1. נאום השקרים
התנהגותו המופקרת של בנימין נתניהו בכל הקשור למו"מ על המים הכלכליים בין ישראל ללבנון היא, לבדה, סיבה מוצדקת לא להצביע עבורו בבחירות האלה, ובכל בחירות עתידיות. זו אינה הגזמה. זו האמת.
"לא נתפשר על האינטרסים שלנו": לפיד הורה לדחות את הערות לבנון להסכם
לפיד: "מבין את התסכול של אלה שלא הצליחו להשיג הסכם"; נתניהו: "ישראל בסכנה"
במשך שנים ארוכות אני טוען שמכל ראשי הממשלה שהיו כאן, היחיד שיעדיף פעולה לטובתו האישית על פעולה לטובת המדינה הוא בנימין נתניהו. האיש מוכיח את הטענה הזו פעם אחר פעם אחר פעם. הוא כבר השאיר את המדינה בלי תקציב, רק כדי לדקור את בני גנץ, שרימה את בוחריו והסכים "להיכנס מתחת לאלונקה" אחרי שנתניהו הפציר בו והבטיח ש"אפנה את מקומי בנובמבר בלי טריקים ובלי שטיקים".
הוא כבר הצטלם לסלפי זחוח עם המאבטח מהשגרירות בירדן, איבד את היחסים עם המלך עבדאללה ואחר כך את מובלעות צופר ונהריים, רק כדי לגזור עוד כמה לייקים ברשתות. הוא כבר שחרר 1,100 מחבלים, מתוכם 400 רוצחים, וחתם על עסקה שאולמרט ה"שמאלן" סירב לאשר, רק כי היה נדמה לו שזה מה שירגיע את מחאת הקיץ, שאיימה על שלטונו.
זו רשימה חלקית מאוד. בפעם הזו, הוא שבר את כל שיאיו הקודמים. הוא יכול להיות זה שהדליק את כל המזרח התיכון, רק כדי לשכנע כמה מתלבטים בציונות הדתית שיצביעו עבורו, או לפחות שלא יצביעו עבור איילת שקד, כדי שהגברת תירגע.
לפני כיפור נאם נתניהו בכנס בחירות ברחובות. נאום שכולו שקרים. מילת אמת לא הצלחתי לדלות ממנו. הנה הטקסט, מילה במילה: "נסראללה איים על יאיר לפיד ואמר לו תחתום, או תחטוף! ככה. אז יאיר לפיד בבושת פנים נכנע. אני סירבתי לחתום על הסכם הכניעה הזה, ויאיר לפיד תוך שלושה חודשים חתם על הסכם כניעה שבו הוא מעביר שטח ריבוני של מדינת ישראל, שטח שלכם, לידיים של חיזבאללה. שבו הוא מעביר שדה גז, מיליארדי דולרים, לידיים של חיזבאללה. זה הגז שלכם. זה הכסף שלכם.
"יאיר לפיד התנגד להוצאת הגז פעמיים, ועכשיו הוא רץ להוציא את הגז מהמים בגבול הלבנון ולמסור אותו לידי נסראללה וחיזבאללה. ומה נסראללה יעשה עם הכסף הזה? יבנה שכונות?? לא שמעתי, יבנה שכונות?? יבנה מתנ"סים? לא!!! הוא יקנה טילים ויתחמש ברקטות. אתם יודעים לאן זה יכוון. עלינו. בושה וחרפה".
אין בעברית אוצר מילים עשיר מספיק להביע את גודל החרפה של הטקסט המביש הזה. נתחיל בשקרים הבסיסיים: בניגוד למה שאמר נתניהו, לפיד לא חתם על שום הסכם עם לבנון ("לפיד תוך שלושה חודשים חתם על הסכם כניעה"). אין הסכם. מה שיש זו הצעה של המתווך האמריקאי. ישראל, בהמלצת כל גורמי הביטחון והגורמים המדיניים, נטתה להסכים.
