עם הקמתה של הממשלה הנוכחית, ביוני 2021, הבהירו ראשי המפלגות השותפות בה כי ככל שמדובר בעניינים המדיניים־ביטחוניים ובסוגיה הפלסטינית, הממשלה תשמור על סטטוס־קוו. לא ייבנו יישובים חדשים ביהודה ושומרון, ולא יפונו קיימים. לא תתקבל החלטה על החלת ריבונות מזה, וגם לא על הקמתה של מדינה פלסטינית מזה.
בשומרון קוראים לממשלה לצאת למבצע צבאי: "גל הטרור ישטוף את כל המדינה"
ובכן, הגיע שלב העובדות. בדיקה שערכה תנועת רגבים מצאה שבין מאי 2021 לאפריל 2022, תקופה המשיקה כמעט לגמרי לשנתה הראשונה של "ממשלת השינוי", חל גידול של 80% בקצב הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחי C ביהודה ושומרון, ובהתאמה גם של ההשתלטות הפלסטינית על קרקעות באזור הזה.
תחת כהונתו של בני גנץ כשר ביטחון – לא בשגגה, לא בחוסר שימת לב, אלא מתוך תפיסת עולם – מקימה הרשות של אבו מאזן את המדינה הפלסטינית בשטח, צעד אחר צעד, בית אחר בית. 15 מבנים בלתי חוקיים חדשים מדי יום. 105 מבנים בלתי חוקיים חדשים מדי שבוע. 450 מבנים בלתי חוקיים חדשים מדי חודש. 5,355 מבנים בלתי חוקיים חדשים בשנה האחרונה שנבדקה.
הנתונים המלאים מלמדים, ולא בפעם הראשונה, שלא מדובר במחוסרי דיור שנאלצים לבנות כדי לספק פתרונות למשפחה המתרחבת, וגם לא בכמה בתים פה וכמה בתים שם, החורגים במעט מהשטח שהוקצה לפלסטינים. מדובר במיזם מסודר ומאורגן, הממומן על ידי מדינות זרות. מיזם שבמסגרתו – בעוד מערכת הביטחון הישראלית נמנעת מתגובה – משתלטים הפלסטינים על שטחים אסטרטגיים, פולשים לעוד ועוד אדמות באופן בלתי חוקי, והכל במטרה לחנוק את היישובים היהודיים, להיצמד לכבישים אסטרטגיים, ולעצור כל אפשרות לקדם התיישבות יהודית עתידית.
מצפון ועד דרום
אחת לתקופה עורכת תנועת רגבים ניתוח של הנתונים בשטח. אנשי רגבים מפענחים את תצלומי האוויר העדכניים, משווים אותם לתצלומים הקודמים, וסופרים את המבנים כדי להבין את המגמה. הנתונים הקודמים שפרסמנו כאן לימדו על המצב עד חודש מאי 2021.
הנתונים הנוכחיים מלמדים את מה שהתרחש בין מאי 2021, חודש לפני הקמת הממשלה הנוכחית, ועד לאפריל 2022, עשרה חודשים לתוך הקדנציה שלה. רגע לפני שניגע במספרים, חשוב להבהיר. הנתונים לא כוללים את מה שקורה באזור A שנמצא בשליטה ביטחונית ואזרחית של הפלסטינים. הם גם לא כוללים את מה שמתרחש באזור B שנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית ובשליטה אזרחית פלסטינית.
המספרים שיוצגו כאן עוסקים אך ורק באזור C ובבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית שיוצאת מתוך היישובים הפלסטיניים אל השטחים הפתוחים. בנייה שכולה בלתי חוקית. בנייה שכולה על קרקעות שבאחריותה הבלעדית של ישראל. בנייה שכולה אמורה הייתה להיות תחת אכיפה של מדינת ישראל.
