לכל אחד מאיתנו יש תסריטאי קטן שיושב בראש ומתחיל לעבוד כשאנחנו נרדמים. התסריטאי הזה אחראי לחלומות שלנו. יש כל מיני תסריטאים, מכל מיני סוגים. יש תסריטאים שאוהבים לכתוב דרמות, יש שאוהבים טלנובלות, יש כאלו שהם דווקא קומיים ויש גם כאלו שאוהבים לכתוב תסריטי אימה.
התסריטאי שאצלי בראש הוא בעיקר עצלן. נדמה שרוב הזמן אין לו ממש כוח לעבוד, וככה אני זוכה לחלומות דלים וצפויים, שעוסקים בכל מיני דברים שוליים כמו מציאת ארנק שאיבדתי או התרחשות שקשורה לתשלום בפיצוצייה, והרבה, הרבה מאוד, דברים שקשורים לניקיון. נשבע לכם שיש לילות שלמים שכל מה שאני חולם עליו זה איך אני מעביר ספונג׳ה בחדר השינה, ואז במטבח, ואז בסלון, ואז בחדר הילדים.
לעתים ישנה התרחשות מעט מעניינת יותר, שבה אני הולך לקנות חומרי ניקוי בסופר ואני מתלבט מול המדף בין המותגים השונים - אבל גם זה קורה רק לעתים רחוקות. אלא שפתאום, יום אחד, יותר נכון לילה אחד, התסריטאי שאצלי בראש החליט לקום לעבודה ברצינות, וככה יצא שזכיתי לחלום של התרחשות יוצאת דופן.
כשחזרתי מהשירותים, התיישבתי בחזרה ליד השולחן עם אבי, שהמשיך ללגום מהקפה. חשבתי לשאול אותו אם הוא דיבר עם צביקה (פיק) ואורי (זוהר), שנפטרו לא מזמן והגיעו לעולם הבא, ומה שלומם ואם הוא שמח לראות אותם אחרי כל כך הרבה זמן, אבל עוד לפני ששאלתי, אבא שלי הישיר אליי מבט ושאל אותי: ״יש לך כמה כדורים בשבילי? איזה קלונקס, ריטלין, משהו?״.
התרעות פיקוד העורף