1. מרוץ הלפיד
מערכת היחסים בין ראש הממשלה יאיר לפיד לבין שר האוצר אביגדור ליברמן ידעה מאז הקמת ממשלת השינוי עליות ומורדות. לפיד ידע תמיד להחניף לליברמן, שלצד גדעון סער היה אחד מאדריכלי ממשלת השינוי.
לפיד הרחיק לכת כשהצמיד לליברמן את התואר "בוס", אלא שבחודשיים שמאז פיזור הממשלה היחסים התדרדרו למורדות ומורדות בגלל אינטרסים פוליטיים. לפיד הפסיק להיות הג'נטלמן הפוליטי, ומרגע שהממשלה התפרקה הוא מנסה לסחוט את הדיווידנדים כראש ממשלה, גם אם הוא דורס בדרך גורמים בקואליציה.
החיכוכים מול ליברמן התחילו עוד בסוגיית הפיצויים לעצמאים, כשלפיד ביקש להאיץ את הטיפול ולהיות נדיב יותר. בחוק המטרו, ערב פיזור הממשלה, לפיד לא התלהב לקדם את החוק בכנסת, למורת רוחם של ליברמן ושרת התחבורה מרב מיכאלי. הוא דחה אז את הפרסומים על משבר עם שר האוצר וטען: "אף אחד לא יצליח לסכסך ביני לבין ליברמן. אנחנו עובדים ביחד כדי לפתור את המשבר".
וחוץ מזה קיימת הסימפוניה הבלתי גמורה על הרכב דירקטוריון חברת החשמל. ליברמן מעוניין במאיר שפיגלר כמנכ"ל, אבל לפיד מסתייג מסיבות לא ענייניות. ליברמן מעוניין גם בהמשך כהונת אברהם מנלה בדירקטוריון, אבל גם לכך לפיד מתנגד. כל עוד המחלוקות לא ייפתרו, ליברמן ימנע את צירופם לדירקטוריון של שני נציגי העובדים. לגבי היו"ר אילן בירן הושגה סוף־סוף הסכמה, אבל גם כניסתו תידחה לאמצע ספטמבר. בקיצור, הבלגן חוגג.
מקרה אקטואלי שתופס ממדים של משבר פוליטי נוגע לסכסוך על הסכם השכר עם המורים. גם כאן חושש לפיד מפיגוע אלקטורלי אם שנת הלימודים לא תיפתח כסדרה.
אלא שליברמן לא מתרגש, מבקש מלפיד שלא להידחף ולהרגיע. מבחינתו, תוספת של 4 מיליארד שקל לשכר המורים (9,000 שקל לחודש למורה מתחיל) היא סבירה, ומה שנותר הוא הדיון על חלוקת הכסף. לפיד מצדו שכח מזמן מי "הבוס", ומבקש באמצעות באי כוחו בממשלה להתערב בסכסוך.
לו ראש הממשלה היה נתניהו, ההתערבות הייתה טבעית. סביר שישראל כ"ץ כשר האוצר, או אפילו משה כחלון, לא היו מונעים מנתניהו להתערב, כי זה כבר קרה בעבר ובדרך כלל ההתערבות נשאה פרי. אבל זה לא המקרה.
בניגוד לנתניהו לפיד מתפקד רק כראש ממשלת מעבר, שכל אחד מחלקי הפאזל שלה מושך לכיוונו בהתאם לאינטרס. במה לפיד כבר יכול להועיל? הרי אין כאן פתרונות אינסטנט. הספיק לנו הניסיון הכושל שלו למנות את ח"כ רינאוי זועבי לקונסולית בשנחאי או את ח"כ אלי אבידר כשר המודיעין.
וחוץ מזה, איזו עצה כלכלית יש ללפיד להציע בדרך לפתרון המשבר? הוא אינו מעסיק שום יועץ שיכול להמציא עצה אפקטיבית לפתרון הבעיה. מדובר בתקופת בחירות, והאפשרות להפעלת ממטרה כספית כפתרון אינה אפשרית.
ליברמן מתפקד היום לא רק כשר האוצר אלא גם כראש הממשלה הכלכלי, ואין לו שום כוונה לוותר על המעמד. עד היום הוא מנע משלל הגורמים בממשלה דריסת רגל במשרדו, כולל ראש הממשלה הקודם נפתלי בנט. לא הופתעתי כששר האוצר ביקר את ניסיון המעורבות, שטעמיו הפוליטיים שקופים: "אנחנו לא זקוקים למשקיפים או למשגיחי כשרות". מבחינתו כל התערבות רק מקלקלת ומהווה פרס להסתדרות המורים, שאת התנהגותה הוא מכנה בריונית ואלימה.