בשנתיים שבין 2019 ל־2021, כך לפי בדיקת רגבים, השתלטו הפלסטינים באזור הזה על כ־4,000 דונם נוספים בכל שנה, ובנו עליהם 3,076 מבנים בלתי חוקיים. בבדיקה שערכו ברגבים בכל מה שקשור למתרחש בגזרה הזו בין מאי 2021 לאפריל 2022, שנתה הראשונה של ממשלת בנט־לפיד־גנץ, עלה כי בתקופה הזו נוספו עוד 5,535 מבנים על שטח פלישה של כ־7,200 דונם נוספים.
מדובר בגידול עצום של 80% במספר המבנים הלא חוקיים הנבנים מדי שנה. בשטח המדובר נמצאים נכון למועד הבדיקה 81,317 מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים. כל מבנה בלתי חוקי שכזה תופס איתו, בממוצע, כ־1.3 דונם קרקע. באזור השומרון מדובר בעלייה של כמעט פי 2.5 לעומת היקף ההשתלטות הפלסטינית בשנתיים הקודמות.
באזור בנימין כמעט פי שניים. בהר חברון מדובר בעליה של 66%. כך גם בגוש עציון. תסתכלו שוב על המספרים האסטרונומיים שנראה שרוב הישראלים כלל לא מבינים את משמעותם, תיזכרו בדיווחים החדשותיים שאתם נתקלים בהם מפעם לפעם על פינוי והריסה של שני מבנים במאחז ישראלי כזה או אחר, ותבינו איך מערכת הביטחון מאפשרת לפלסטינים מדי יום להמשיך ולבנות לעצמם מדינה בשטח, בעוד היא משקיעה את משאביה במרדף אחרי מגורון כזה או מבנה אחר אצל כמה נערי גבעות.
המבנים הללו, כמו כל ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C, מפוזרים בכל השטח, מצפון השומרון ועד דרום הר חברון. כדי להבין את המשמעות המטורפת של הנתונים, נציין כי הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית לבדה משתרעת היום על 105 אלף דונם, בעוד הבנייה הישראלית כולה – ובתוכה יישובים, ערים, מועצות אזוריות, מועצות מקומיות ומאחזים, חוקיים ולא חוקיים גם יחד – תופסת כ־65 אלף דונמים בלבד.
במילים אחרות, הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית, והפלישות הפלסטיניות לשטח שבשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית – בנייה בלתי חוקית ופלישה בלתי חוקית שמערכת הביטחון הישראלית הייתה אמורה לטפל בה ונמנעת מלעשות את זה – רחבה בכ־64% מכל ההתיישבות הישראלית שבנו ממשלות ישראל לדורותיהן.
ונדגיש שוב, כי זה חשוב. בהשוואה הזו שמנו בצד את כל הבנייה הפלסטינית בשטחי A ו־B. זו כלל לא נספרה כאן. לפי הניתוח של רגבים, מדובר גם על שינוי במאפייני הבנייה. פחות ופחות בקתות ופחונים. יותר ויותר וילות, פארקים, מתחמי נופש ופיתוח מסודר של מגרשים.
כן, יש גם בנייה יהודית בלתי חוקית. מול 81,317 המבנים הפלסטיניים הלא חוקיים, יש ביו"ש גם 4,382 מבנים ישראליים בלתי חוקיים. זו הפרופורציה. בשנתה הראשונה של "ממשלת השינוי", במקביל לבנייה של 5,535 מבנים פלסטיניים לא חוקיים, נבנו 406 מבנים כאלה בצד היהודי. זה הכל.
ומעבר לעובדה שמדובר בבנייה מצומצמת בהרבה, צריך להדגיש שבניגוד לבנייה הפלסטינית הנבנית במרוחק ממקבצי הבנייה והכפרים, במטרה לתפוס כמה שיותר שטח, הבנייה היהודית הבלתי חוקית החדשה נמצאת בתוך תחומי ההתיישבות היהודית הקיימת.
