האוכלוסייה הישראלית מזדקנת, כמו במדינות מערביות אחרות, ובעקבות זאת רווחי הבנקים עולים. ככל שהאנשים מזדקנים ותוחלת החיים עולה, יכולתם להתמודד מול הבנקים החמסניים הולכת ויורדת.
בשנת 2021 היו בישראל 1.163 מיליון זקנים שכבר היוו 12.3% מכלל האוכלוסייה. עד לפני כמה שנים הם היוו כ־10.3%, ועם קום המדינה היוו הזקנים רק 4%. בשנת 2035 שיעור הזקנים בישראל מכלל האוכלוסייה יגיע ל־14%, על פי חישובי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
שיעור הזקנים בישראל (לפי ההגדרה הבינלאומית "זקן" הוא מי שגילו מעל 65 שנה) דומה לזה שבסין, אך נמוך מזה שבארה"ב - 16.9%, בצרפת - 20.5%, בגרמניה - 22.9% וכמובן ביפן עם השיא העולמי - 28.5%. אחוז הזקנות מכלל הנשים בישראל עומד על 14%, ואחוז הזקנים הגברים מקרב כלל הגברים בישראל הוא 11%.
שיעור הנשים הזקנות מכלל אוכלוסיית הזקנים בישראל עומד על 55%. מעל גיל 75, הזמן שבו הן זקוקות לעזרה גדולה יותר לניהול החיים ומשק הבית, חלקן של הנשים מכלל הזקנים כבר עולה ל־58%. מעל גיל 85 חלקן של הנשים בקרב כלל הזקנים מטפס ל־62%, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אנלוגים בעולם דיגיטלי
ככל שאנשים מבוגרים יותר, היכולת הקוגניטיבית שלהם נמצאת בירידה, ובהתאמה גם היכולת שלהם להתמודד מול הבנקים המתוחכמים יורדת. הזקנים מאבדים זכויות והזדמנויות כספיות פשוטות שיכלו להיטיב עם רמת החיים שלהם ולגרום להם להזדקק לפחות חסדים מאנשים או מהממשלה. המלכודת לזקנים, לעתים גם לאוכלוסייה הצעירה מגיל 65, נובעת מתנועת מספריים אכזרית.
הלהב הראשון של המספריים מתבטא בכך שהחיים הפכו לדיגיטליים ולאינטרנטיים במהירות אדירה בתוך כמה שנים. זה כולל שינויים מהירים לפעמים כל כמה חודשים, שבהם הכל נעשה דיגיטלית בסיסמאות נלוות. הפעילות בחשבונות הבנקים ובנכסי הציבור במערכת הבנקאות, ביצוע הפעולות, העברת הכספים, שינוי מבנה תיק ניירות הערך והחיפוש אחר חלופות - הרוב נעשה על ידי הלקוח ולא באמצעות פקידי הבנק שהפכו למצרך נדיר. רוב הזקנים חסרי אוריינות דיגיטלית, מטבע הדברים.
את הדיגיטציה והנלווה אליה לא למדו וגם לא היו חשופים להם מספיק בזמן הפעילות הכלכלית שלהם. מלבד זאת, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שני שלישים מהזקנים נולדו בחו"ל, כלומר יכולת הנגישות שלהם להוויה הישראלית הדיגיטלית עוד יותר נמוכה. הם פשוט בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה ולא ממצה יחסית לישראלים צעירים ילדי הארץ.
הלהב השני של המספריים החותכים בבשר הפיננסי שלהם הוא המשך צמצום מספר הסניפים, הפקידים, שעות הפעילות והשירותים לכלל הציבור, ובעיקר לחלשים שאינם יכולים להתמודד עם העולם הסבוך של פעולות במחשב, באינטרנט או בטלפון הנייד. אומנם בנק ישראל דורש לוודא כי השירותים לא ייפגעו עקב סגירת עשרות סניפי בנקים, וכן לשים לב בעיקר לזקנים ולשכבות החלשות, אך בפועל מאות אלפי ישראלים מודרים מהמערכת הבנקאית שלה היו רגילים.
במאמר שפרסמתי כאן בתחילת ספטמבר השנה יצאתי נגד בנק ישראל, שאינו כופה על הבנקים מערכת דינמית להשוואת שערי הריבית הקרדיטורית, ריבית הזכות שהבנקים בישראל מציעים ללקוחותיהם. הצעתי כי כל בנק יהיה חייב לפרסם ברבים ובמערכת נתונה את הריבית שהוא מעניק לפיקדונות הציבור. פירטתי כיצד אפשר לפעול כדי להקל על הציבור לבצע השוואות בין־בנקאיות ולהשיא את הריבית ואת ההכנסה על חסכונותיו.
