איך אפשר לדעת שאלוף בדימוס עמוס ידלין הוא לא רק פרשן מעולה וטייס קרב אמיץ, אלא גם בעל ראייה רחבה ומפרגנת? מספיק להסתכל על האלוף בדימוס ח"כ יואב גלנט ולהשוות. מי שצפה בשני האלופים בדימוס מנתחים את מבצע עלות השחר באולפן ערוץ 12, לא יכול היה לטעות. בשלב מסוים בראיון המשותף פנה ידלין לגלנט והציע לו להצטרף אליו ולהחמיא לראש הממשלה ולשר הביטחון על ניהול המבצע בעזה, ולא להסתפק רק במחמאות עלומות לכוחות הביטחון. ידלין העיר לגלנט שמי שמוביל את המבצע הוא הדרג המדיני, והוא עושה זאת במקצועיות רבה ובמינון נכון, מה גם שמדובר במבצע לא פשוט.

גלנט כמעט נשנק מהמארב הלא צפוי של ידלין, התפתל בכיסאו והתחמק מלקבל את ההצעה. במקום זאת הוא בחר להיאחז בעובדה שהשידור נערך ערב תשעה באב, ובחר להזכיר על מה חרב בית המקדש. בכך הוא הוכיח את ההבדל בין אדם שיודע לפרגן ברוחב לב לבין פוליטיקאי שמפחד מציבור הבוחרים שלו בפריימריז לליכוד. והאמת, כשרואים את תוצאות הבחירות המקדימות במפלגה - זה הצליח לו.

אגב, ההתנהלות של גלנט לא הפריעה לו לדקלם כמה דקות אחר כך את המנטרה השדופה, שבעת מצב חירום ראוי לנצור את האש הפוליטית. אני נזכר בדברים שסיפר עו"ד יהודה וינשטיין, מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, שצפה יחד עם בנימין נתניהו בראיון שהעניק גלנט, מיד לאחר שהוחלט שלא למנות אותו לתפקיד הרמטכ"ל. השניים, שהתרשמו לשלילה מהופעתו של האלוף, קיבלו חיזוק מדברים שאמר, ושניהם הגיעו למסקנה שנכון היה שלא למנותו לרמטכ"ל.

מעת לעת אני צופה בראיונות שגלנט מעניק לרשתות השונות. בכולם הוא מצטייר כאדם מלא בעצמו, וכמי שמפגין שביעות רצון עצמית. אולי בטווח הקצר זה  מניב תוצאות, אבל אין לדעת מה יהיה בטווח הארוך.

שאלה של נאמנות

קשה להבין כיצד נאמנות בפוליטיקה היא כבר מזמן לא שם המשחק. הפעם זאת חברת הכנסת מיכל שיר, שערקה ממפלגתו של השר גדעון סער לרשימתו של יאיר לפיד. בפוליטיקה גם אור השמש כבר מזמן הוא לא המחטא הטוב ביותר. אם רשימתו של ראש הממשלה, יש עתיד, מוכנה להעניק לשיר מקלט פוליטי, אחרי ההתבטאות שלה בעבר נגד לפיד, סימן שבפוליטיקה הבלתי אפשרי הוא האפשרי.

אין בעידן שלנו כמו נקמת הארכיון. הכל מצולם, מוקלט ונשמר. לכן אסור להתעלם מדעתה האמיתית של שיר, לפני הבחירות, על לפיד. "מחר אתם עלולים לבכות שיאיר לפיד הרכיב לכם את הממשלה", התפייטה שיר והוסיפה: "יאיר הוא זה שייאלץ לדבר עם טראמפ ועם פוטין. יאיר לפיד יתמודד עם אסד? יאיר, לקחת את היופי הזה שאנחנו יצרנו פה, ולהרוס אותו? מפלגות של שנאה. אל תיתנו להם לנצח".

למי אתם מציעים להאמין? למיכל שיר ב' שהחליטה לערוק לבית פוליטי חדש, או למיכל שיר א', שהשמיעה דברי שירה כשרצתה להיבחר לכנסת באמצעות רשימתו של גדעון סער? שיר הוכיחה מה שווה אמינותה, ומדוע ראוי שלא להאמין למילה שיוצאת מפיה. כשאין נאמנות בפוליטיקה, קיים גם סימן שאלה לא קטן לגבי נאמנות בכל תחום אחר בחיים. אני לא הייתי קונה ממיכל שיר קורקינט משומש. אתם כן?

גרון עמוק

אמיר איבגי הוא עיתונאי מוכשר. אני מכיר אותו מהתקופה שבה הייתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, כשמונה למגיש "מבט לחדשות" ועשה את עבודתו במקצועיות רבה. איבגי הוכיח עצמו גם כמראיין מוצלח במשדרי חטיבת החדשות וגם כמגיש רהוט, אינטליגנטי ומקצועי. דעתו הפוליטית של איבגי לא הייתה ידועה לי, וגם לא עניינה אותי מעולם. מה שעניין אותי היה מקצועיותו של האיש, ועל כך לא הייתה מעולם מחלוקת.

אמיר איבגי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
אמיר איבגי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

ההחלטה של ערוץ 12 למנות את איבגי לפרשן במקום בועז ביסמוט, עוררה כצפוי את כל מי שמתנגד לעמדות שמציג איבגי. העובדה שאיבגי מופיע בפאנל כמחליפו של ביסמוט, שהחליט להתמודד בפריימריז של הליכוד, הפכה אותו למי שנחשד בדיבור מגרונו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו.

אני מכיר היטב את איבגי. הוא לא דיבר מעולם מגרונו של אף אחד, והוא לא חשש מעולם להביע דעות עצמאיות, גם כאשר הן לא היו פופולריות. אני במקומו של איבגי הייתי נמנע מזיהוי פוליטי, משום שאני מאמין שכוחו של עיתונאי הוא בכך שדעותיו הפוליטיות אינן ידועות. עיתונאי שמזוהה פוליטית עם זרם כזה או אחר, לא ייחשב על ידי הצופה, הקורא או המאזין כאובייקטיבי, גם אם יהיה כזה – ותמיד תחול עליו חובת ההוכחה. לעומת זאת, עיתונאי שדעותיו הפוליטיות אינן ידועות ומוכרות לציבור, יהיה פטור מכך.

איבגי הוא אחד ממגישי המשדרים המרכזיים בתחנת השידור הצבאית גלי צה"ל, ולכן זיהוי פוליטי שלו, כשהוא מועסק בתחנה צבאית, הוא עניין שיש להניח שייעשה בו שימוש כאשר יבקשו לפגוע בנתניהו. איבגי לא יהיה ביסמוט, אף על פי שהוא שובץ למשבצת שבה הוא מתבקש להגן על עמדותיו של נתניהו.

במסגרת תפקידו בערוץ הראשון הקפיד איבגי לשמור על דעותיו הפוליטיות לעצמו, ומעולם לא הגיעו אליי תלונות על כך שנטיית לבו, או השאלות שהפנה לאורחים באולפן, היו נגועות בדעות פוליטיות או בחוסר תום לב. הדרך המקצועית שבה בחר איבגי היא עניינו, ולכן אני מציע לשפוט אותו בגישה עניינית, על מה שהוא אומר ויאמר בשידור, ולא לבוא איתו חשבון על עברו בדברים שאינם קשורים להתנהלותו הנוכחית.

[email protected]