נאלצתי לטוס דווקא בימי ראש השנה לישיבה מדעית בחו"ל. מארגני הישיבה הם גויים, ואיש מהם לא ידע שלנו, היהודים, אלה ימי חג. גם אני, בעוונותיי הרבים, כאשר ביקשו ממני לשריין את המועד לפני חודשים, רשמתי אותו ואמרתי בלבי “יש עוד זמן". והנה המועד מתקרב, אני בודק, ומצטער לגלות שזה נופל בדיוק על ימי החג. מאחר שיש גם ימי חג אחרים, ושמחות אינן חסרות במועדי ישראל, נפרדתי מזוגתי ויצאתי לדרך.
הטיסה הייתה אמורה לצאת בעשר בבוקר. כמנהג המקום העלייה למטוס התעכבה בכ־30 דקות. הגענו למטוס, התיישבנו, דלתות המטוס נסגרו, הטייס הכריז על הטיסה, ואז ניגשה נוסעת צעירה אל הדיילת ולחשה משהו באוזנה. הדיילת ניגשה מיד לקדמת המטוס. התברר שהצעירה, חיילת בשירות סדיר, גילתה לפתע בתיקה כדורי רובה ומיהרה לדווח על כך לדיילת. הדיילת לקחה את הכדורים, ביחד עם שמה של הנוסעת, תפקידה בצבא ופרטים אחרים, ונעלמה מאחורי הווילון. התוצאה: שעה ועשר דקות פיגור בהמראה.
איני יודע מה עלה בגורל הקליעים. אני כן יודע שמטוס שלם, על 200 נוסעיו, נתקע בנמל התעופה בגלל שני כדורי רובה, תוצרת התעשייה הצבאית. ואני שואל - איך הצליחה הצעירה לעבור את בדיקות הביטחון המהוללות של שדה התעופה שלנו?
זו לא הפעם הראשונה, וכפי הנראה גם לא הפעם האחרונה שישראלים נעצרים בשדות תעופה בחו"ל עם קליעים שהיו ברשותם כשיצאו מהארץ, ונשארו בכליהם. משתמע מכך שישנה תקלה במערכת הבידוק, לפחות של קליעים שנמצאים בין חפצי הנוסעים. ואם כך הדבר בקליעים - אולי גם בדברים נוספים? אנחנו גאים בביטחון ובבטיחות של שדה התעופה שלנו, אבל אולי אנחנו נחים על זרי דפנה שנבלו.
אולי זה צוות הבודקים שנשחק, אולי הציוד הסורק בשדה התעופה אינו רגיש דיו? אולי צריך להוסיף אלגוריתם למערכת הממוחשבת שיאתר קליעים או דברים ברמת חשיבות דומה? הרי המערכת אמורה להבחין בין עט רגיל לעט נובע, בין מסקרה לבין מצית לבין קליע. אולי בכלל צריך לתת למערכות סריקה ממוחשבות משוכללות ויעילות לעשות את העבודה, שהרי כיום הן מסוגלות לאתר שינויים שעין אנושית לא יכולה להבחין בהם, והן בוודאי לא מתעייפות ולא נשחקות כמונו, בני האדם. קצת חומר למחשבה.