוצה את ההסכם? חיזבאללה. אנחנו רוצים, הלבנונים רוצים. אז בואו לא נעזור לחיזבאללה, בואו נעזור לעצמנו, אם צריך לוותר שם על כמה קילומטרים, אז צריך".
עכשיו אני מגיע לחלק הראשון של הראיון, שעסק במתרחש בעוטף עזה. "סביר בעיניך ששלושה ימים הדרום סגור ונצור?", שאל מגל. "השאלה היא לא אם זה סביר בעיניי, אלא בעיניהם של אנשי המקצוע ומקבלי ההחלטות", ענה עמידרור. תשובה ממלכתית, ראויה, לא מתלהמת. האיש, שבילה ארבעה עשורים מחייו בעשייה ביטחונית, יודע בדיוק איך זה פועל. הוא יודע שכשמפקד אוגדת עזה ממליץ למפקד פיקוד הדרום (אלוף אליעזר טולדנו, שהיה מזכירו הצבאי של נתניהו), על בסיס מודיעין מדויק, לסגור צירים מסוימים, יש לו סיבות מצוינות. אבל, ניחשתם נכון, זה לא שכנע את מר מגל.
וכאן קרה מה שגרם לי להעיק עליכם עם השיחה הזו: "יכול להיות שכן", ענה ינון מגל. אני שואל את עצמי, כמי שמשדר עם מגל כבר כמה שנים וחושב שמכיר אותו. יש בו דברים שאני אוהב מאוד (אתם יכולים לקפוץ לי), ויש (הרבה) דברים שלא. אבל בסוף, הוא בן אדם אינטליגנטי, פטריוט ואפילו אוהב אדם (בתנאי שהוא יהודי על פי ההלכה, כמובן). מה גרם לו לפלוט מפיו את האמירה שיש מצב שצריך לשלם בחייהם של עשרה ילדים ישראלים רק כדי לתדלק פאסון זמני של קושי של שלושה ימים בצירי הכניסה והיציאה מכמה יישובים בעוטף עזה.
התשובה פשוטה: זהו הביביזם. זוהי הכת המהופנטת, התינוקות שנשבו, החבורה שנחטפה. הם מאבדים כל מחשבה עצמאית, הם מזדכים על שרידי עמוד השדרה, הם מאיינים את מי ומה שהם היו פעם, לטובת אותה "בועת טרלול" ביביסטית ששואבת לתוכה נשמות תמימות ופולטת אותן בחזרה מהופנטות. כל מה שנשאר לי זה להתפלל שפעם הם יחזרו לעצמם. אני סולח להם בדיעבד על הכל. רק שיחזרו למחשבה העצמאית, להטלת הספק, לאהבת הממלכה ולא המלכה והמלך.
זה בגוגל, כנסו לראות. החשש אז היה שהריגתם של החיזבאללונרים תדליק את גזרת הצפון, אז צה"ל "הניס" אותם בירי ליד הרגליים, אחרי שחצו את הגדר והפרו את הריבונות שלנו. אז חסידיו של המנהיג הזה, הרופס במנהיגי ישראל לדורותיהם, מטיפים עכשיו מוסר. יעקב עמידרור ניגב איתם את הרצפה, ואחר כך גם את הפאנלים.
התרעות פיקוד העורף