הלבנונים העבירו במוצ"ש דרישה לתיקונים. לפיד סירב להמשיך להתמקח ופוצץ את המו"מ. זה המצב, נכון לעכשיו. לא, מר נתניהו. לפיד לא חתם על ההסכם שאתה סירבת לחתום עליו. ועוד משהו: אתה מעולם לא סירבת לחתום על ההסכם הזה. הוא לא היה קיים בתקופתך. המו"מ לא הבשיל. ולכן אתה משקר. פעם נוספת. בתקופתך היינו רחוקים מהסכם בערך כמו שאתה רחוק מהאמת.
הלאה: נסראללה לא איים על לפיד ולא אמר לו "תחתום, או תחטוף". אם נתניהו לא היה מסרב באופן קבוע להתייצב לעדכונים אצל לפיד, כפי שעושה כל יו"ר אופוזיציה שהמדינה חשובה לו, הוא היה יודע את האמת. הנה האמת: כל גורמי הביטחון מאוחדים בדעה שההסכם, במתווה האמריקאי שלו, טוב וחיוני לישראל. הם מאוחדים בדעה שההסכם יחליש את נסראללה ואת איראן, ובעיקר את התלות של לבנון במכליות הנפט האיראניות שמאפשרות לתושבי ביירות שלוש־ארבע שעות חשמל ביממה. הם מאוחדים בהערכה שההסכם יביא ביטחון ויציבות לחזית הצפונית כולה.
האמת היא ששני האנשים שמתנגדים להסכם על המים הכלכליים הם חסן נסראללה ובנימין נתניהו. לא בהכרח בסדר הזה. הסיבה: נסראללה יאבד בגלל ההסכם הזה הרבה נקודות בדעת הקהל הלבנונית, ואת המנוף הכלכלי הגדול שלו (הסיוע האיראני). נתניהו יאבד הרבה נקודות בדעת הקהל הישראלית. ועוד ערב בחירות.
הלאה: לפיד לא מעביר "שטח ריבוני של מדינת ישראל לידי חיזבאללה". השקר הזה שקוף, גס, מזעזע ומתועב במיוחד. המים הכלכליים נטולי ריבונות. זה לא שטח ריבוני ישראלי. אין ריבונות במים כלכליים. יש רק אינטרסים כלכליים. נתניהו יודע את זה מצוין. זה לא מפריע לו לשקר. זה לא מפריע לו להסית מול קהל תומכיו. זה לא מפריע לו להסביר שלפיד התנגד להוצאת הגז הישראלי מהמים ועכשיו הוא מוציא את הגז הישראלי מהמים ומעביר אותו לנסראללה.
לא, לפיד לא התנגד "להוציא את הגז מהמים". לפיד התנגד לחלקים במתווה הגז שהיו, לדעתו, נדיבים מדי כלפי הטייקונים וקמצנים מדי כלפי אזרחי ישראל. כזכור, נתניהו הבטיח לנו שבקרן העושר יצטברו מאות מיליארדים. בואו נתפשר על עשרות מיליארדים. נכון לעכשיו, יש שם בקושי מיליארד אחד. נתניהו יודע היטב שאין ראש ממשלה סביר או שפוי שהיה "מתנגד להוציא את הגז מהמים". הוא יודע, וממשיך לשקר ולהסית.