מכאן מובן גם שכל הדיבורים הנשמעים מפעם לפעם על בנייה של כמה מאות יחידות דיור ביישוב יהודי כזה או אחר, הם חסרי משמעות נוכח האירוע האסטרטגי רחב ההיקף שמתרחש מול עינינו. כל הבנייה היהודית, שעליה מכריזים מדי פעם שרים כאלה ואחרים בממשלה, נעשית כמעט כולה בתוך שטח המִתאר של היישובים הקיימים, ואיננה תורמת דבר למצבנו בקרב על הקרקע. הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית הענקית, מנגד, נעשית כולה מחוץ לשטח היישובים הערביים, ונועדה על מנת לתפוס שטח.
כך, בארבע השנים האחרונות גדל שטח היישובים היהודיים החוקיים, יחד עם שטח המאחזים הלא מאושרים, באלף ומשהו דונם. בתקופה הזו גדל השטח שאליו פלשו הפלסטינים בלמעלה מ־20 אלף דונמים.
דונם אחר דונם
הסיפור הזה, נדגיש, לא החל במשמרת של בני גנץ. לממשלות שבראשן עמד בנימין נתניהו עוד קודם לכן, ושנרדמו בשמירה, יש אחריות גדולה למה שהתפתח בשטח. אלא שמתישהו, במהלך שנת 2019, נראה היה שמשהו מתחיל לזוז. שההבנה שאנחנו מתמודדים עם אירוע אסטרטגי, מתחילה לחלחל.
הקבינט המדיני־ביטחוני, בדחיפה של השרים בצלאל סמוטריץ' וזאב אלקין, קיבל החלטה שלימדה לראשונה על הבנה של הצורך לתת מענה למערכה הפלסטינית האסטרטגית שמולנו. הקבינט הטיל על מערכת הביטחון למפות את תוכניות הפלסטינים ואת ביצועיהם בשטח, ולהציג תוכנית ישראלית לבלימת המהלכים הפלסטיניים.
שום דבר משמעותי לא קרה מאז. אז למה לבני גנץ יש אחריות גדולה כל כך? גם משום שהמספרים במשמרת שלו מטפסים בקצב גבוה בהרבה. גם משום שבעוד לפניו היה מדובר במחדל של מי שלא הבינו את גודל האירוע, גנץ פועל כשהמציאות בשטח ידועה, כשההשלכות שלה ברורות, וכשההשתלטות היומיומית מוכרת. למרות כל זה – בשיקול דעת קר, במכוון, מתוך בחירה – הוא בוחר שלא לעשות דבר, ולאפשר לפלסטינים לעשות כאוות נפשם.
פעם אחר פעם נמתחה על גנץ ביקורת, בשל הקשרים שהוא מנהל עם אבו מאזן, בעוד האחרון מממן משכורות למי שמוכנים לרצוח יהודים. אבל זה לא מתחיל בסוגיה הזו, ולא מסתיים בה. את הקשרים הללו הוא מנהל גם מבלי לצייץ נגד המהלכים הפלסטיניים החד־צדדיים של אבו מאזן ואנשיו שמטרתם לכבוש מאיתנו את שטחי C.
מדינה פלסטינית, כתבנו כאן בעבר, לא צריכה החלטת ממשלה כדי לקום, וגם לא חגיגה על מדשאות הבית הלבן. המדינה הפלסטינית מוקמת, יום אחר יום, מבנה אחר מבנה, דונם אחר דונם, בשיתוף פעולה מלא של ממשלת ישראל.
גנץ, שמכיר את היקפי הבנייה הפלסטינית הענקיים ואת היקפי הבנייה הישראלית הקטנטנים, מקפיד להתייחס אל שני הצדדים כאילו מדובר באירוע דומה. כאילו לבנייה הפלסטינית ולבנייה הישראלית יש השפעה דומה על המתרחש באזור.
לפני חודשיים הוא הגיב לשאילתה של ח"כ שמחה רוטמן שכינה אותו "חוזה המדינה הפלסטינית", כשהוא מבהיר ש"אנחנו צריכים לשמור על החוק בשטחי C ואנחנו עושים את זה בשני הצדדים. גם לבנייה בלתי חוקית פלסטינית וגם לבנייה בלית חוקית ישראלית, ואנחנו נמשיך לעשות את זה".
