בואו נחזור לרגע ל"שכונה" של הליכוד. הפרשנות העיתונאית ניסתה להציג את הרשימה שנבחרה כעשויה מעור אחד. רשימה של מחנה נתניהו. רשימה שהוכתבה על ידי נתניהו. אבל המציאות שונה לחלוטין. בדרך להצגת הרשימה "בצלמו כדמותו" של נתניהו, קל להבחין שמי שזכה למתקפה ישירה מצדו, דודי אמסלם, זכה לאמון עצום של המתפקדים. ניר ברקת שנחשב לסוג של קורא תיגר על מנהיגותו – התברג במקום גבוה מאוד ברשימה. נתניהו לא התערב בבחירות הפנימיות בצורה ישירה. הוא נהג בממלכתיות ונתן למתפקדי המפלגה לפעול כהבנתם.
מה שמאפיין את הנבחרים החדשים הוא לא הנאמנות למנהיג, אלא בולטות תקשורתית, רהיטות והזדהות עם ערכי הליכוד בתחום המאבק על ניקיון מערכות האכיפה והמשפט ובתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. אפשר לומר היום שבניגוד למקובל במפלגות של איש אחד כמו יש עתיד, ישראל ביתנו, כחולבן ותקווה חדשה, הליכוד חזרה להיות מפלגה אידיאולוגית, צעירה ונשכנית. מפלגה שמציגה רשימה המשלבת היטב ניסיון עם רעננות ונוכחות ברשתות החברתיות.
אם ברשימה התקדמו אנשים המזוהים כנאמני נתניהו – זה אך טבעי. אלו הם בדרך כלל האנשים שיש להם אג'נדה אידיאולוגית ברורה, העולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של הליכוד. מתפקדי הליכוד שולחים בכך מסר לנתניהו ולציבור הרחב. המסר הוא שהם מצפים מנציגי הליכוד לפעול ללא מורא לקידום האידיאולוגיה שבשמה הם נבחרו לכנסת. המתפקדים חשו צורך לחזק את הצד המבקש לשנות ולייצר מהפכות של ממש בסדרי השלטון. התחושה היא שהליכוד הייתה בשלטון שנים ארוכות והפקירה לשמאל זירות פעילות והשפעה נרחבות, שבסופו של יום מצרות את צעדי הליכוד בעלותה לשלטון וחוסמות את דרכה למימוש האידיאולוגיה שלה.
לקח לליכוד 30 שנה להדיח את מפא"י ההיסטורית מהשלטון. ילידי הדור השני והשלישי של הליכוד מבקשים שנבחריה לא רק יגיעו לשלטון אלא גם יתחילו למשול. מהבחינה הזו, שנת בנט־לפיד – הייתה שנה של פקיחת עיניים, תיאום כוונות והבנה שקשירת הידיים של הליכוד כשהיא בשלטון צריכה להיפסק.
האקטיביזם השיפוטי יפנה את מקומו לאקטיביזם חקיקתי, להחזרת השלטון לידי העם ולכיבוד ההחלטה הדמוקרטית של העם על כל חלקיו: החכמים והמשכילים, הטיפשים והבורים, הנאורים והפרימיטיביים, אנשי השכונות ואנשי מגדלי השן, העשירים והעניים, ההייטקיסטים ופועלי הניקיון, השופטים והאסירים. בקלפי כולנו שווים. זו מהותה של דמוקרטיה. לכל קול יש אותו המשקל. אין קולות טובים יותר וקולות טובים פחות. אין קולות שכונה וקולות חנה בבלי. אין קולות שראויים לכבוד וקולות בזויים.
ומי שלא נראית לו הדמוקרטיה הזו המשווה בין קול לקול – מוזמן לחפש לעצמו חיים בדיקטטורה או על הירח.
התרעות פיקוד העורף