לזכותו של בנק ישראל, ובעיקר המפקח על הבנקים, אפשר לומר כי הוא לקח לתשומת לבו את הטענות הרחבות שהועלו במאמר בטור שהתפרסם פה. מיד אמר לבנקים כבר ב־7 בספטמבר שהוא ידרוש מהמערכת הבנקאית לפרסם את שערי ריבית הזכות המשולמים בפועל על ידי כל אחד מהתאגידים הבנקאיים. השבוע המפקח כבר פרסם טבלת השוואה, כפי שדרשתי, לפי שעה בתדירות חודשית, כדי שעיני הציבור ישזפו מה הוא יכול לקבל בתקופת ריבית העולה על פיקדונותיו. המפקח על הבנקים יאיר אבידן מאמין כי פעילותו תחזק את הלקוחות ותסייע להם לקבל החלטות מושכלות באופן פשוט, נגיש ונוח.
מה אנחנו מקבלים?
עשרות שנים אני עוקב אחרי בנק ישראל. שינויים כה מהירים לא נעשו מעולם על ידי בנק ישראל, שפקידיו בעלי השכר הגבוה תקועים היטב במגדל השן, ותשומת לבם לעניים ולפשוטי העם מעולם לא הייתה רצינית עד לפעולה האחרונה של המפקח על הבנקים אבידן. אפשר להיכנס היום לאתר בנק ישראל ולראות את שונות הריבית על פיקדונות. עד שלושה חודשים מוביל בנק ירושלים עם ריבית של 1.36%, והממעיט הוא בנק מסד מקבוצת הבינלאומי, בנק בעיקר לציבור המורות, עם ריבית של 0.35% - אולי הוא מניח שהמורות לא מבינות בריביות. לתקופה של שלושה חודשים עד שנה מוביל בנק מרכנתיל עם 2.31%, והממעיט הוא בנק מזרחי־טפחות עם ריבית נמוכה של 0.87% בלבד - אולי בעודף שנשאר לו לעומת הבנקים האחרים הוא מממן פרסומות שהן שיר הלל להון האנושי שלו.
משנה עד שנתיים בנק מזרחי־טפחות עובר למקום הראשון עם ריבית של 2.81%, והממעיט הוא בנק דיסקונט עם ריבית נמוכה במיוחד של 0.34%. משנתיים עד חמש שנים המרב בבנק מזרחי־טפחות 2.44%, והממזער בריבית הזכות הוא בנק דיסקונט עם 0.65% בלבד (בסמוך למועד כתיבת טור זה פרסם גם הבנק הדיגיטלי וואן זירו את הריביות שלו, שעולות על כל מתחריו).
ריבית הזכות הפכה השבוע לעוד יותר קריטית, לאחר שבנק ישראל העלה את הריבית השנתית בעוד 75 נקודות בסיס ל־2.75%, והוא צופה כי הריבית תגיע בעוד שנה ל־3.5%. להערכתי, הריבית תהיה אף גבוהה מכך. מה שברור הוא שהדחיפות של הציבור לבצע תמחור, "שופינג" בשפת העם, בין הבנקים באשר לריבית שהוא יכול לקבל - גדלה, ומדובר בהרבה כסף לשנה הקרובה. אולי זה סכום שיאפשר לכם הקוראים ולשאר לממן נסיעה לחו"ל (אחרי שעושים שופינג בין חברות התעופה בדבר עלות הנסיעה הבאה לחו"ל, כמובן). בשנה הקרובה האינפלציה תרד לעומת הרמות שאליה הגיעה בשנה האחרונה, בעוד הריבית תמשיך לעלות. המשמעות היא שלאחר תקופה ארוכה הציבור יזכה אולי בעוד שנה לריבית ריאלית לא מיד. "ריאלית" היא ריבית הגבוהה משיעור האינפלציה שישרור בעוד שנה.
על פי בדיקה של הלמ"ס לפי סטנדרטים בינלאומיים, חלה עלייה בקרב הזקנים בשנים האחרונות בנגישות למחשב, אבל החלק היחסי שהשתלם עדיין נמוך מהאוכלוסייה מתחת לגיל 65. בסקר בנוגע למדדים להזדקנות מיטבית של הלמ"ס לשנת 2020 נמצא כי חלה עלייה בשימוש באינטרנט בעיקר בזכות הטלפון הנייד. שימו לב, לדוגמה, כי שיעור הגברים העושים שימוש בשירותי ממשל מקוונים היה פי שניים מאשר נשים, כלומר בהזדקנות הנשים סובלות יותר מקשיי אוריינות דיגיטלית, ואפשר לשער שגם בגישה לשירותי בנקאות.
