השבוע מעיין אדם נפרדה מתוכנית הבוקר של ניב רסקין (קשת), שם שימשה פאנליסטית. בימים שבהם הטלוויזיה היא מעגלי שיח, חבר פאנל הוא מקצוע מבוקש. פאנליסט קבוע זה שדרוג. דרישות התפקיד הן להיות כולבויניק של דעות, הבנה כללית באקטואליה, יכולת להשחיל משפט בזמן שאחרים לוקחים אוויר או שלוק מים והסתפקות בכיבוד קל, שמוגש בחדר הפקה, הכולל פחמימות ריקות וירקות חתוכים.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
על התענוג הזה אדם ויתרה. הפרידה לוותה בדמעות, ברכות, שיחות, תגובות, ובעיקר, שיחת טלפון עם אמא שלה בשידור. האם הנרגשת אמרה שהיא מאוד גאה בה ובדעות שהיא משמיעה. לא זכורה דעה של מעיין אדם שאחרים לא השמיעו לפניה, ושום דעה שלה לא באמת הייתה חשובה, מקורית או כזאת ששינתה את סדר היום, או השפיעה עליו. היא אמרה דברים שכל אחד אחר היה יכול להגיד, אם היה יושב במקומה.
אך מעיין אדם היא הרבה יותר מעוד מישהי שיושבת בחצי גורן בתוכנית טלוויזיה ומגיבה למציאות. היא תופעה. מדובר באשת עסקים שמחד אורזת תכשיטים, ומנגד מייבאת בגדים. כמו כן, מדובר במעצמה דיגיטלית עם למעלה מ־270 אלף עוקבים באינסטגרם. הסטורי שלה נועד, בין השאר, לקדם את עצמה ואת המוצרים שלה. היא משק אוטרקי של ייצור, שיווק ומכירה של דעות רגילות ומוצרי צריכה.
לפני הפרידה מתוכנית הבוקר היא דיווחה בסטורי: "אחרי יותר מארבע שנים זה השידור האחרון. אני מוצפת". גם בשידור היא כמובן דמעה. השורש רג"ש כיכב בהטיותיו השונות: אני מתרגשת, מרוגשת, זה מרגש, מרגש אותי להיות פה, מרגש לעזוב, ריגש אותי להתחיל, מרגש ללכת, התרגשתי שתמכת בי.
ללא הוכחות או ראיות, היא מציגה את השתתפותה בפאנל כניצחון במלחמה נגד "כולם" - לא ברור מי התנגד לנוכחותה שם, אך היא מתארת אותה כאילו הייתה חייל שהצליח לשרוד איזו תופת. אצל אדם אין שום דבר שהוא טריוויאלי או סתמי. הכל מציף, מסעיר, מלבב אך גם קשה וכנגד כל הסיכויים - וכל זה כשהיא רק ישבה בפאנל בתוכנית בוקר ולא, נניח, התקבלה לנהל את גוגל.
יש דיסוננס בין "מעיין אדם" לבין חייה הסתמיים לחלוטין. הדיווחים עליה לאורך השנים עוסקים בדברים רגילים שחוותה, כמו כל אחד מאיתנו. היא בהריון. היא נפרדת. היא חוזרת. היא הייתה בזוגיות עם אסיף. היא נפרדה מאסיף. הרקע לפרידה: היא כבר בת 33 ורוצה ילדים, הוא לא. אוקיי. האירועים שעוברים עליה כל כך רגילים, עד שהידיעה שקרו או לא קרו אינה משנה דבר לאף אחד. ובכל זאת, הם גוררים תגובות רבות, רבות מאוד.
הידיעה על כך שהיא בהריון הביאה 3,480 תגובות, יותר מ־15 אלף לייקים ומאות שיתופים. יש ציבור ענק שצמא לצרוך את התיווך שלה את חייה, וזה בעיקר מעניין, בהתייחס לזה שהם לא מעניינים. לפני חודשיים היא הרצתה בהיכל התרבות. מחירי הכרטיסים נעו בין 400 ל־555 שקלים. כל הכרטיסים נמכרו. בין השאר היא הדריכה "איך לשים את החלומות שלכן בפיתה ולתת ביס". היא לא מקורית במיוחד, לא מצחיקה, לא שנונה, אך מצליחה לעשות כסף מאנשים. בראיון לגיא פינס היא אמרה "50 אלף שקל זה לא הרבה, זה ממש מעט... כשאתה ראוי לכסף אין שום בעיה, אני ראויה לזה, ומבקשת מכל אישה לחזור על המנטרה הזאת". ממש גורו המשתמשת ברוחניות לצורכי כלכלה.
האמת היא שכל אישה צריכה לחזור על מנטרה אחרת: גם אני יכולה להיות מעיין אדם. החיים שלה הם המתנה הכי גדולה שכל אחת ואחד מאיתנו היו רוצים לעצמם. היא לא שום דבר יותר מהאדם הסביר, לא ניחנה בתכונות תרומיות ייחודיות, או כישרון יוצא דופן, אבל מצליחה להוון את הכלום והשום דבר של חייה לפס ייצור של מזומנים. רק בעידן הנוכחי מעיין אדם נחשבת ל"דבר". היא אושיה. היא בעלת דעה, היא פובליציסטית דיגיטלית, קל להזדהות איתה. היא לא אתגרה את השיח או הרעידה את אמות הספים - ואולי לא באמת צריך.
היא טרם פירטה מה התחנה הבאה שלה, אבל היא בטח תהיה סתמית ומרגשת, רגילה ומעניינת, שגרתית ומסעירה, יומיומית אך מתוקשרת, מצולמת עם המון "מסרים מעצימים", מעוררת תגובות, ליייקים ושיתופים של אנשים שמחפשים השראה, ממי שניזונה ומתפרנסת מהם בתמורה למוצר סטנדרטי לגמרי. זהו הלופ המופלא והאינסופי שבו היא חיה.