איך הייתם מגיבים אם הייתם רואים את הפסיכולוג שלכם ברחוב או בבית מלון או רוקד טראנס עם משקפיים וקסדה בטלוויזיה?  ד"ר דני פרידלנדר הוא פסיכולוג קליני מומחה. פרט לטיפול בלקוחות הוא גם השתתף בארבע עונות של "חתונה ממבט ראשון", ובלט בעיקר ברי"ש האמריקאית-קנדית שלו. לאחרונה הוא השתתף בשתי פרסומות, האחת לאיקאה, שבה הוא יושב על ספה ומרים רהיטים שונים, שלכל אחד מהם יש רי"ש בשמו השוודי, ובפרסומת חדשה הוא בורר משקפיים של רשת אופטיקה ידועה, תחת הכותרת "גאים להציג את הזוגות החדשים". עם חלק מזוגות המשקפיים הוא מפזז, עם אחרים הוא מפלרטט, ויש כאלה שהוא מתענג עליהם ומתמוגג מהם. 

היישר מאוסטרליה: זה הריאליטי החדש שבשבילו דני פרידלנדר עזב את "חתונמי"

הטיפול הפסיכולוגי עבר מהפכה ביחס הציבור כלפיו. מה שנחשב בשנות ה־80 למשהו שאולי צריך להתבייש בו, הפך למוצר צריכה כמעט חיוני בחיינו. אנשים שעוברים טיפול גאים בו ומתווכים לסובבים את הדרך שהם עושים וגם ממליצים לחבריהם על הפסיכולוג שלהם. יש שנקשרים למטפלים ועוברים איתם תקופות חיים שלמות. 

הטיפול הפסיכולוגי הפך מאוד פופולרי. הוא ניתן כחלק מהשירותים של קופות החולים, ואפילו נחשב כבר מסורתי ואולי אף מיושן יחסית לטיפולים מתקדמים אחרים. הטיפול הפסיכולוגי כבר אינו צריך עזרה או שיווק של אף אחד, בוודאי לא דחיפה מלאכותית של פרזנטור. כבודו במקומו מונח. יחד עם זאת, הוא עבר הפרטה וביזור, כמו מקצועות אחרים. 

בעולם שבו כל אדם ללא הכשרה הופך לכתב, צלם או אפילו רופא - עולים וצצים מקצועות סמי־פסיכולוגיים שמתחפשים לטיפול באמצעות מילים דומות כמו אימון, קואוצ'ינג, פיתוח אישיות ועוד. אולי זו סיבה נוספת לכך שדווקא בעולם פוסט־מודרניסטי כאוטי יש לדאוג שהטיפול הפסיכולוגי יישאר אותנטי, מאותרג, אמיתי, מכונס, קליני ומבוסס על אמיתות מדעיות שנוסו בהצלחה במשך שנים.

בצילומים לפרסומות, בעודו מפזז בין זוגות משקפיים וכשהוא מרים ומוריד רהיטים, ד"ר פרידלנדר משועשע ממונחים פסיכולוגיסטיים שבהם הוא מאמין, כמו "דרך", "תהליך" ו"אולי זה משהו בילדות שלך". הוא סופק ידיו ואז ממולל את קצה זקנו במחווה פסיכולוגית ידועה של הקשבה. כלומר, בבוקר, בקליניקה, הוא משתמש באותן מילים מול מטופלים, ובערב נדמה שהוא לועג להן לצורך קמפיין לחברה מסחרית עבור כסף. מוזר שדווקא אחרי שבדק ובחר זוגות משקפיים, הוא אינו מצליח לראות את הבעייתיות האתית שבשילוב בין שני התחומים - טיפול ופרסום. כנראה שכשאתה טובל את רגליך בביצה של מקבצי פרסומות, הראש מתקשה לשמור על צניעות ואינטגריטי. 

המטופל שלו עשוי לשבת מולו ולראות סלב שזה עתה הצטלם עם גרביים צבעוניים ומשקפיים אופנתיים, ועסוק ללא הרף במראה שלו ובמינוף הצלחתו האישית העכשווית. היוצרות התהפכו. פרידלנדר המטפל כבר אינו טאבולה ראסה שאפשר לתלות עליו כל טיפוס שאבחר, אלא אדם שלא ניתן להתעלם מנוכחותו בחדר. מעניין עד כמה הוא פנוי לשמוע על מצוקותיי, בעיותיי ועל הצומת שבו אני נמצא בחיי, כשראשו עסוק בהמצאת פורמטים טלוויזיוניים ובמסחור הידע והתדמית הציבורית שלו לשיווק ומכירה של מוצרי צריכה. 

בתחקיר שפורסם השנה (ערן סוויסה, "ישראל היום") נטען כלפי המומחים ב"חתונמי" שהם טוענים בפני המתמודדים שהם דואגים לשלומם הנפשי, אולם נאמנותם שמורה להפקה, ובמניפולציות כאלה ואחרות דוחפים מתמודדים למקומות שלא בהכרח מתאימים להם. באופן עקרוני ולכאורה, אדם המחפש אישורים סביבתיים ומסתנוור בקלות מתהילה ומממון, עלול לשכוח לעתים את יסודות המקצוע שבו בחר, את השליחות שיש בו ואת המטופלים שלו. האם בעולם שבו הבדידות הפכה למגיפה עולמית, הגענו למצב שאפילו הפסיכולוג שלך כבר לא באמת מתעניין בך? 

בכתבה איתו (שישי שעבר, "מאקו") הוא העיד: "המטופלים שלי מבינים שהם חלק מהפרסונליטי שלי… להיות מטופל שלי זה לראות אותי בטלוויזיה". פרידלנדר לוקח את הענף הטיפולי המקצועי למקום אחר, חדש. בעזרת הידע שלו הוא מוכר שעון קוקייה ועששיות. בזכות הניסיון שלו בנפש האדם ובזוגיות, הוא מקדם זוגות של משקפי ראייה טרופיים. תחת ארשת הפסיכולוג, הוא מזווג זיווגים לטובת פורמט שאותו הוא מפתח. 

כמו שלא הייתי רוצה שהרופא המנתח שלי יהיה גם סטנדאפיסט ששולף בדיחות מעל גופי הפתוח, לא בטוח שהייתי מעוניין לשים את נפשי ואת לבי בפני ידוען שמסונוור מפרסום, רייטינג וכסף.