אלא שלפיד עדיין לא ויתר. בפגישה עם יו"ר מועצת התלמידים הארצית אמר: "אני לא אוהב את הדרך שבה מדברים על המורים הוותיקים. החברה צריכה לשאת אותם על כפיים. הם לא נטל אלא עמוד התווך, והקדישו את חייהם לחינוך. אין דבר יפה מזה".
לא אחד כמו ליברמן יבליג: "מי שאינו בקיא בהצעה, אינו מבין שכלל המורים הצעירים והוותיקים ייהנו מתוספות שכר. אנו שמים במרכז מצוינות, ולכן כל מורה שישקיע ויצטיין יזכה לתגמול משמעותי נוסף בשכרו. לילדים ולנכדים של כולנו מגיע חינוך איכותי".
בישיבת הנהלת האוצר השבוע הוסיף: "לצערי, האירוע של הסכם השכר המתגבש עם ארגוני המורים הופך יותר ויותר לאירוע פוליטי. פוליטיקאים שנכנסים לנושא כה רגיש חודשיים לפני בחירות רק גורמים לארגוני המורים להקשיח את עמדותיהם. כל ניסיון לקבל החלטות בתקופת בחירות מעל ראשו של הדרג המקצועי באוצר, הוא התערבות פוליטית בלתי חוקית בעליל. מי שינהג כך יצטרך קודם לפטר אותי. הנחיתי את הדרג המקצועי לא לחתום ולא להיות חלק מהחלטות מהסוג הזה".
לגופו של עניין, הסכם השכר הקיבוצי האחרון נחתם עם המורים ב־2016. מאז לא נחתם הסכם למעט הסכם עקרונות נקודתי ב־2019 (ערב משבר הקורונה וסבב הבחירות האינסופיות). ההסכם הנוכחי נפל במשמרת של ממשלת השינוי ושל ליברמן.
הוא אמור היה להביא לשינוי, ולעסוק לא רק בשאלה של כמה לתת, אלא בסוגיות יותר עקרוניות: כיצד מעודדים את המצוינות במערכת החינוך, איך משפרים את רמת ההישגיות של התלמידים, איך מעודדים צעירים להצטרף למקצוע ההוראה, ואיך משדרגים את שכר המורים. ואכן הגיע הזמן שסוגיות אלה יונחו על השולחן.
המו"מ עם המורים מתנהל לאחר שנחתמו הסכמים קיבוציים, בין השאר עם עובדי המינהל והמשק, הפסיכולוגים החינוכיים, העובדים הסוציאליים, הכבאים וסקטורים נוספים. המגעים החלו בינואר 2022, אבל ביוני הם נקלעו למוד של סחבת.
בעוד במקרים האחרים ההסכמים נחתמו ללא יום אחד של שביתה, אצל המורים עמד ברקע נשק יום הדין המסורתי, והוא שיבוש פתיחת הלימודים. מספרים שיומיים של שביתה הם שווי ערך לכל תוספת השכר למורים, אז לכאורה מדוע שלא לשלם ולגמור?
אז זהו, שלא. כפי שליברמן העביר ללפיד סדרת חינוך פוליטית, הוא מנסה לעשות זאת גם ביחס למורים. שר האוצר אינו מוכן לחרוג מתוספת של 4 מיליארד שקל שכבר הסכים לשלם. הוא מתעקש ובצדק כי מערכת החינוך היא אחת מבעיות השורש הקשות, ושמשבר הקורונה רק הוכיח את זה.
אם שש שנים לא נחתם הסכם שכר, לאן אצה הדרך? לא נורא שחתימת ההסכם תידחה עד לאחר הבחירות (נניח לסוף 2022) מבלי שאצבע השביתה תהיה מונחת על ההדק. תוספת חריגה תעודד סקטורים נוספים הממתינים בצד לחתימת הסכמי השכר הקיבוציים: מה שיקבלו המורים, ידרשו הסקטורים האחרים בריבוע.
