לא ברור מה קרה באותן 15 דקות שלשום בלילה ומה גרם לפתיחה באש של לוחם שיודע שחברו עזב את העמדה. נתון שהיה ידוע ואמור היה להפיג את החשש הסובייקטיבי של הלוחם היורה, ששמע קודם לירי רעש מהשיחים הסמוכים. עם זאת, במשמרת מתישה של שמירה בעמדה הנמשכת שמונה שעות, לעייפות ולשגרה עלולים להיות משקל בקבלת ההחלטה של החייל היורה.
לפני כל הנסיבות שייבדקו בתחקיר, כולל הסטנדרטים והתרבות הארגונית ביחידה, האחריות הבסיסית לתפקודו היא קודם כל של הלוחם היורה. זו טרגדיה כפולה - למשפחה השכולה קודם כל, אבל גם ליורה, שחייו צפויים להשתנות עכשיו מקצה לקצה, בעיקר בשל המשקל הנפשי שאירוע כזה נושא בחובו. סוגיית נוהל מעצר חשוד והפעלתו במקרים אלו היא בליבת האחריות האישית של כל לוחם, לצד אחריות המפקדים לבדוק את יישומה בשטח.
לעומת מהומת המלחמה, פעילות ביטחון שוטף או פעילות מבצעית נקודתית שמסתיימות בירי דו־צדדי הם כמעט תמיד אירועים שאותם אפשר היה למנוע בקלילות. הוראות הפתיחה באש אמורות לספק לדרג הלוחם חומת מגן מפני קבלת החלטות מוטעות, זה אולי נכון גם מבחינה משפטית, אבל מעבר לכך – זה חשוב ללוחמים ככלי שמסייע להם להימנע מפגיעה באזרחים ובילדים חפים מפשע או כמו במקרה הזה - מפגיעה קטלנית בחבר למחלקה.
נתון אחד בלבד מצדיק עקיפה מהירה של נוהל הפתיחה באש וזו תחושה של סכנת חיים. זו תחושה סובייקטיבית שלא תמיד ניתן להסביר אותה, גם כשמתברר לאחר מעשה שהתקבלה החלטה מוטעית. במקרה הנוכחי הקושי להסביר תחושת סכנה אל מול הנתונים הידועים הוא בלתי מובן במיוחד. זה דורש מצה"ל לבדוק לעומק עד כמה החיילים מבינים את החשיבות שיש בשימוש בנוהל הפתיחה באש, גם לרמת המקצוענות האישית שלהם, ומדוע הוא אינו עומד מנגד לערך החתירה למגע.
התרעות פיקוד העורף