נאום הפלסתר וההסתה של נתניהו הסתיים בשקר נוסף: מה יקנה נסראללה במיליארדים שלפיד יעביר לו? שאל/הסית את קהל שומעיו - טילים ורקטות. ומהי האמת? האמת היא שנתניהו קיבל את נסראללה מאולמרט עם משהו כמו 14 אלף רקטות. נתניהו מסר את נסראללה לבנט עם משהו כמו 150 או אפילו 200 אלף רקטות. הרבה יותר משוכללות ומדויקות מאלה שהיו לו ב־2009. זאת, ועוד: המיליארדים שלבנון תקבל מהגז (אם וכאשר) ילכו לאוצר המדינה הלבנונית. את הרקטות והטילים מקבל נסראללה מתקציב חיזבאללה, שבנוי בעיקר על הסיוע האיראני והברחת סמים.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
2. שאלה של כסף
בואו נסכם את סוגיית הגז והמים הכלכליים בראיית מקרו: אין כאן ויכוח על ריבונות. אין כאן ויתור על שטחי מולדת. אין כאן פינוי יישובים או פשרות בנושאי ביטחון. יש כאן מו"מ כלכלי. ככה זה במים כלכליים. בסוף, מדובר בכסף. ישראל אכן ויתרה על כמות מסוימת של כסף. כמה? בין מיליארד ל־4 מיליארד.
ההפרש בתמלוגי גז בין הדרישה של ישראל למתווה הפשרה האמריקאי שווה מיליארד או שניים. אבל הכסף הזה לא באמת קיים. הוא פיקטיבי. כרגע הוא כתוב על הקרח. הגז במאגר "כאנא" עוד לא נמצא. מה שיש כרגע זו הערכה על פוטנציאל הגז. יכול להיות שכשיתחילו לקדוח לא ימצאו כלום. יכול להיות שימצאו פחות ממה שתוכנן. בכל מקרה, מדובר במאגר קטן. ישראל החליטה ששווה לה לוותר על חלק מהתמלוגים, תמורת התשומות שתרוויח בצד השני.
מה היינו אמורים להרוויח בצד השני? ביטחון, יציבות, כלכלה. הסכם עם לבנון על המים הכלכליים ואסדת קידוח לבנונית מול האסדות הישראליות - שווים לישראל לא מיליארדים, אלא מאות מיליארדים. זה הסכם שמייצב את החזית הצפונית כולה. ללבנון ולנסראללה יהיה לפתע מה להפסיד. הכלכלה הלבנונית כולה תשב על המאגר הזה.
במצב כזה, על פי הערכת כל גורמי הביטחון והמודיעין הישראליים, הצורך להשקיע תשומות ואנרגיה בהגנה על האסדות הישראליות יירד למינימום. לכולם יהיה ברור שמי שיפגע באסדה ישראלית, באותה פעולה ימחק את האסדה הלבנונית. מי שינסה להדליק אסדה ישראלית, ידליק במו ידיו את האסדה הלבנונית. ועוד לא דיברנו על היכולת שלנו להגן על האסדות שלנו (אין לאף מדינה יכולת כזו), לעומת אי־היכולת של לבנון להגן על האסדה שלה.
זאת, ועוד: על פי המודיעין (הישראלי והמערבי), נסראללה האיץ לאחרונה את התחמשותו, ואיראן דוחפת לו משלוחי חירום לקראת אפשרות של פרוץ מלחמה. במערכת הביטחון רואים את הסיכון למלחמה על רקע המו"מ כסיכון גבוה. זה לא משחק, זה לא צחוק. זה אמיתי. אם נתניהו היה טורח לבוא לעדכונים ביטחוניים, הוא היה יודע את זה. אני חושד שהוא יודע את זה גם בלי העדכונים. יודע, ומתעלם. במצב הנוכחי לבנון עם הגב לקיר, נסראללה עם הגב לקיר והפנים לתהום. אין להם מה להפסיד. רק לנו יש מה להפסיד.
הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש המוסד, ראש המל"ל, ראשי משרד החוץ, כולם מאוחדים סביב הניתוח שקראתם כאן. זה לא הניתוח שלי, זה הניתוח שלהם. ומי שמצפצף על כל זה, הוא בנימין נתניהו. לא מדובר בשטחי מולדת (שאותם הוא מסר, כזכור, לערפאת) ולא בביטחון (שעליו הוא ויתר בעסקת שליט ובעוד הזדמנויות). מדובר במו"מ כלכלי עם השלכות ביטחוניות מרחיקות לכת. גם על זה, מר נתניהו, ההיסטוריה לא תסלח לך. ואם חלילה תפרוץ מלחמת הצפון הגדולה בגלל השטות הזו של כמה אחוזים משוויו של מאגר "כאנא", אפילו הנקלים בשופרותיך לא יוכלו למחוק מעליך את אות הקלון הזה.
חובה להדגיש: נתניהו מתעלם מאזהרות כל הדרגים הביטחוניים במדינת ישראל. זה מזכיר לי איך התעלם, בזמנו, מאזהרת אגף המחקר באמ"ן (על ידי תא"ל דרור שלום), שלפיה יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין עלולה לפעול הפוך. נאמר לו אז, בזמן אמת, שזו עלולה להיות שגיאה פטאלית. מה יקרה אם טראמפ לא ייבחר לכהונה שנייה? מה יקרה אם האייתוללות לא יישברו ממדיניות ה"לחץ מקסימלי"? מה יקרה אם טראמפ לא יתקוף באיראן? נתניהו התעלם.
הסוף ידוע. כל תרחישי הייחוס של נתניהו לא התגשמו. האייתוללות לא נשברו, טראמפ לא נבחר, אף אחד לא תקף באיראן, והמעצמות (אירופה, סין ורוסיה) הותירו את טראמפ ואותנו לבד. כך הפך נתניהו לאבי הפצצה האיראנית. היום הוא מתעלם שוב מאזהרות דומות. היום הוא עלול להפוך לאבי מלחמת הצפון הגדולה.
לסיום, עוד כמה פרטים: כהונתו של נשיא לבנון מישל עאון מסתיימת ב־31 באוקטובר. אחריה אין מי שיחתום על ההסכם הזה. בהיעדר הסכם, הסיכון להדלקת הזירה גבוה ומתגבר. חברת הקידוח היוונית שקודחת את מאגר "כריש" (שנשאר במלואו בידינו) עלולה להגיש תביעת מיליארדים נגד המדינה. אי אפשר יהיה להכריח את עובדי החברה להפיק גז מכריש תחת איומיו של מי שחמוש במאות אלפי רקטות. האחריות למצב הזה תוטל על ממשלת ישראל.
3. לא באיומים
משהו על נפתלי בנט. בימים האחרונים פורסם שהוא מתנגד למתווה האמריקאי המתגבש. זה מוזר. בכל הדיונים שנערכו בנושא הזה, לאורך חודשים ארוכים, היה זה בנט מי שהתווה את האסטרטגיה שלפיה בבחירה בין כמה אחוזים ממאגר גז קטן (שעוד לא באמת נמצא) לבין פלטפורמה ליציבות ביטחונית ארוכת טווח בחזית הצפונית, אין דילמה. האם בנט אכן שינה את דעתו? האם הוא עשה את זה אחרי שעזב את תפקידו? כרגע, אני לא יודע.
מה יעשה עכשיו יאיר לפיד? דבר אחד ידוע: לפיד שונא איומים. אי אפשר לנהל איתו מו"מ תחת איומים. זה מתחיל בוועד העובדים של משרד החוץ, נמשך בחברים הכי קרובים (עפר שלח, למשל), ונגמר, להבדיל מיליוני הבדלות, בנסראללה ולבנון. בשיחות סגורות אתמול נשמע לפיד נחרץ: הלבנונים מכניסים עיזים חדשות לחדר המו"מ בדקה ה־90? אז "פאק איט". לא צריך. כהונתו של עאון תסתיים, אי אפשר יהיה לחתום, ומי שישלמו את המחיר יהיו אזרחי לבנון. מבחינת לפיד, הכל פתוח. רוצים לחתום? תחתמו. לא רוצים? אל תחתמו.
