אבל לענייננו: סאנה מרין היא לא רק בעלת תפקיד בכיר. היא אישה (סליחה שזה עדיין אישיו) שמנהלת מדינה עם מזג האוויר המושלם בסקאלת האקלים העולמי. מדינה שאין לה יותר מדי בעיות, אויבים מסביב או אנשים חמי מזג שלא מבינים מרחב אישי מהו. ראש ממשלת פינלנד, כך אני מעדיפה את הנוסח.
לא היה בסרטון שום דבר יוצא דופן. הייתה שם אישה שמחה, גם אם הטייטל המקצועי שלה הוא ראש ממשלה. לא היו בו סמים, לא עירום, לא שום דבר שנוי במחלוקת או בלתי חוקי. ועדיין, התקשורת הפינית ועמה הבינלאומית (כן, גם אצלנו) החליטה שזה אייטם ראוי בעונת המלפפונים באוגוסט, כאילו אין שום צרות אחרות בעולם.
מה גם שאני סבורה שהסיכוי שבמדינת ישראל תיבחר אי־פעם ראש ממשלה אישה, קטן כמו הסיכוי שיהיה קו אוטובוס ישיר לחלל. הדוגמה של גולדה מאיר, זו שכל השוביניסטים בעולם אוהבים לנפנף בה כשאני שוטחת בפניהם את הטענה הזאת, לא מחזיקה מים. גולדה לא תקרה פה יותר, לטוב ולרע.
ישראל היא מדינה שמרנית, מדינה שעדיין דורשת שריון מקומות לנשים בפוליטיקה, ובעיניי אין דבר מביש, משפיל ומגוחך יותר מהצורך בשריון מקומות לנשים ברשימות לכנסת בשנת 2022, אקט שאמור להיות מובן מאליו. חובת השריון מנסה לבצע תיקון, אבל בפועל עושה נזק. כן, אני יודעת מה היה עלול לקרות אם לא היה שריון מפלגתי בחלק מהמקרים, וזו בדיוק טענתי.
אחרי פרסום הסרטון ושלל התגובות בכל מיני שפות נפל לי בפעם הראשונה האסימון מדוע אנחנו נמצאים שוב ושוב בלופ אינסופי של בחירות מתסכלות, לא ברמה הפוליטית כמו ברמה האנושית. אנחנו אוהבים את המנהיגים שלנו גברים, מבוגרים, עם שיער מאפיר, רצוי עם אוריינטציה צבאית.
המפלגה של בני גנץ, גדי איזנקוט וגדעון סער, בלי להתייחס לדעה פוליטית, הוקמה בין היתר כדי לענות על הצורך הזה, כדי לפנות לאותו קהל יעד שרוצה את “מה שהיה פעם" ולא מתחבר ל"מה שקורה היום".
זה בתוספת פילוח התגובות ברשת חידדו לי את התפיסה שמי שקובע פה את הטון ומי שצריך לקבוע את הטון, בעיני ההנהגה ואולי גם בעיני הרוב הקובע, הם אנשים בני 60 ומעלה, שלא יודעים איך לאכול ראש ממשלה צעיר, ראש ממשלה אישה, ראש ממשלה שהולכת למסיבות. אנחנו שמרנים, צריכים שהמנהיגים שלנו יצטלמו בשוק, עם מוכרי פלאפל, ושיהיו עם שיק של יואב בן צרויה. כמה חבל.
התרעות פיקוד העורף