בכל מקרה, ידיו של שר האוצר כבולות, גם אם יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, תוכיח שעמדתה עניינית ולא מושפעת משיקול פוליטי. בן דויד סוגדת לוותק ולתוספות למורים הוותיקים על חשבון המצוינות של המורים הצעירים, ובמתן תמריצי עידוד נקודתיים ממנהלי בתי הספר. השיטה כבר קיימת בבית ספר מחוץ לחינוך הממלכתי, כמו ברשת דרכא המעולה שבאחריות קרן רש"י ובניהול ד"ר גיל פרג המצוין, ברשת אורט או אפילו ברשת עמל ההסתדרותית.
אז הגיע הזמן שבן דויד תצא מהקיבעון המחשבתי ולמרות עברה כמורה לחינוך גופני תדע למצוא את הנוסחה המתמטית המתאימה לפתרון המשבר, למען התלמידים, ההורים והמשק הישראלי.
2. נגיד חסר חמלה
יום לאחר העלאת הריבית יוצאת הדופן וסבב הראיונות בטלוויזיה להסברתה, יצא נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון לכנס הבינלאומי בג'קסון הול שבארה"ב - כנס הנגידים המסורתי בהשתתפות יו"ר הפד האמריקאי ג'רום פאול. הכנס השנה יהיה רלוונטי במיוחד לאינפלציה ולמלחמת המחירים העולמית הגואה, ועדיין, לא הכל אינפלציה.
חוק בנק ישראל משנת 2010 קובע בין השאר כי "היעד העיקרי של הבנק המרכזי הוא שמירה על יציבות המחירים". אך זהו לא היעד הבלעדי, והחוק קובע יעדים נוספים. בין השאר, מדובר בקידום "הצמיחה, התעסוקה וצמצום הפערים החברתיים". סעיף נוסף זה הוכנס לחוק בלחצו של שר האוצר לשעבר סילבן שלום, למרות הסתייגות בנק ישראל.
על רקע זה, המשנה לנגיד אנדרו אביר, המוביל את המדיניות המוניטרית הנצית, אינו יכול להתחמק מאחריות ולטעון שבעיית הדיור היא נושא חברתי הנמצא באחריות הממשלה בלבד.
כאמור, בשנים האחרונות לא טיפל בנק ישראל ביעד צמצום הפערים החברתיים, והתמקד באינפלציה. בכל החלטות הריבית האחרונות, ובכלל זה ההחלטה מהשבוע להקפיץ את הריבית ב־0.75%, לא הובאו בחשבון היעדים החברתיים. אומנם הנגיד אומר ובצדק שהאינפלציה הגבוהה היא מס הפוגע במיוחד בשכבות המוחלשות. אבל הכל שאלה של מינון.
בבנק ישראל מודים כי ההחלטה הפעם הייתה קשה אבל מתבקשת. ובכל זאת, העלאת ריבית חריגה פוגעת באופן לא מידתי בזוגות צעירים ומוחלשים שרק העזו לקחת משכנתה. הקלות הבלתי נסבלת של העלאת 0.75% בריבית, כאילו מדובר בניסוי מעבדה מוניטרי תוך כדי זריקת האחריות על הממשל, היא קלות ראש.
המהלך מתרחש בעיצומם של סימנים לדעיכת האינפלציה כמו ירידת מחירי הסחורות, ירידת הבלו על הבנזין ומחירי הדלק בעולם. אבל מדוע ללכת רחוק - הנגיד פשוט היה צריך להאמין לתחזית של עצמו, שלפיה האינפלציה ב־2023 תעמוד ביעד של 2.5%־3.5% לשנה.
בנק ישראל מנסה להרוג את האינפלציה, ששיאה להערכתי כבר מאחורינו, בתותח ענק המתאים להיפר־אינפלציה. את המחיר משלם כמובן הציבור, שהעז לקחת מהבנק הלוואה ושהחזרי המשכנתה שלו זינקו במאות שקלים לחודש.
דוגמה נוספת וקיצונית יותר לקלות הדעת של הנגיד נוגעת להחלטה על הסרת המגבלות על ריבית הפריים (הריבית המשתנה). עד תחילת 2021 הוגבל רכיב ריבית הפריים במשכנתאות לגובה של שליש מההלוואה. בינואר 2021, ומשום מקום, הוחלט על ביטול המגבלה, כך שעקרונית ניתן היה לקבל את מסלול הפריים ביחס לשני שלישים מגובה ההלוואה. זו הייתה מלכודת דבש קלאסית שגרמה לנזק בלתי הפיך ללווים.
