מערכת היחסים בין ראש הממשלה יאיר לפיד לבין שר האוצר אביגדור ליברמן ידעה מאז הקמת ממשלת השינוי עליות ומורדות. לפיד ידע תמיד להחניף לליברמן, שלצד גדעון סער היה אחד מאדריכלי ממשלת השינוי.
לפיד הרחיק לכת כשהצמיד לליברמן את התואר "בוס", אלא שבחודשיים שמאז פיזור הממשלה היחסים התדרדרו למורדות ומורדות בגלל אינטרסים פוליטיים. לפיד הפסיק להיות הג'נטלמן הפוליטי, ומרגע שהממשלה התפרקה הוא מנסה לסחוט את הדיווידנדים כראש ממשלה, גם אם הוא דורס בדרך גורמים בקואליציה.
מקרה אקטואלי שתופס ממדים של משבר פוליטי נוגע לסכסוך על הסכם השכר עם המורים. גם כאן חושש לפיד מפיגוע אלקטורלי אם שנת הלימודים לא תיפתח כסדרה.
לו ראש הממשלה היה נתניהו, ההתערבות הייתה טבעית. סביר שישראל כ"ץ כשר האוצר, או אפילו משה כחלון, לא היו מונעים מנתניהו להתערב, כי זה כבר קרה בעבר ובדרך כלל ההתערבות נשאה פרי. אבל זה לא המקרה.
בניגוד לנתניהו לפיד מתפקד רק כראש ממשלת מעבר, שכל אחד מחלקי הפאזל שלה מושך לכיוונו בהתאם לאינטרס. במה לפיד כבר יכול להועיל? הרי אין כאן פתרונות אינסטנט. הספיק לנו הניסיון הכושל שלו למנות את ח"כ רינאוי זועבי לקונסולית בשנחאי או את ח"כ אלי אבידר כשר המודיעין.
וחוץ מזה, איזו עצה כלכלית יש ללפיד להציע בדרך לפתרון המשבר? הוא אינו מעסיק שום יועץ שיכול להמציא עצה אפקטיבית לפתרון הבעיה. מדובר בתקופת בחירות, והאפשרות להפעלת ממטרה כספית כפתרון אינה אפשרית.
אלא שלפיד עדיין לא ויתר. בפגישה עם יו"ר מועצת התלמידים הארצית אמר: "אני לא אוהב את הדרך שבה מדברים על המורים הוותיקים. החברה צריכה לשאת אותם על כפיים. הם לא נטל אלא עמוד התווך, והקדישו את חייהם לחינוך. אין דבר יפה מזה".
לא אחד כמו ליברמן יבליג: "מי שאינו בקיא בהצעה, אינו מבין שכלל המורים הצעירים והוותיקים ייהנו מתוספות שכר. אנו שמים במרכז מצוינות, ולכן כל מורה שישקיע ויצטיין יזכה לתגמול משמעותי נוסף בשכרו. לילדים ולנכדים של כולנו מגיע חינוך איכותי".
בישיבת הנהלת האוצר השבוע הוסיף: "לצערי, האירוע של הסכם השכר המתגבש עם ארגוני המורים הופך יותר ויותר לאירוע פוליטי. פוליטיקאים שנכנסים לנושא כה רגיש חודשיים לפני בחירות רק גורמים לארגוני המורים להקשיח את עמדותיהם. כל ניסיון לקבל החלטות בתקופת בחירות מעל ראשו של הדרג המקצועי באוצר, הוא התערבות פוליטית בלתי חוקית בעליל. מי שינהג כך יצטרך קודם לפטר אותי. הנחיתי את הדרג המקצועי לא לחתום ולא להיות חלק מהחלטות מהסוג הזה".
לגופו של עניין, הסכם השכר הקיבוצי האחרון נחתם עם המורים ב־2016. מאז לא נחתם הסכם למעט הסכם עקרונות נקודתי ב־2019 (ערב משבר הקורונה וסבב הבחירות האינסופיות). ההסכם הנוכחי נפל במשמרת של ממשלת השינוי ושל ליברמן.
הוא אמור היה להביא לשינוי, ולעסוק לא רק בשאלה של כמה לתת, אלא בסוגיות יותר עקרוניות: כיצד מעודדים את המצוינות במערכת החינוך, איך משפרים את רמת ההישגיות של התלמידים, איך מעודדים צעירים להצטרף למקצוע ההוראה, ואיך משדרגים את שכר המורים. ואכן הגיע הזמן שסוגיות אלה יונחו על השולחן.
