כל מיני דברים מתרחשים במהלך היום. יש טפסים למלא, מצרכים להשלים בסופר, אוכל שצריך למלא לחתול, עציצים שצריך להשקות, כלים שצריך לשטוף. לפעמים קורים גם דברים גדולים יותר, ויום אחד אתה מוצא את עצמך על מדרגות הרבנות, מתגרש מהאישה שפעם האמנת שהיא הפתרון לעולמך.
לפעמים נשבר לך הלב. לפעמים הקבוצה שלך מפסידה עוד פעם ויורדת ליגה. לפעמים בן משפחה הולך לעולמו ופתאום ימי השישי מרגישים כבדים ומדכאים. לפעמים מס הכנסה שולח לך מכתב עם הרבה מספרים שעליך לשלם. לפעמים אתה מתעורר בבוקר ומרגיש שהכל כל כך כבד ושאתה רוצה להישאר במיטה ולהיעלם.
כעת אני רוצה להתנצל ולהגיד כמה מילים על דברים שכתבתי פה בטור האחרון. למען רענון הזיכרון - כתבתי שאני לא אלך להצביע, שהבחירות החוזרות ונשנות נמאסו עליי ושהשדה הפוליטי הפך מבחינתי לשדה קוצים ואני לא מעוניין לקחת חלק בהצבעה בבחירות האלו. ובכן, חשבתי על זה כמו שצריך והחלטתי שזה באמת יהיה לא אחראי שלא לצאת להצביע.
אני אפילו יכול להגיד שזה לא יהיה הוגן כלפי ילדיי שלא אצא להצביע על העתיד שלהם ושלנו. ההצבעה היא אקט דמוקרטי מהמעלה הראשונה, והדמוקרטיה והערכים שהיא מביאה עמה חשובים מדי מכדי שאזלזל בהם. לכן יצאתי להצביע. למעשה את השורות האלו ממש אני כותב בשלישי בבוקר, 13 דקות לפני פתיחת הקלפיות. בעוד 13 דקות, אחרי שאשלח את הטור הזה לעורך, אנעל נעליים ואצא אל עבר הקלפי והעתיד הדמוקרטי של כולנו.
נחזור לרגע לעולם שמחוץ לאטמוספירה. האמת היא שלעתים החיים ממש לוחצים ואני לא מרגיש שיש לי כוח להתחיל למנות את כל האופציות לחורבן וקץ האנושות. אז מה שאני עושה הוא לפתוח את המחשב, להיכנס לאתר של תחנת החלל הבינלאומית שמשדרת בשידור חי (24 שעות ביממה) את נקודת המבט שלה על כדור הארץ, ואתה יכול לראות מגובה של 400 קילומטרים ומהירות של 27,598 קמ״ש את הכדור הקטן שעליו אנחנו נמצאים. הכדור הקטן כפי שהוא נראה מבעד לחלון תחנת החלל ברגע זה ממש. כשאתה מביט על הנעשה משם, הכל נראה כל כך קטן, ואתה מבין שהצרות שלך ואתה הם פסיק בתוך עולם מופלא ומסתורי, ושחבל יהיה לבזבז כל כך הרבה אנרגיה וזמן על דברים קטנוניים שיש להם אפס חשיבות ביקום המופלא והמסתורי הזה.
התרעות פיקוד העורף