ללפיד זה קרה. אתמול הוא כתב עוד טור כזה, טור יאיר לפידי אופייני: כתיבה סוחפת, לעתים מרגשת, רהוטה מאוד, משכנעת, מנומקת, מעוררת תקווה, הזדהות, דאגה ואפילו גאווה. כתיבה שחוטאת גם בפאתוס, בהגזמות, בהצהרות בומבסטיות ובתועפות של תעופה עצמית (לא אישית, לאומית).
אבל ככה זה כשכותבים טורים. מניסיון. הרי כישרון אף פעם לא היה חסר ליאיר לפיד. הוא מהכותבים המחוננים יותר שהיו כאן והוא ניחן בתכונה חשובה נוספת: הוא קל כתיבה. מעיין שופע. לא מתייסר לילות שלמים על הטקסט. זה פשוט זורם לו מהבטן דרך הלב, לפעמים גם הראש, ישר למקלדת. טור הנע בכל תחנות חיינו המוכרות: משואה לתקומה, ממצוינות לדאגה, מהושטת יד לשלום לאימי המלחמה.
התרעות פיקוד העורף