המו"מ עם המורים מתנהל לאחר שנחתמו הסכמים קיבוציים, בין השאר עם עובדי המינהל והמשק, הפסיכולוגים החינוכיים, העובדים הסוציאליים, הכבאים וסקטורים נוספים. המגעים החלו בינואר 2022, אבל ביוני הם נקלעו למוד של סחבת.
בעוד במקרים האחרים ההסכמים נחתמו ללא יום אחד של שביתה, אצל המורים עמד ברקע נשק יום הדין המסורתי, והוא שיבוש פתיחת הלימודים. מספרים שיומיים של שביתה הם שווי ערך לכל תוספת השכר למורים, אז לכאורה מדוע שלא לשלם ולגמור?
אז זהו, שלא. כפי שליברמן העביר ללפיד סדרת חינוך פוליטית, הוא מנסה לעשות זאת גם ביחס למורים. שר האוצר אינו מוכן לחרוג מתוספת של 4 מיליארד שקל שכבר הסכים לשלם. הוא מתעקש ובצדק כי מערכת החינוך היא אחת מבעיות השורש הקשות, ושמשבר הקורונה רק הוכיח את זה.
אם שש שנים לא נחתם הסכם שכר, לאן אצה הדרך? לא נורא שחתימת ההסכם תידחה עד לאחר הבחירות (נניח לסוף 2022) מבלי שאצבע השביתה תהיה מונחת על ההדק. תוספת חריגה תעודד סקטורים נוספים הממתינים בצד לחתימת הסכמי השכר הקיבוציים: מה שיקבלו המורים, ידרשו הסקטורים האחרים בריבוע.
בכל מקרה, ידיו של שר האוצר כבולות, גם אם יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, תוכיח שעמדתה עניינית ולא מושפעת משיקול פוליטי. בן דויד סוגדת לוותק ולתוספות למורים הוותיקים על חשבון המצוינות של המורים הצעירים, ובמתן תמריצי עידוד נקודתיים ממנהלי בתי הספר. השיטה כבר קיימת בבית ספר מחוץ לחינוך הממלכתי, כמו ברשת דרכא המעולה שבאחריות קרן רש"י ובניהול ד"ר גיל פרג המצוין, ברשת אורט או אפילו ברשת עמל ההסתדרותית.
אז הגיע הזמן שבן דויד תצא מהקיבעון המחשבתי ולמרות עברה כמורה לחינוך גופני תדע למצוא את הנוסחה המתמטית המתאימה לפתרון המשבר, למען התלמידים, ההורים והמשק הישראלי.
2. נגיד חסר חמלה
חוק בנק ישראל משנת 2010 קובע בין השאר כי "היעד העיקרי של הבנק המרכזי הוא שמירה על יציבות המחירים". אך זהו לא היעד הבלעדי, והחוק קובע יעדים נוספים. בין השאר, מדובר בקידום "הצמיחה, התעסוקה וצמצום הפערים החברתיים". סעיף נוסף זה הוכנס לחוק בלחצו של שר האוצר לשעבר סילבן שלום, למרות הסתייגות בנק ישראל.
על רקע זה, המשנה לנגיד אנדרו אביר, המוביל את המדיניות המוניטרית הנצית, אינו יכול להתחמק מאחריות ולטעון שבעיית הדיור היא נושא חברתי הנמצא באחריות הממשלה בלבד.
המהלך מתרחש בעיצומם של סימנים לדעיכת האינפלציה כמו ירידת מחירי הסחורות, ירידת הבלו על הבנזין ומחירי הדלק בעולם. אבל מדוע ללכת רחוק - הנגיד פשוט היה צריך להאמין לתחזית של עצמו, שלפיה האינפלציה ב־2023 תעמוד ביעד של 2.5%־3.5% לשנה.
דוגמה נוספת וקיצונית יותר לקלות הדעת של הנגיד נוגעת להחלטה על הסרת המגבלות על ריבית הפריים (הריבית המשתנה). עד תחילת 2021 הוגבל רכיב ריבית הפריים במשכנתאות לגובה של שליש מההלוואה. בינואר 2021, ומשום מקום, הוחלט על ביטול המגבלה, כך שעקרונית ניתן היה לקבל את מסלול הפריים ביחס לשני שלישים מגובה ההלוואה. זו הייתה מלכודת דבש קלאסית שגרמה לנזק בלתי הפיך ללווים.
