לכל אחד מאיתנו יש תסריטאי קטן שיושב בראש ומתחיל לעבוד כשאנחנו נרדמים. התסריטאי הזה אחראי לחלומות שלנו. יש כל מיני תסריטאים, מכל מיני סוגים. יש תסריטאים שאוהבים לכתוב דרמות, יש שאוהבים טלנובלות, יש כאלו שהם דווקא קומיים ויש גם כאלו שאוהבים לכתוב תסריטי אימה.
התסריטאי שאצלי בראש הוא בעיקר עצלן. נדמה שרוב הזמן אין לו ממש כוח לעבוד, וככה אני זוכה לחלומות דלים וצפויים, שעוסקים בכל מיני דברים שוליים כמו מציאת ארנק שאיבדתי או התרחשות שקשורה לתשלום בפיצוצייה, והרבה, הרבה מאוד, דברים שקשורים לניקיון. נשבע לכם שיש לילות שלמים שכל מה שאני חולם עליו זה איך אני מעביר ספונג׳ה בחדר השינה, ואז במטבח, ואז בסלון, ואז בחדר הילדים.
לעתים ישנה התרחשות מעט מעניינת יותר, שבה אני הולך לקנות חומרי ניקוי בסופר ואני מתלבט מול המדף בין המותגים השונים - אבל גם זה קורה רק לעתים רחוקות. אלא שפתאום, יום אחד, יותר נכון לילה אחד, התסריטאי שאצלי בראש החליט לקום לעבודה ברצינות, וככה יצא שזכיתי לחלום של התרחשות יוצאת דופן.
בחלומי אני נמצא בבית, פתאום דפיקה בדלת, אני פותח ומגלה שם את אבא שלי. אני מחבק אותו, הוא מחבק אותי בחזרה בהתרגשות, נכנס לבית, שואל אותי איך אני ואם אני יכול להרתיח מים לקפה.
אני משתומם ושואל אותו: ״רגע, מה אתה עושה כאן? אתה אמור להיות מת״. הוא מסתכל עליי ואומר: ״כן, אני מת, אבל אל תשאל מה קורה שם למעלה אחרי המוות, אבל קודם תרתיח את המים ותביא קפה שחור, התגעגעתי אליך״.
אחרי שאני מגיש לו את הקפה, הוא מספר לי ששם למעלה, בעולם הבא, פעם בשנה, ביום ההולדת שלך, אתה מקבל הזדמנות לרדת ולבקר אדם אחד שאתה בוחר - לשעה ורבע בלבד - והוא בחר לבוא אליי. ״אבל זה בכלל לא יום ההולדת שלך״, אני אומר לו. “זה נכון, אבל פשוט יש תור ארוך לפרוצדורה הזו, אתה יודע כמה ממתינים? יש כאלה שמחכים כבר מפברואר 2021. אני ממש נדחפתי".
אבי לגם מהקפה ואני הבטתי אליו ושאלתי אותו ״אתה לא רוצה לדעת מה חדש?״. "האמת", הוא אמר לי, "אנחנו מקבלים סיכומים כל סוף חודש על אנשים מהעולם הקודם שאנחנו רוצים לדעת מה איתם. מותר לבחור שני אנשים. אני בחרתי אותך ואת ורד (אשתו לשעבר), אז אני עוקב אחריך כל הזמן, מקבל עדכונים. לא מזהיר אצלך, אבל נראה שאתה שורד, הוא אמר לי. אבל אל תדאג, אתה רק בהתחלה, גם אני התחלתי לחיות באמת וגם ליצור דברים משמעותיים, אמיתיים, בגיל מאוחר. אתה אפילו לא בנקודת הזינוק של ריצת ה־100 מטר שלך. אתה בכלל לא עלית עדיין למסלול, אתה עדיין בתא ההלבשה, מתחמם לקראת הריצה".
״יש לך איזו עצה בשבילי, משהו נשגב שרק מישהו שבא לבקר מהעולם הבא יכול לתת?״. ״לא״, הוא השיב, ״יש לך שש־בש? בוא נשחק. איך בא לי לשחק, אין שש־בש בעולם הבא״. "רגע, מה קורה שם בעצם בעולם הבא?״, שאלתי.
״תראה, מאוד קר שם, המזגן כל הזמן פועל, אבל בסך הכל בסדר גמור, אתה יכול לראות כל מיני אנשים שהלכו לעולמם אבל זה לא כזה פשוט, כי יש המון אנשים וזה מקום ממש גדול. יש מין ספר כזה גדול עם מלא שמות ואתה יכול לחפש שם של מישהו שאתה מכיר ונפטר, אבל אז אתה צריך להגיש בקשת פגישה לאגף האיחודים, ועד שעוברים על זה ומחזירים לך תשובה אתה נזכר שאתה בעצם לא ממש רוצה לפגוש את הבן אדם".
״נשמע לא כזה כיף האמת, אין שום דבר שווה בחיים שלאחר המוות?״. ״האמת היא שכל אחד מקבל דיאטן או דיאטנית פרטי שנמצא איתו כל היום ובונה לו תפריט והכל״. הסתכלתי על אבי, שישב ולגם מהקפה. הוא נראה בדיוק כמו שנראה לפני שהלך לעולמו, גדול למדי, עם הרבה קילוגרמים עודפים. ״אבל לא הרזית״, אמרתי לו. ״כן״, הוא אמר, ״אני לא מקשיב לו, למי יש כוח לנודניק הזה עם כל העצות שלו?״.
״רגע, הייתה לך איזו הארה? למדת משהו על החיים שחיית? היה לך זמן להסתכל לאחור ולעשות דין וחשבון? היה משהו שאתה מרגיש שהיית משנה?״.
״כן״, הוא השיב, ״שהייתי צריך להגיד יותר ׳אני אוהב אותך׳ לאנשים שאהבתי. לא אמרתי מספיק. אל תתקמצן ותתחשבן על ה׳אני אוהב׳ שלך, פזר אותם בנדיבות״. ״טוב, אני חייב ללכת לשירותים שנייה״, אמרתי, ״תכף חוזר״. "אתה יודע מה ממש נחמד בעולם הבא? שאתה לא צריך להשתין אף פעם, אין דבר כזה, אתה אף פעם לא צריך להתפנות״.
כשחזרתי מהשירותים, התיישבתי בחזרה ליד השולחן עם אבי, שהמשיך ללגום מהקפה. חשבתי לשאול אותו אם הוא דיבר עם צביקה (פיק) ואורי (זוהר), שנפטרו לא מזמן והגיעו לעולם הבא, ומה שלומם ואם הוא שמח לראות אותם אחרי כל כך הרבה זמן, אבל עוד לפני ששאלתי, אבא שלי הישיר אליי מבט ושאל אותי: ״יש לך כמה כדורים בשבילי? איזה קלונקס, ריטלין, משהו?״.
הסתכלתי עליו בתדהמה. ״מה, גם כשאתה מת אין מנוחה? כל החרדה הזו והפחדים והלחץ והדיכאון, זה לא עובר?״. ״לא ממש״, הוא השיב.
״חשבתי שדווקא המוות מביא איתו איזו שלווה קוסמית כזו שאתה לא משיג בחיים, שאתה מת ואתה לא צריך יותר לקחת כדורים בשביל להרגיש קצת חי, חשבתי שכשאתה מת אתה יכול להתחיל לנוח״. ״לא ממש, יש לך איזה כדור בשבילי?״.
״לא. אבל אני אוהב אותך, אבא״.