בינואר 2021 עוד שייטה ריבית בנק ישראל בתחתית של 0.1% לשנה. למרבה המזל הציבור היה זהיר מספיק שלא ליפול למלכודת ולהסתער על רכיב הפריים. אבל למרות זאת הוא גדל בממוצע לכ־40% מרכיב המשכנתה.
השינוי גרם לנזק ולגידול של עשרות מיליוני שקלים בהחזרי המשכנתה. מדוע? שימו לב: מתחילת 2022 המריאה ריבית בנק ישראל ב־1.9% לשנה, מ־0.1% ל־2%. זו משמעות הרסנית ללקוח: על כל מיליון שקל שנלקחו, ההחזר החודשי זינק ב־500 שקל.
הציבור, שמתחילת 2021 לקח משכנתאות בהיקף 210 מיליארד שקל (כ־10 מיליארד שקל לחודש) - שליש מתוכן (70 מיליארד שקל) בפריים - נאלץ להחזיר עשרות מיליוני שקלים נוספים בגלל ההיתר להגדלת רכיב הפריים. האם מישהו בבנק ישראל לקח אחריות על הצעד השערורייתי? ממש לא.
הדבר היחיד שהציבור יכול אולי להתנחם בו הוא העובדה שבשנה האחרונה מחירי הדיור זינקו ב־17.8%, כך שמי שלקח משכנתה לפחות חסך מעצמו את עליית המחירים.
3. פרשת סנפרוסט
"אנחנו מתנצלים" - זאת כותרת הענק שפורסמה ביום שלישי השבוע בכותרות העיתונים על ידי סנפרוסט בשם תנובה. במודעה הוסברו הסיבות להתנצלות והדרכים שבהן צרכני החברה יוכלו לקבל פיצוי עבור הנזק מפרשת חלקי בעלי החיים שנמצאו באריזות הירקות הקפואים.
פחות או יותר, אחת ל־10־15 שנים מסתבך מונופול תנובה בשערורייה צרכנית. זה כמעט מובן מאליו, שכן מדובר בקונצרן המתכתב עם הקיבה הישראלית כמעט בכל תחום: מוצרי חלב, מוצרי בשר, ירקות קפואים, משקאות ומה לא.
השאלה היא איך מטפלים במשבר ואם יש הפקת לקחים. המשבר המהדהד הראשון נחשף ב"מעריב" ב־1995 על ידי רונאל פישר, אז התברר שתנובה הוסיפה סיליקון לחלב העמיד כדי להגביר את עמידותו. במהלך המשבר הסתבכה תנובה במספר גרסאות והוגשו נגדה תביעות משפטיות. בשורה התחתונה מנכ"ל החברה יצחק לנדסמן נאלץ לפרוש והוחלף על ידי אריק רייכמן. במסע לשיקום תדמיתה יצאה תנובה בקמפיין למזעור נזקים, כולל משלוח חלב עמיד לקוסמונאוטים רוסים בחלל.
המשבר המתוקשר האחרון היה משבר הקוטג' שפרץ בעקבות המחאה החברתית. הפרסומים שלפיהם זהבית כהן, בעלת השליטה הקודמת בחברה, ניצלה את כוח השוק והקפיצה את מחיר הקוטג' בלי להתחשב בלקוחות, עוררו תרעומת רבה. בסופו של דבר הוחלט שמחירו של גביע קוטג' תנובה לא יעלה על 6 שקלים, ובאופן מדהים זה מחזיק מעמד מ־2011 ועד היום. נראה את המנכ"ל שיעז להעלות את מחיר הקוטג'.
תנובה נשלטת היום על ידי הקיבוצים וחברת ברייט פוד הסינית. בעקבות המשבר התורני הוכרז על ריקול למוצרי השעועית של סנפרוסט. ההנהלה דיווחה על כך בשבוע שעבר למשרד הבריאות רק אחרי שהתברר שלא מדובר במקרה יחיד, וגם אז לא הסכימה לריקול מיידי.
השבוע ערך משרד הבריאות ביקורת פתע במפעל. "במהלך הבקרה נבדקו תהליכי הייצור והאריזה, לרבות תיעוד ומסמכים, ובדגש על האמצעים האמורים להפחית ולטפל בהימצאות ונוכחות גופים זרים מן החי במוצרים", נמסר בהודעת משרד הבריאות.