בינואר 2021 עוד שייטה ריבית בנק ישראל בתחתית של 0.1% לשנה. למרבה המזל הציבור היה זהיר מספיק שלא ליפול למלכודת ולהסתער על רכיב הפריים. אבל למרות זאת הוא גדל בממוצע לכ־40% מרכיב המשכנתה.
השינוי גרם לנזק ולגידול של עשרות מיליוני שקלים בהחזרי המשכנתה. מדוע? שימו לב: מתחילת 2022 המריאה ריבית בנק ישראל ב־1.9% לשנה, מ־0.1% ל־2%. זו משמעות הרסנית ללקוח: על כל מיליון שקל שנלקחו, ההחזר החודשי זינק ב־500 שקל.
הציבור, שמתחילת 2021 לקח משכנתאות בהיקף 210 מיליארד שקל (כ־10 מיליארד שקל לחודש) - שליש מתוכן (70 מיליארד שקל) בפריים - נאלץ להחזיר עשרות מיליוני שקלים נוספים בגלל ההיתר להגדלת רכיב הפריים. האם מישהו בבנק ישראל לקח אחריות על הצעד השערורייתי? ממש לא.
3. פרשת סנפרוסט
פחות או יותר, אחת ל־10־15 שנים מסתבך מונופול תנובה בשערורייה צרכנית. זה כמעט מובן מאליו, שכן מדובר בקונצרן המתכתב עם הקיבה הישראלית כמעט בכל תחום: מוצרי חלב, מוצרי בשר, ירקות קפואים, משקאות ומה לא.
השאלה היא איך מטפלים במשבר ואם יש הפקת לקחים. המשבר המהדהד הראשון נחשף ב"מעריב" ב־1995 על ידי רונאל פישר, אז התברר שתנובה הוסיפה סיליקון לחלב העמיד כדי להגביר את עמידותו. במהלך המשבר הסתבכה תנובה במספר גרסאות והוגשו נגדה תביעות משפטיות. בשורה התחתונה מנכ"ל החברה יצחק לנדסמן נאלץ לפרוש והוחלף על ידי אריק רייכמן. במסע לשיקום תדמיתה יצאה תנובה בקמפיין למזעור נזקים, כולל משלוח חלב עמיד לקוסמונאוטים רוסים בחלל.
המשבר המתוקשר האחרון היה משבר הקוטג' שפרץ בעקבות המחאה החברתית. הפרסומים שלפיהם זהבית כהן, בעלת השליטה הקודמת בחברה, ניצלה את כוח השוק והקפיצה את מחיר הקוטג' בלי להתחשב בלקוחות, עוררו תרעומת רבה. בסופו של דבר הוחלט שמחירו של גביע קוטג' תנובה לא יעלה על 6 שקלים, ובאופן מדהים זה מחזיק מעמד מ־2011 ועד היום. נראה את המנכ"ל שיעז להעלות את מחיר הקוטג'.
השבוע ערך משרד הבריאות ביקורת פתע במפעל. "במהלך הבקרה נבדקו תהליכי הייצור והאריזה, לרבות תיעוד ומסמכים, ובדגש על האמצעים האמורים להפחית ולטפל בהימצאות ונוכחות גופים זרים מן החי במוצרים", נמסר בהודעת משרד הבריאות.
הפרשה תופסת את תנובה בזמן לא מתאים: היא נמצאת בהכנות להנפקה שאמורה לצאת אל הפועל עד סוף השנה. בעיה חמורה יותר היא שהפרשה התפוצצה ערב סוף השנה, וזה עלול להשפיע לרעה על המכירות. ולבסוף, לתנובה היה כל הזמן שבעולם לראות כיצד הגיבה שטראוס לפרשת הסלמונלה והריקול במוצריה, ולתכנן בהתאם את התגובה.
התגובה המאוחרת ומשיכת הזמן במגעים מול משרד הבריאות קצת מאכזבות. תנובה הייתה חייבת להבין באופן מיידי ששקיפות היא שם המשחק. בניגוד לשטראוס, אין צורך לערוף את ראשו את המנכ"ל, ונקווה שזה לא מה שיקרה. תנובה החליטה לשנות טקטיקה רק בעקבות התגובות הנזעמות שהגיעו מהשטח. החשש היה שהצרכנים יפסיקו לצרוך מוצרים קפואים עד להודעה חדשה, וזה עלול היה להפוך לפיגוע ערב ראש השנה.