הפקת הגז מ"כריש", ככל שזה תלוי בו, תתחיל ברגע שהחברה המפיקה תהיה מוכנה. נסראללה יפתח במלחמה? אז תהיה מלחמה. אם בכל זאת הלבנונים יתרצו, אפשר לחתום על ההסכם גם אחרי הבחירות. יש מצב שלפיד יעדיף את האופציה הזו. אם זה יקרה אחרי הבחירות, הוא יניח את ההסכם על שולחן הכנסת. שהח"כים יחליטו. שהדם, כלומר הגז הזה, יהיה מרוח על ידיהם.
הסיפור של נתניהו לא מפתיע את לפיד. "אם לפחות הוא היה יודע מה יש בהצעה האמריקאית", אמר אתמול למי שאמר, "הרי הוא לא טורח אפילו לבקש עדכון. הוא רץ להסית נגד ההסכם ולדבר נגד ההסכם ולחזק את נסראללה בלי שהוא יודע מה יש בו. אפילו הקבינט עוד לא דן בו".
4. מבצע שקד
הפרסום של מיכאל שמש בכאן 11 על המעורבות של "הגברת" נתניהו בקמפיין הליכוד בכלל, ובקמפיין האישי על הראש של איילת שקד בפרט, הזכיר לי פרסום קודם, של רביב דרוקר ושלי, על אירוע דומה בקמפיין 2008־2009. מעשה שהיה, כך היה: ישבו במטה הבחירות של הליכוד על קמפיין אישי נגד ציפי לבני, מנהיגת קדימה. הקמפיין כלל מאות כרזות ענק בכל רחבי הארץ, ובהן תמונתה של לבני עם כתובת קצרה: "לבני, זה גדול עליה".
בישיבה הלילית, שבה השתתף גם נתניהו, הקמפיין אושר. אלא שאז הגיע למטה אחד, נתן אשל. ככל הידוע, הוא בא בלי מצלמה. הוא הביט בקמפיין, הביט בפוסטרים ועשה טלפון. "אני מתקשר לבוס", אמר למי שאמר. אחרי ששמע את דבר "הבוס", הוריד הוראה: הקמפיין מבוטל. למה מבוטל? מה שנאמר אז, במסדרונות מטה הליכוד, היה שהתמונות של לבני מחמיאות מדי. כך, באבחת שיחת טלפון ל"בוס" (שאינו בנימין נתניהו), ירד הקמפיין נגד לבני. כך זה התנהל אז. כך זה מתנהל היום, רק הרבה יותר גרוע, כי לגברת הצטרף גם אדון. גם הפעם לא מדובר בבנימין נתניהו.
בואו נישאר עם איילת שקד. בוואלה! פורסם בשבוע שעבר דברים שאומר נתניהו בשיחות סגורות: "אם שקד תעבור, היא תסחט ממני את ראשות הממשלה כמו בנט". בהזדמנות אחרת אמר נתניהו את הדבר הלא ייאמן הבא: "שקד לא עשתה כלום במשרד המשפטים".
במה להתחיל? הוא מאשים את שקד בסחיטת תפקיד ראש הממשלה, "כמו שבנט סחט ממני". תגיד, מר נתניהו, אתה בטוח שבנט סחט ממך את התפקיד הזה? שכחת שהצעת לגדעון סער (6 מנדטים) את תפקיד ראש הממשלה במכתב רשמי? שכחת שהצעת לבני גנץ (8 מנדטים) את תפקיד ראש הממשלה גם אחרי שהממשלה הנוכחית קמה?
שכחת שהצעת "ראשון ברוטציה" לכל זב ומצורע, עם או בלי מנדטים? מה יהיה עם הזכרון שלך? מילא, זה ששכחת שניהלת רומן לוהט עם מנסור עבאס והשתמשת בכל כוחך כדי לנסות "להכשיר" אותו בעיני בצלאל סמוטריץ'. את מי לא גייסת למשימה הזו? מהרב קנייבסקי עד הרב טאו, מהרב דרוקמן עד הרב־קו. עכשיו אתה מאשים את הממשל האמריקאי בפעולה למען ממשלה "שנשענת על האחים המוסלמים"?