בדצמבר שעבר, בתגובה לשאילתה של ח"כ קטי שטרית, הוא הסביר ש"ישנם ניסיונות להסגת גבול ושימוש בקרקעות באזור יהודה ושומרון, הן מצד גורמים פלסטיניים והן מצד גורמים ישראליים, אשר באים לרוב לידי ביטוי באמצעות בנייה בלתי חוקית או פלישות לקרקעות...".
וזה מדהים. הרשות הפלסטינית מפעילה מנגנון מסודר, מתוכנן, עתיר ממון, כדי לכבוש את השטח. היא בונה בהיקפי ענק, היא סוללת עשרות קילומטרים של כבישים, היא מציבה אלפי עמודי חשמל, היא מקימה מאות מבני קהילה, חינוך ודת במקבצים לא חוקיים, היא מסייעת בעיבוד חקלאי בהיקף עצום, ושר הביטחון של מדינת ישראל מתייחס אליה כאל עבריין בנייה שסגר מרפסת, ומשווה אותה למתרחש בצד הישראלי, שם נבנה מספר קטן מאוד של מבנים לא חוקיים, וגם הוא כמעט תמיד לא מרחיב את שטח היישוב ולא תופס מקום.
תוכנית חומש פלסטינית
חשוב להבהיר, כאמור, שלא מדובר בסיפורם של כמה פלסטינים שהחליטו לצפצף על חוקי התכנון והבנייה. ההשתלטות על שטחי C היא מיזם לאומי פלסטיני רחב היקף ורחב מימון. כבר ב־2009 הכריז ראש הממשלה הפלסטינית דאז, סלאם פיאד, על תוכניתו להקמה בפועל של מדינה פלסטינית בגבולות 67'.
המטרה שלו אז הייתה לטשטש את הגבול בין אזורי B ,A ו־C ולהביא לסיפוח בפועל של שטחי C, אלה הנמצאים בשליטה ישראלית. הדרך: יצירת רצף טריטוריאלי בין אזורים שונים שנמצאים בשליטה פלסטינית, תוך חנק של ההתיישבות היהודית ומניעת התרחבותה, אגב שליטה על עורקי תחבורה ראשיים. במסגרת המיזם הזה הפלסטינים סוללים כבישים, פורצים דרכים, משתלטים על קרקעות, ובונים בשטח ללא הפסק, גם בתוך שטחי אש של צה"ל, גם בתוך שמורות טבע, גם בתוך אתרים ארכיאולוגיים.
זהו מיזם הממומן על ידי מדינות אירופה השונות במאות מיליוני דולרים. קובי אלירז, בעבר יועצם של שלושה שרי ביטחון לענייני התיישבות, ומי שמתמחה בנעשה באזור C, פירט במסמך שחיבר עד כמה גדולה ההשקעה של הפלסטינים בנושא. הפלסטינים, הסביר, מחזיקים משרד ממשלתי שפועל בהתאם לתוכנית חומש שהוכנה.
המשרד מפקח על הפעילות בשטח, ממפה אותו לפי צרכיו, מכין תוכניות עבודה, ונהנה מתקציב שנתי של 32 מיליון דולר ומתקציב חיצוני נוסף מארגונים בינלאומיים המגיע למאות מיליוני דולרים. בסך הכל, קבע, עומד תקציב הפרויקט הפלסטיני להשתלטות על שטחי C על כחצי מיליארד דולר, והוא פרוש לחמש־שבע שנים.
שר הביטחון בני גנץ, כך נראה, בחר לתת כתף למאמץ הפלסטיני ולהשאיר לפלסטינים את המגרש כולו. אם הבנייה הבלתי חוקית שלהם תימשך ללא הפרעה, נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים עם שליטה פלסטינית בשטח, עם יישובים יהודיים מוקפים, ועם כבישים שיהודים יחששו לנסוע בהם. באופן תמוה, שום דבר מהקטסטרופה הזו לא תופס מקום בקמפיין הבחירות של מפלגות המחנה הלאומי.