כאמור, סנפרוסט הודיעה על עצירת שיווק השעועית הקפואה ואיסוף המוצרים, אך לא על סגירת המפעל כפי שנעשה בשטראוס. אז מה הולך לקרות במאמץ להרגיע את הלקוחות? על פי הודעת תנובה, "החברה תכפיל את כוח האדם בקווי השעועית. בנוסף ימונה גורם חיצוני בכיר, לבדיקת תהליכי האיכות ולליווי ביצוע האיסוף והמיון מחדש. יבואו מומחים מחו"ל בתחום אבטחת האיכות, כאשר הראשון שבהם יגיע השבוע. החברה תתגבר את מערכות המיון האוטומטי האופטיות".
את כל הצעדים הללו יכלה תנובה לחסוך מעצמה לו הייתה יוזמת מראש את הריקול ולא מניחה לפרשה להתגלגל ללא שליטה. הנהלת תנובה, הנמצאת לפני הנפקה ראשונה לציבור, כמו כל חברה ציבורית, חייבת לגבש נוהל עבודה אחיד לטיפול במשבר.
כפי שראינו, זה לא המשבר הראשון וגם לא האחרון. מי מנהל אותו? כיצד מנהלים את המגעים מול משרד הבריאות? כיצד מנהלים את המשבר מול הציבור? מתי מבצעים ריקול? ואיך מפצים? בעידן הרשתות החברתיות אי אפשר להסתיר דבר, והשקיפות יכולה למנוע נזקים ועוגמת נפש מיותרת.
4. ביטון יצוק
יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ מיכאל ביטון סבור שהוועדה שבראשותו הייתה היעילה ביותר בכנסת בטיפול ביוקר המחיה, והוא מגבה את עמדתו במספרים: "במרבית הזמן טיפלה הוועדה ביוקר המחיה תוך כדי שמירה על משק צומח, תחרותי ומסיר חסמים למגזר העסקי, לא על חשבון המוחלשים. הוועדה היא שיאנית החקיקה והדיונים בכנסת ה־24. 800 שעות דיון, וכמעט בכל יום דיון. הגשנו 50 הצעות חוק, ו־18 מהן הסתיימו בקריאה שנייה ושלישית".
לדבריו, "כל הזמן הופעלו עליי לחצים. ועדת הכלכלה היא מקום של אינסוף בעלי אינטרסים. קבעתי שכולם יוכלו לדבר. מלוביסטים ביקשתי שישלחו את המנכ"לים, וכל אחד מהם קיבל את הזכות להציג את עמדתו. הוועדה לא פחדה להתעמת מול הבנקים, רשתות המזון והגופים החזקים ביותר".
"מנהלי חברות שרימו את המערכת חוזרים לעבוד באותו תחום. יזמתי חקיקה המונעת ממי שהורשע לחזור לזירת הפשע, וכמו בבנקים, להביא חוק המגביל את השכר בכל חברת יבוא או ייצור מזון וטואלטיקה שתוכרז כמונופול. הוועדה התחילה לנער גופים כמו רשות התחרות ורשות הצרכנות, אבל לא מספיק".
"הכתובת לבנייה הזאת צריכה להיות באשכולות 1־3. באשכולות 4־7 צריך לייצר לזוג צעירים דירה קטנה וזולה של 60־80 מ"ר. הטעות המרכזית של הממשלה בתוכניות הדיור היא העובדה שהיא בונה דירות גדולות, שהן יקרות בשל עלויות הבנייה נטו, אפילו אם הממשלה מוותרת על חלקה בקרקע. בתוכנית שלי אני מציג דיור בר־השגה לזוגות צעירים במעטפת מרכז הארץ במחיר נמוך, במינימום תשלום על הקרקע.
"לגבי זוגות צעירים בפריפריה, צריך להקצות לכל אחד רבע דונם לבנייה עם זכות עתידית להכפיל את שטח הגג. אני לא ממציא כאן את הגלגל. כך נהגתי בירוחם לפני חמש שנים כשעמדתי בראש העיר. הדבר בר־ביצוע. אסור להרים ידיים בנושא הדיור. אז נכון שיישארו דיירים באזור תל אביב והמרכז שישלמו מחירים גבוהים בגלל משקיעים מישראל ומחו"ל. להם לא נוכל לעזור, והם ינצחו גם אם נשווק 100 אלף בתים בשנה".
התרעות פיקוד העורף