הפרשה תופסת את תנובה בזמן לא מתאים: היא נמצאת בהכנות להנפקה שאמורה לצאת אל הפועל עד סוף השנה. בעיה חמורה יותר היא שהפרשה התפוצצה ערב סוף השנה, וזה עלול להשפיע לרעה על המכירות. ולבסוף, לתנובה היה כל הזמן שבעולם לראות כיצד הגיבה שטראוס לפרשת הסלמונלה והריקול במוצריה, ולתכנן בהתאם את התגובה.
במשך שלושה ימים שמרה תנובה על שתיקה, ורק ביום שני השבוע הופיע המנכ"ל אייל מליס ומסר את תגובתו. הוא הודה שהחברה לא דיווחה על העכבר בשעועית, ושמדובר היה בטעות בשיקול הדעת. לדבריו, "הימצאות חלקי בעלי החיים בסחורה, פעמיים בתוך שלושה שבועות, היא צירוף מקרים נדיר. באתי להתנצל בפני הצרכנים של סנפרוסט, ואנחנו מאוד מצטערים שאכזבנו אותם. נעשה הכל וניקח אחריות כך שמקרים כאלו יקרו בעתיד פחות ופחות".
התגובה המאוחרת ומשיכת הזמן במגעים מול משרד הבריאות קצת מאכזבות. תנובה הייתה חייבת להבין באופן מיידי ששקיפות היא שם המשחק. בניגוד לשטראוס, אין צורך לערוף את ראשו את המנכ"ל, ונקווה שזה לא מה שיקרה. תנובה החליטה לשנות טקטיקה רק בעקבות התגובות הנזעמות שהגיעו מהשטח. החשש היה שהצרכנים יפסיקו לצרוך מוצרים קפואים עד להודעה חדשה, וזה עלול היה להפוך לפיגוע ערב ראש השנה.
כאמור, סנפרוסט הודיעה על עצירת שיווק השעועית הקפואה ואיסוף המוצרים, אך לא על סגירת המפעל כפי שנעשה בשטראוס. אז מה הולך לקרות במאמץ להרגיע את הלקוחות? על פי הודעת תנובה, "החברה תכפיל את כוח האדם בקווי השעועית. בנוסף ימונה גורם חיצוני בכיר, לבדיקת תהליכי האיכות ולליווי ביצוע האיסוף והמיון מחדש. יבואו מומחים מחו"ל בתחום אבטחת האיכות, כאשר הראשון שבהם יגיע השבוע. החברה תתגבר את מערכות המיון האוטומטי האופטיות".
את כל הצעדים הללו יכלה תנובה לחסוך מעצמה לו הייתה יוזמת מראש את הריקול ולא מניחה לפרשה להתגלגל ללא שליטה. הנהלת תנובה, הנמצאת לפני הנפקה ראשונה לציבור, כמו כל חברה ציבורית, חייבת לגבש נוהל עבודה אחיד לטיפול במשבר.
כפי שראינו, זה לא המשבר הראשון וגם לא האחרון. מי מנהל אותו? כיצד מנהלים את המגעים מול משרד הבריאות? כיצד מנהלים את המשבר מול הציבור? מתי מבצעים ריקול? ואיך מפצים? בעידן הרשתות החברתיות אי אפשר להסתיר דבר, והשקיפות יכולה למנוע נזקים ועוגמת נפש מיותרת.
4. ביטון יצוק
יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ מיכאל ביטון סבור שהוועדה שבראשותו הייתה היעילה ביותר בכנסת בטיפול ביוקר המחיה, והוא מגבה את עמדתו במספרים: "במרבית הזמן טיפלה הוועדה ביוקר המחיה תוך כדי שמירה על משק צומח, תחרותי ומסיר חסמים למגזר העסקי, לא על חשבון המוחלשים. הוועדה היא שיאנית החקיקה והדיונים בכנסת ה־24. 800 שעות דיון, וכמעט בכל יום דיון. הגשנו 50 הצעות חוק, ו־18 מהן הסתיימו בקריאה שנייה ושלישית".
לדבריו, "כל הזמן הופעלו עליי לחצים. ועדת הכלכלה היא מקום של אינסוף בעלי אינטרסים. קבעתי שכולם יוכלו לדבר. מלוביסטים ביקשתי שישלחו את המנכ"לים, וכל אחד מהם קיבל את הזכות להציג את עמדתו. הוועדה לא פחדה להתעמת מול הבנקים, רשתות המזון והגופים החזקים ביותר".
