פרשה נוספת שהתעוררה לאחרונה נגעה לחקירתו בעבירות מס, שבגינן הושג הסדר טיעון, שבמסגרתו הורשע דרעי ונידון לתשלום קנס ולמאסר על תנאי והתפטר מהכנסת. גם כאן יש ספק אם לא ניתן היה להסתפק בהליך אזרחי. אך מכל מקום, החוק ברור. בהיעדר מאסר בפועל, אין מניעה למנותו כשר.
שאלת הקלון איננה רלוונטית לעניין זה. שר שהורשע ונקבע שיש קלון בהרשעתו, מסתיימת בכך כהונתו באותה כנסת. אולם הוא רשאי להתמודד בכנסת הבאה (בהנחה שלא נידון למאסר בפועל). ואם הציבור בוחר בו, אין מניעה שיכהן כחבר כנסת וכשר. ציבור המונה מאות אלפי בוחרים שב והביע את אמונו באריה דרעי. כיבוד ההליך הדמוקרטי וכיבוד החוק של מדינת ישראל מחייבים לאפשר לו לכהן בתפקיד שר.
בעבר היינו עדים לכך שבית המשפט העליון פסק בניגוד לחוק ובניגוד להליך הדמוקרטי. בשנת 1993 (כלומר לפני קרוב ל־30 שנה) היינו גם עדים לכך שבית המשפט העליון פסק, ללא שום בסיס בחוק ובניגוד למה שהיה נהוג בעבר, כי עם הגשת כתב האישום נגד דרעי, חייב ראש הממשלה רבין משיקולי "סבירות" לפטרו מתפקיד שר.
אגב, לאחר פסיקה זו תיקנה הכנסת, שהאמינה בחזקת החפות, את החוק והבהירה שאין חובת התפטרות בגין כתב אישום. שר מסיים את תפקידו רק לאחר שהורשע. אומנם בית המשפט בוחר להתעלם מתיקון זה וכעת צפוי העניין לחזור אליו כבומרנג. תהיה זו עבורו הזדמנות לחזור בו מערבוב הסבירות של בית המשפט עם התחום הפוליטי, ולהתייחס ביתר כבוד לציבור הבוחרים.
פסיקה זו, שחייבה את פיטוריו של דרעי, ערערה לחלוטין את ממשלת רבין וגרמה נזק בל ישוער לתהליך השלום שרבין ניסה לקדם עם הפלסטינים. פסיקה זו גם דחקה את ש"ס, מפלגה מתונה מבחינה מדינית, לזרועות הימין. מקום שבו נמצאת מפלגה זו עד היום. הנזק שגרמה אותה פסיקה משתקף, בין היתר, בתוצאות הבחירות הנוכחיות.
ניתן לקוות שמערכת המשפט לא תנסה לשבש פעם נוספת את ההליך הדמוקרטי באמצעות פסיקה מנוגדת לחוק. די בנזקים שנגרמו עד כה.
התרעות פיקוד העורף