1. המודל הלבנוני
בזמן הזה, אירח שר הביטחון בני גנץ בישראל (יחד עם הרמטכ"ל אביב כוכבי) רמטכ"לים וראשי משלחות צבאיות מ־18 מדינות ב"שבוע החדשנות" של צה"ל. גנץ פגש את הרמטכ"ל המרוקאי (פעם ראשונה בישראל), ישב עם הרמטכ"ל האמריקאי הגנרל מארק מילי, מפקד סנטקום הגנרל אריק קורילה ועוד. באירוע היו גם הרמטכ"לים של יוון, קפריסין, פולין וצ'כיה, לצד גנרלים בכירים מנאט"ו, האמירויות, בריטניה ועוד.
מה שצריך באמת להטריד אותנו, הוא העניין הכלכלי. אני לא מנסה להגיד כאן מה ששר האוצר בנימין נתניהו אמר ב־2003, בראיון לשלי יחימוביץ: "קצבאות הילדים הרגילו אוכלוסיות שלמות בציבור הערבי ובציבור החרדי בעיקר, להביא לכך שמה שבן אדם עושה, עבודתו היא בעצם ילדים", אמר נתניהו, "הוא עושה ילדים והוא יגדל ילדים שתפקידם הוא לעשות ילדים... אני רוצה שאנשים יעשו ילדים שהם יכולים לפרנס אותם... אדם צריך להבין שאחריותו הראשונית היא לפרנס אותם, לכלכל אותם, לדאוג לעתידם. הוא לא יכול להתנער מהאחריות הזו או להעביר אותה למדינה", נאום נתניהו.
2. פירמידה הפוכה
ישראל היא מדינה דמוקרטית (עדיין). החרדים יכולים להיות חרדים ולעשות ילדים כאוות נפשם. זו ליבת זכויותיו של אדם במדינה דמוקרטית. גם העובדה שהמשפחה החרדית לא תמיד מסוגלת לכלכל את 8 או 11 הילדים שלה, אינה רלוונטית. כשהמדינה צריכה לעזור, היא עוזרת. השאלה היא מי יעזור למדינה? אם אותם ילדים לא יצוידו בכלים שיאפשרו להם להשתתף בשוק העבודה המודרני ולתרום בבגרותם בחזרה למדינה את מה שהושקע בהם בינקותם, המדינה בצרות. זו מתמטיקה פשוטה. ההתפתחות הזו מהירה והרסנית בהרבה ממה שנדמה לנו. היא תשפיע לא רק על החרדים. היא תשפיע על כולנו.
על הנתונים הללו אין ויכוח. אין כלכלן שפוי שלא מכיר אותם. נגיד בנק ישראל אמר לאחרונה שאם השתתפות החרדים בשוק העבודה לא תצמח דרמטית, יהיה צורך להעלות מסים בכ־16%. העובדה שהשתתפות הגברים החרדים בשוק העבודה נמוכה בעשרות אחוזים מהממוצע היא משקולת התלויה על צוואר המשק. ככל שמספרם יגדל, כך תהיה המשקולת כבדה יותר, עד שהמשק יקרוס. זה ככה פשוט. נתניהו קרא לזה פעם "השמן והרזה". המצגות שלו היו משכנעות מאוד. פעולות החירום שנקט כדי להקטין את המשקולת היו משכנעות מאוד. חבל שהיחיד שלא השתכנע, זה הוא עצמו.
התעסוקה המצומצמת בקרב גברים חרדים לא משקפת את גודל הצרה. לא מדובר רק בעבודה עצמה. כשגבר חרדי עובד כמה שעות בשבוע בעבודת דחק כלשהי, בדרך כלל תמורת כסף שחור, זה לא פותר את הבעיה. זו בדיוק הבעיה. המשק הישראלי דוהר קדימה בזכות ההייטק, הטכנולוגיה, המדע, המקצועות האיכותיים שהפכו את ישראל למעצמה שהיא. התוצר הלאומי הצומח שלנו מגיע משם. המדינה צמאה למהנדסים, למתכנתים, לרופאים, להייטקיסטים, לכוח אדם איכותי, אפילו למורים ומורות משובחים. ככל שהמעיין הזה יתייבש ומולו יתרבו אלה שלא עובדים, או עובדים בעבודות חלקיות והכנסה זעומה, כך תלך הפירמידה ותתהפך לנו על הראש. כך קורסות כלכלות.
