דווקא באירוע אומנותי אזוטרי למדי נפל בשבוע שעבר דבר, שעשוי לסמן שינוי דרמטי בכל עולם היצירה. ובעולם בכלל. זה קרה בתחרות ציורים בקולורדו, שבה זכתה יצירה שרק בדיעבד התברר שהייתה פרי של תוכנת אינטליגנציה מלאכותית. האומן (?), ג'ייסון אלן שמו, הזין משפט מפתח, ובתוך שניות נפלט ציור שאני לא יכול להעיד על איכותו, אבל הוא עשיר באין ספור פרטים, משחקי תאורה מורכבים ועוד אלמנטים בהחלט מרשימים, כאלה שכאמור זיכו אותו בניצחון. בואו נאמר בזהירות שמרבית האנשים שהיו צופים ביצירה, היו בהחלט מתרשמים מיכולותיו של יוצרה.
זה מקרה קטן, שמציף פחד ענק. הפחד מפני הרגע שבו המכונות יגברו על בני האדם. שכן, אם אפילו בשדה הכי פרוע, שמבוסס על דמיון ומחשבה חופשית - הוא עולם האומנות - שופטים העדיפו ציור שנפלט ממחשב על פני יצירות אנושיות, אז מה מותר האדם מהתוכנה? ויותר מזה, מה זה מלמד על ההעדפות שלנו, כצרכני אומנות? הרי אם לא היו מגלים לנו את מקור הציור, רובנו המוחלט היה לגמרי מאמץ אותו כתוצר אנושי. אז למה, בעצם, זה בכלל משנה? ומה ההבדל בין הבזקי החשמל החולפים במוחו של הצייר האנושי לבין האופן שבו עובדת תוכנת הציור המתוחכמת?
כאדם כותב, זה מטלטל אותי עוד יותר. לב לבו של כל מחזה או תסריט, עם כל הכבוד לטקסט עצמו, הוא המבנה. ועל המבנה הזה שוברים את הראש מיטב אנשי המקצוע. איך לפתוח? מתי תגיע נקודת המפנה? בתוך כמה זמן הגיבור צריך להיתקל במכשול הראשון שלו? וכו'. בהוליווד, התחום הזו הפך כבר כמעט למדעי. ברמה של תבניות נוקשות וקבועות, שעל פיהן נכתבים תסריטים.
אם ככה, זו רק שאלה של זמן עד ליצירתה של תוכנה מתוחכמת - המבוססת על אין ספור תסריטים קיימים, שזכו להצלחה - שתאפשר לך להכניס תסריט או מחזה שכתבת, ללחוץ על “אנטר", ולקבל חזרה את היצירה שלך כשהיא בנויה לתלפיות. אין לכם מושג כמה עבודה אנושית תיחסך כאן. ועבודה שווה כסף, מה שאומר - שזה עוד יקרה. אבל הנה מחשבה מפחידה יותר. למה שהתוכנה הזו, שאפשר יהיה להזין לתוכה את כל הסיפורים המופלאים ביותר שהמין האנושי יצר, לא תוכל בסופו של דבר להמציא בעצמה את התסריט? כשכל מה שיידרש יהיה למסור לה כמה תיאורים כלליים, של מסגרת הסיפור שנרצה לספר.
התמורות הדרמטיות האלה עשויות להביא לירידת ערכן של האומנות והיצירה. הרי האומן אמור להיות תמציתה של האינדיבידואליות האנושית. יצור ייחודי, מקורי, שאין כמותו ואין כמו היצירות הנרקחות במוחו הקודח. והנה, מתברר שאין בעיה לחקות אותו. ואפילו להאפיל עליו, לפחות בעיניהם של השופטים ביריד האומנות בקולורדו. אז אולי כל הערך שגדלנו לאורו, זה של קדושת האומנות, הוא לא יותר מהגזמה?
מהעבר השני, אפשר לטעון שאומנות אמיתית לא תרה אחרי שלמות, אלא דווקא מקדשת את האנושיות הלא מושלמת. לדוגמה: כשהומצאו התופים האלקטרוניים, הם הפכו בשנים הראשונות ללהיט ענקי במוזיקה הפופולרית, כי הם סיפקו קצב קבוע ואחיד שאף בן אנוש לא מסוגל להפיק. אבל היום שוב מחפשים מתופפים שאתה יכול ממש לזהות את טביעת האצבע הייחודית שלהם בתוך המקצב. הלא מושלם.
התרעות פיקוד העורף