היהודים עושים שימוש באינטרנט לשירותי ממשל מקוונים פי ארבעה מאשר הערבים - עוד אוכלוסייה חלשה שתידרס תחת גלגלי הריבית העולה והאינפלציה המזנבת בכוח הקנייה של הציבור. אבל נחזור לנשים: מספר השנים שנשים זקנות חיות עם מוגבלויות גדול יותר מאשר בקרב גברים - 11.5 שנים לעומת 7.7 שנים. משום כך, העברת קורסים לאוריינות דיגיטלית על ידי השלטון - כן, הממשלה - חיונית ביותר, כדי שהן יוכלו ליהנות מחיים מיטביים בשנותיהן האחרונות, כשהן משיאות תשואה נאה לכספן. שיעור התעסוקה בקרב גברים בני 65 ומעלה עומד על 21% - פי שניים משיעור התעסוקה של נשים זקנות, והפער נשמר לאורך שנים.
מידע שווה כסף
בקרב כלל בני 65 ומעלה השימוש באינטרנט עלה מ־32% בשנת 2015 ל־67% בשנת 2020. צריך לקוות כי השימוש באינטרנט ישפר את מצבן של הזקנות ושל הזקנים לקבל תמורה גם עבור כספם במטבע חוץ המונח במערכת הבנקאית - נושא שהמפקח על הבנקים לא נתן עליו, לפי שעה, את הדעת. הציבור מחזיק בסוף יוני פיקדונות מטבע חוץ בהיקף של כ־373 מיליארד שקל, הכוללים כ־6 מיליארד שקל במטבע חוץ של פיקדונות פיצויים מגרמניה. עד לפני כמה חודשים הריביות על מטבע החוץ היו אפסיות, למעשה הריבית על היורו הייתה שלילית והריבית על פיקדונות דולריים הייתה כמעט אפסית. אבל כיום, לאחר העלאות הריבית המסיביות בארה"ב לכ־3.05%, אפשר לקבל ריבית מצוינת על פיקדון דולרי.
עשרות אלפי ישראלים, בעיקר זקנות וזקנים, לבטח לא שמעו שעכשיו כבר אפשר לקבל ריבית נאה על פיקדונות אלה. גם בהנחה שמחזיקי מט"ח בפיקדונות יקבלו 3% לשנה, אפשר לקבל על סכומים גדולים אף ריבית גבוהה יותר, כלומר ריבית לציבור מפיקדונות מט"ח בהיקף של 11.2 מיליארד שקל לשנה. רק כדי שתקבלו מושג, אג"ח אמריקאי של ממשלת ארה"ב, הנכס הבטוח ביותר בעולם, מניב לשלושה חודשים תשואה שנתית של כ־3.3%, ולחצי שנה, שנה ושנתיים תשואה שנתית של כ־4%.
מטבע הדברים, יש שינויים יומיים בתשואות שצריכות להוות עבורכם נקודת ייחוס. האם הבנקאים שלכם הציעו חלופות כאלה להשקעה למטבע חוץ בדולרים שאתם מחזיקים בחשבונותיכם? תחושתי היא שהבנקאים הפכו לדגים שתקנים שאינם מתעניינים בלקוחותיהם, ולבטח לא בלקוחות הזקנים. המפקח על הבנקים יאיר אבידן צריך לצאת לדרך חדשה של גילוי נאות ללקוחות הבנקים, הפעם בתחום מטבע החוץ. נכון, המלחמה נגד הבנקים מלאה וסיזיפית, אבל אין ברירה. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן צריך לבדוק מיד את סוגיית זכות הציבור לדעת על האפשרויות לחיסכון ולריבית במערכת הבנקאות הישראלית.
רווחיות הבנקים חשובה, התייעלותם הכרחית ויציבותם קיומית - האם זה צריך להיות על גבם של החלשים שעתה ייחלשו עוד יותר, מפני שיציבות המחירים נפגעה והריביות בזינוק? אולי הבנקים יכולים לחשוב על דרכים אחרות לייצוב המערכת: להקפיא את שכר עובדיהם שכבר לא מתמודדים מול לקוחות "טרדניים", אלא מול מחשבים ותוכנות ידידותיות, להפחית את הבונוסים, לצמצם ימי גיבוש לעובדים, להפחית את הדיווידנדים לבעלי המניות ואולי להסתכל גם על החצר המשקית האחורית של ישראל ולבקש סליחה לשנה החדשה תשפ"ג?