הכלכלן פרופ' דן בן־דוד, מנכ"ל מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי ולשעבר מנכ"ל מרכז טאוב, הוא איש האקדמיה הבולט ביותר העוסק בתחום שנות דור. לדבריו, "התוואים ארוכי הטווח שעליהם נמצאת ישראל יציבים, ואינם ברי קיימא, אלא אם כן נתעשת מבעוד מועד ונבצע בהם טיפול שורש, כל עוד זה אפשרי". אנחנו מתקרבים במהירות לנקודת האל־חזור, ממנה זה כבר לא יהיה אפשרי.
למרות שהוא יודע טוב מכולנו את כל זה, בחר בנימין נתניהו, בציניות חסרת עכבות, לטרפד את כוונתה של חסידות בעלז ללכת על מתווה לימודי ליבה תמורת הגדלת תקצוב. המתווה הזה הוא אחת התקוות הגדולות לשינוי המצב, או לפחות שיפורו. נתניהו חיבל בו בדם קר והוכיח, פעם נוספת, שבכל דילמה בין טובתו האישית לטובת המדינה, לא תהיה דילמה.
משה שנפלד הוא חרדי לשעבר. הארד־קור. משפחה ליטאית. הוא יצא בשאלה לפני 18 שנה והיום הוא ממנהלי צוות המחקר של עמותת "יוצאים לשינוי" המסייעת ליוצאי החברה החרדית. העמותה מטפלת בעוול שנגרם להמוני היוצאים בשאלה שמוצאים את עצמם מול שוקת שבורה, בידיים ריקות, נטולי כלים להתפרנס בחברה מודרנית. המדינה הפקירה אותם וכעת גם לא טורחת לסייע להם להיקלט בעולם החדש, כשהם מתחילים מאפס.
מחלקת המחקר של "יוצאים לשינוי" עובדת על בסיס נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שאלונים מפורטים של 8,000 בתי אב בחודש. הנתונים אמינים ומדויקים בהרבה מסקרים רגילים. הם מבדילים בין סוגי האוכלוסייה: חילונים, חרדים, יוצאים בשאלה וחוזרים בתשובה. הממצאים ברורים.
"צריך להבין את משמעות המחסור בלימודי ליבה", אמר לי שנפלד השבוע, "קח למשל את האנגלית. כשאתה מתכתב עם חרדי שלא למד ליבה, חלק מהמקרים כתובת האימייל שלו מורכבת רק ממספרים. זה אופייני לאלה שלא יודעים מילה באנגלית. תחשוב על זה. בעולם המודרני, בתעסוקה של ימינו, אי אפשר אפילו להתחיל להתקדם בלי אנגלית. שלא נדבר על ההייטק וכו'. אותו דבר עם מתמטיקה. אין להם אפילו יכולת לנתח את השכר שמציעים להם המעסיקים. חסרים להם נתוני יסוד. שפה בסיסית. קשה מאוד להתאושש ולהתרומם כשמגיעים עם נתונים כאלה".
שאלתי את שנפלד איך הוא הצליח. עזב את העולם החרדי לפני 18 שנה, בוגר ישיבת חברון, התגייס לצה"ל כלוחם ומפקד, השלים בגרויות, עשה תואר ראשון בפיסיקה, במתמטיקה, במחשבים, תואר שני במדעי המחשב, עבד במובילאיי, עכשיו בדרך לדוקטורט. "אני לא דוגמה", אמר לי, "אמא שלי ילידת ארה"ב, יש לי אנגלית שפת אם, הייתה לי מקדמה משמעותית ויש לי גם נטייה טבעית למתמטיקה".
3. צימאון אדיר להשכלה
4. הדמון הגדול ליברמן
5.שלום ואולי להתראות
התרעות פיקוד העורף