בדקה ה־20 בסרט "משפט הבנקאים" מתרחש רגע מופלא ומזוקק שמתמצת את המאבק כולו. זו דקה שבה רואים בבירור את תיאוריית ישראל הראשונה מול השנייה, את הפערים הכלכליים הבלתי נתפסים, את המעמדות, את בעיית הריכוזיות וגם את ההתנשאות וחוסר ההבנה בין מגזרים. רקפת רוסק־עמינח, מנכ"לית בנק לאומי דאז, חומקת אל תוך מכונית היוקרה שלה, שבה היא מנסה שלא להזיז אף תו בפניה ואף אחת משערות הפוני המסודר מדי שלה, כשבחוץ מטיח לעברה עו"ד ברק כהן במגפון: "במשפחת רוסק זה החינוך? טמאעות וטמאעות?".
הוא מציב מול המנהלים מראה, בבחינת הכל חוזר אליכם וקקה בידיכם. גבירתי שולחת מעקלים למשפחות עם ילדים, אני אגיע אל המשפחה ולילדים שלך. ההיגיון של כהן מורכב, לא מובן מאליו. הוא הפך את המחאה נגד הבנקים לאישית. חובו הפרטי הפך שולי לעומת המערכה הגדולה.
התרעות פיקוד העורף