ולגבי משרד המשפטים: מי שלא עשה כלום במשרד המשפטים זה נתניהו. לא שקד. הוא מעיד על כך בקולו. כנסו לגוגל. הוא טרפד את כל היוזמות לרפורמות. הוא מנע נגיעה כלשהי בבג"ץ. הוא התפאר בזה. 15 שנה היו לו, ולא נקף אצבע. עכשיו הוא מאשים את זו שכן עשתה, במחדליו שלו. נשאלות השאלות - האם יש תחתית לחבית השקרים הזו? האם יש רף עליון לחוצפה? והתשובות: לא, ולא.
5. פרויקט לפיד
מה צפוי לנו בהמשך הקמפיין? עוד מאותו דבר. מפלגת הליכוד משקיעה עכשיו מאמץ גדול בהשגת חומרים על לפיד. כמעט בכל קמפיין מהסדרה האחרונה שלף נתניהו ברגע האמת איזה טינוף דרמטי על אחד מיריביו. מהפריצה ההיא לנייד של גנץ דרך ה"כיפה אדומה" שערכו מקורביו, ובהם פרקליט ו"רב", ליועצו של גנץ דאז, ישראל בכר. אז עכשיו משקיעים בלפיד את כל האנרגיה, במאמץ להביא חומר כלשהו ערב הבחירות.
אף שהוא מפגין כלפיו בוז וזלזול, נתניהו חושש מלפיד. הוא יודע שההתקפות משולחות הרסן שלו ושל שופרותיו נגד לפיד לא מצליחות לפגוע בו באמת. אולי אפילו להפך: לפיד התחיל את הקמפיין הזה עם 17 מנדטים והתרומם מאז כמעט ב־50%. נתניהו, לעומת זאת, התחיל את הקמפיין עם 36 מנדטים וצנח לסביבה המסוכנת של 30־31. אותו דבר, אם כי בעוצמה פחותה, באחוזי ההתאמה לראשות הממשלה. אפילו בסקר של פילבר לערוץ 14 התוצאות האחרונות בהתאמה היו תיקו: נתניהו קיבל 50%, לפיד 37% וגנץ 13%. אם גנץ יורד, רוב תומכיו זורמים, בוודאות, ללפיד.
למה שגנץ יירד? האופציה של גנץ חיה וקיימת. אם שר הביטחון יצליח להתרומם מעל 12־13 מנדטים, הוא חזק בתמונה. כל זה, בתנאי שלנתניהו לא יהיו 61 מנדטים. במצב כזה, אפשר יהיה לנסות להקים ממשלת רוטציה בין גנץ ללפיד. גנץ ראשון, לפיד שני. החרדים יוזמנו פנימה עם אופציה לעזוב מקץ שנתיים. ירצו, יישארו. לא ירצו, יעזבו. שנתיים זה נצח.
ולמרות כל האמור לעיל, אסור לשכוח: האפשרות שנתניהו יפרוץ את מחסום ה־61 חיה, קיימת ובועטת. זה תלוי בלא מעט גורמים, אבל זה אפשרי. אם זה יקרה, ישראל לא תיראה כפי שנראתה עד היום. נתניהו מנסה להרדים את הציבור, אבל אם יקים ממשלה עם בן גביר, סמוטריץ' והחרדים, הציבור יתעורר בנובמבר לתוך סיוט. ההסתערות על שומרי הסף, מערכת המשפט ושרידי הממלכתיות תהיה ברוטלית. נתניהו כבר לא שולט בזה. זה גדול ממנו, זה חזק ממנו, זה מסכן את כולנו.