ולמרות טיפול הוועדה ברפורמות היבוא, הבנקאות הפתוחה, המשכנתאות והדואר, יש תחושה של חמיצות. יוקר המחיה נושם ובועט ועוד איך.
"בוודאי שיש תחושה של החמצה, וגם חמיצות. אבל בכל זאת הוועדה הייתה אפקטיבית בזכות השילוב של האופוזיציה איתנו, וזה לא היה בשום ועדה. ב־97% מהזמן הדיון היה ענייני, ללא פוליטיקה מיותרת וללא הטרלות. כל חבר אופוזיציה קיבל מעמד שווה לכל חבר כנסת אחר. היו חוקים שהגשנו במשותף. בוועדת הכלכלה הגיעו לעבוד ולא לעשות פוליטיקה. נכון שללא נפילת הממשלה היינו יכולים לעשות הרבה יותר, אבל אני גאה גם במה שעשינו".
מה הייתם צריכים לעשות כדי להקל ביוקר המחיה?
"אני שלם עם ההתמסרות לסוגיית יוקר המחיה. טיפלנו בה עוד לפני שהיא הגיעה לכותרות העיתונים. אין אדם בכנסת או בממשלה שעסק יותר ממני בסוגיה, ואני לא מדבר רק על הרפורמות והמאבק במונופולים. מדובר בסיוע למשפחות מוחלשות, הקמת קרן למודרי אשראי ועוד. יוקר המחיה הוא קללה חברתית שמרחפת על אזרחי ישראל מעל 20 שנה, וזה רק הולך ומחריף. זה מתחיל בדיור וקורת גג - וכלה בסוגיות חינוך, צריכה, פנאי ותשתיות כמו דלק, חשמל ומים. הבעיה הגיעה לדיון ציבורי כבר ב־2011, אבל לאחר מכן נשכחה.
"אי אפשר לטפל ביוקר המחיה רק בעיתונים. זאת עבודה שחורה של יום ולילה מצד כלל משרדי הממשלה. יש צורך באכיפה נוקשה וכואבת על יחידים וחברות שמייצרים קרטל בתחומי טואלטיקה ומזון. יש צורך באומץ לב ציבורי להיאבק ברשתות המזון ובבנקים. מבנה השוק מונע תחרותיות ויש ריכוזיות. אני לפחות ניסיתי לעשות. כל עולמי זה יוקר המחיה, אבל אני לבד לא אצליח לנצח".
אתה מדבר על מונופולים וקרטלים ושוכח את אחריות הממשלה.
"נכון שלממשלה יש אחריות על מיסוי גבוה במוצרים והיא חייבת להקטין את המיסוי הדרגתית. מדברים על 'חינוך חינם', ובדרך גובים תשלומי רשות ותל"ן. הממשלה גם יכולה להפעיל את הכלים העומדים לרשותה להורדת יוקר המחיה ביתר בנחישות. רשות התחרות רשאית לתת קנסות של עד 100 מיליון שקל, אבל היא לא עשתה את זה. ברגע ששלוש חברות ענק יחטפו קנסות כאלה, זו תהיה חוויה טראומטית, וחברות ייזהרו מלעשוק את הציבור. הרגולטור לא חזק מספיק, והחברות יודעות את זה ומנצלות את זה.
"מנהלי חברות שרימו את המערכת חוזרים לעבוד באותו תחום. יזמתי חקיקה המונעת ממי שהורשע לחזור לזירת הפשע, וכמו בבנקים, להביא חוק המגביל את השכר בכל חברת יבוא או ייצור מזון וטואלטיקה שתוכרז כמונופול. הוועדה התחילה לנער גופים כמו רשות התחרות ורשות הצרכנות, אבל לא מספיק".
בשבוע שעבר פורסם מדד שיא, ובנק ישראל הקפיץ את הריבית. האם יש לכך מקום?
"כשהאינפלציה מרימה ראש, זה לא טוב. העלאת הריבית החזקה היא סימן לא טוב. היא מצננת מעט אבל פוגעת בחלשים ובנוטלי משכנתאות. לא מונחים בפניי השיקולים של בנק ישראל בהעלאת הריבית, אבל נראה לי שזה כלי אחרון בפעולות למניעת האינפלציה".
איך פותרים את משבר מחירי הדיור?
"בתיקון הטעויות שעשתה הממשלה והתאמת צורכי הדיור לאוכלוסיות המטרה השונות. אסביר: אוכלוסיות בקשיים זקוקות וראויות לדיור ציבורי, וזה כולל גם זוגות צעירים בראשית דרכם. אפשר ללמוד ממדינות אחרות, והם לא חייבים לגור בבתי עוני. הדיור להשכרה חייב להיות מפוקח עם מחירים שפויים ושכירות ארוכת טווח. הממשלה הרגה את הדיור הציבורי והחלישה אותו. האוכלוסייה גדלה בינתיים במאות אחוזים והדיור מתדלדל. במקום לבזבז מיליארדים על סיוע בשכר דירה, צריך לבנות דיור ציבורי.
"הכתובת לבנייה הזאת צריכה להיות באשכולות 1־3. באשכולות 4־7 צריך לייצר לזוג צעירים דירה קטנה וזולה של 60־80 מ"ר. הטעות המרכזית של הממשלה בתוכניות הדיור היא העובדה שהיא בונה דירות גדולות, שהן יקרות בשל עלויות הבנייה נטו, אפילו אם הממשלה מוותרת על חלקה בקרקע. בתוכנית שלי אני מציג דיור בר־השגה לזוגות צעירים במעטפת מרכז הארץ במחיר נמוך, במינימום תשלום על הקרקע.
"לגבי זוגות צעירים בפריפריה, צריך להקצות לכל אחד רבע דונם לבנייה עם זכות עתידית להכפיל את שטח הגג. אני לא ממציא כאן את הגלגל. כך נהגתי בירוחם לפני חמש שנים כשעמדתי בראש העיר. הדבר בר־ביצוע. אסור להרים ידיים בנושא הדיור. אז נכון שיישארו דיירים באזור תל אביב והמרכז שישלמו מחירים גבוהים בגלל משקיעים מישראל ומחו"ל. להם לא נוכל לעזור, והם ינצחו גם אם נשווק 100 אלף בתים בשנה".
מהן הציפיות בעקבות הצטרפות איזנקוט והמיזוג עם גדעון סער למפלגת כחול לבן?
"ראשית, גילוי נאות. איזנקוט היה מפקד שלי בגולני, וכבר אז ראיתי לפניי איש מופת שפיו ולבו שווים ושיודע לקבל הכרעות. כחול לבן ידעה בכל השלבים לעשות חיבורים עם לפיד, גבי אשכנזי, בוגי יעלון, אבי ניסנקורן, ועכשיו גם סער. העם רוצה חיבורים ויציבות לפני הבחירות, ועוד יותר אחרי הבחירות. היחיד שיודע לעשות חיבורים, כולל עם החרדים, הוא בני גנץ. תקרת הזכוכית של גוש הימין תישבר רק על ידי גנץ. ציבור הרוצה ממשלה יציבה צריך להבין שגנץ הוא היחיד שמסוגל להביא את כולם".
ועדיין לא דיברנו על הפיל שבחדר, וזה הליכוד, או ליתר דיוק נתניהו. מהי עמדתך ביחס לשותפות איתו?
"אנחנו לא פוסלים את תנועת הליכוד, את חברי הכנסת שלה, יש לי שם הרבה חברים, או כל נציג מטעמה. ועדיין אני אומר שלא ניתן לביבי הזדמנות שנייה, לאחר שגנץ נתן לו הזדמנות אבל הוא מעל באמון. לו רצה, גנץ יכול היה להיות ראש הממשלה גם עכשיו. הפשע החמור ביותר בממשלת האחדות היה שנתניהו נמנע מלהביא את אישור תקציב המדינה, ואני כיו"ר ועדת הכלכלה מבין את משמעות העניין.
"אחרי הבחירות בהחלט תיתכן קואליציה רחבה אבל ללא נתניהו. גנץ התעלה על עצמו, פעל למען עם ישראל ונתן לנתניהו הזדמנות לכהן כראש הממשלה, אבל כשהגיע תורו של גנץ הוא מנע זאת ממנו. ביבי עשה תרגיל תוך מעילה בהתחייבות לאזרחים ובאמון הציבור, ועל זה לא נותנים הזדמנות נוספת".
איזה תפקיד יהיה לך בממשלה הבאה?
"אני מבין את המגבלות והקשיים שיהיו בקואליציה החדשה, אבל הייתי רוצה לכהן כשר ביצועי. אני לא שולל את תפקיד שר הכלכלה אבל גם תפקידי שר החינוך או שר הרווחה יתאימו לי. הלוואי שזה יקרה".