1. לפני 11 שנים, ליתר דיוק ב־18.11.2011, פרסמתי בטור שלי במקומון המנוח “זמן תל אביב" שצורף לגיליון "מעריב" בימי שישי, מאמר אזהרה שבו הבעתי חשש שמה שהתרחש באמריקה הדמוקרטית בשנות ה־50 עלול להתרחש בישראל. קיוויתי אז שאני טועה. אחרי שהתפרסמו תוצאות הבחירות ורשימת השרים העתידיים מתחילה להתגבש, מסתבר לי שכנראה לא טעיתי.
אני מפרסם את ההתרעה של לפני 11 שנים פעם נוספת. לא שיניתי אף מילה. אני מרגיש כמו לא מעט אנשים, שמדינת ישראל עומדת בפני תקופה קשה, מסוכנת, שעלולה לדרדר אותה לימי מקארתי. הלוואי שאתבדה.
2. זה קרה לפני כ־60 שנה באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. פוליטיקאי אפור, קצת עילג, נעשה לפתע הדמות הבולטת ביותר באמריקה הגדולה. מדובר בג'וזף ריימונד מקארתי, שנולד ב־1908 בוויסקונסין למשפחת איכרים ממוצא אירי. ג'וזף הקטן נשר מבית הספר בגיל 14, אך השלים את לימודיו בזמן קצר. בגיל 27 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת מרקט, ולאחר מכן נבחר לכהן כשופט. במלחמת העולם השנייה הוא שירת כסגן בחיל הנחתים, ולאחר המלחמה הוא נבחר לסנאטור מטעם מדינת וויסקונסין.
בתחילת כהונתו הוא נחשב פוליטיקאי אפור ולא מתבלט במיוחד, מה שתסכל אותו וגרם לו ב־1949 לפתוח במסע נגד מי שנחשב בעיניו “אדום". אדומים היו בעיניו כל מי שנחשדו כקומוניסטים, סוציאליסטים, הומניסטים. מקארתי החל במסע ציד נגד האדומים מקרב אנשי הממשל, תעשיית הקולנוע, עיתונאים, אנשי תיאטרון ואנשי רוח.
המרדף המטורף שלו זכה לכותרות וגרם לאלפי אנשים לרדת למחתרת. החלה תעשיית הלשנות על כל מי שנחשד בעיני שכניו כמי ששר פעם שיר ברוסית; או היה חבר בתנועה שדגלה בשוויון זכויות; או שאבא שלו עלה מרוסיה ובספרייה שלו היו ספרים ברוסית. מאות אנשים נעצרו, נודו ונחקרו בצורה ברוטלית. אישים מפורסמים רבים מצאו את עצמם לפתע מתנצלים, מתגוננים ומנסים להסביר שהם אינם בוגדים ואינם מצדדים בברית המועצות במלחמה הקרה שהייתה באותם ימים בין אמריקה לרוסים.
בשבועות האחרונים נזכר יותר ויותר השם מקארתי בישראל. חבורה של פוליטיקאים אפורים ששמם לא היה מוכר ל־99 אחוז מהציבור החלה בחקיקה של חוקים שהבהילו אפילו אנשי ימין נאורים והגונים כמו השרים בני בגין, דן מרידור ויו"ר הכנסת ראובן ריבלין. מאי־שם עלו כמטאורים הח"ככים אלקין ולוין, עם גיבוי חזק של שר החוץ אביגדור ליברמן ולהקת ישראל ביתנו. אל החבורה הצטרפו בתרועות שופר “החבר'ה הטובים" הח"ככים אלדד, כצל'ה והנשרכים אחריהם.
הנשיא פרס נעלם במסגרת הכנותיו לנסיעתו החשובה לווייטנאם, ראש הממשלה נתניהו נעלם בנימוק שהוא יושב שבעה עם שרה זוגתו שתחיה, המתאבלת על מות אביה הקשיש (עד שהפציע וביקש לגנוז את חוק השימוע בכנסת), אהוד ברק עשה שרירים רופסים ונעלם מההצבעה בכנסת עם הלהקה שלו, תוך שהוא מקבל איום מהמקארתי המקומי שאם לא יצביע במסגרת המשמעת הקואליציונית הוא לא יהיה חלק מהקואליציה.
כנראה שלא במקרה נשמע ביום שני באחת מתוכניות הטלוויזיה הפופולריות הזמר אריאל זילבר מפזם עם חיוך רחב על הפנים את הלהיט החדש שלו “כהנא צדק" תוך שהוא משבח את פעולות “תג מחיר" ומבצעיהן.
על קירות בתיהם של אנשי שמאל נמרחות כתובות מפחידות עם רמז על העלול לקרות להם אם ימשיכו לדגול בדעותיהם ולהמשיך במעשיהם. אנשי שירותי הביטחון והמשטרה נראים אומללים כשהם נשאלים על חוסר היכולת שלהם לפענח ולעצור את אנשי תג מחיר. לאיתמר בן גביר, לברוך מרזל ולנועם פדרמן יש ימים של עדנה. צעירים מסתובבים חופשי ברחובות כשעל גופם חולצה עם הקריאה לשחרר את הרוצח יגאל עמיר, על קירות מבנים ברחבי הארץ החלו לצוץ כפטריות הכתובות הישנות “כהנא צדק", חברי כנסת טוענים שיש לשחרר מהכלא רוצחי ערבים.
בשום תחנת רדיו לא מעיזים להשמיע את שירו של קוואמי ששמו “מכשפות". קוואמי, אחד היוצרים היחידים בישראל שמעז להרים ראש נגד הגל העכור של הימין הקיצוני, כתב את המילים והלחן.
קראו את המילים, הקשיבו למנגינה, השתדלו שהשכנים לא ישמעו מחשש להלשנה, הצפינו את התקליטור. יכול להיות שבקרוב יסתמו לו את הפה, ישברו לו את כלי הנגינה ויעצרו אותו בחשד להסתה נגד המדינה. יש סיכוי סביר שבעוד 50 שנה, אם תהיה כאן מדינה, התקליטור הזה
יהיה שווה הרבה כסף. הנה השיר:
רק כי רוב המדינה הולכת בשורה
אחת לא אומר שזו השורה הנכונה
רק כי טעם התיעוב הוא טעם העונה
לא עושה אותו טעים - נה נה נה
מי באמת רוצה לתמוך בזה
בסוף לומר הכרתי
ת'יום שישראל יישמה את מה שמקארתי
עשה לארצות הברית בשנות ה־50
תיתנו לזה יד? תישארו אדישים?
זה מתחיל בססמאות ויעבור אל הסלון
מילה לא במקום? עלבון לשלטון?
שכנים יציצו, יקשיבו, יצביעו עליכם
וילשינו בשנייה שלא תסיטו וילון
לא מוגזם, אנשים, תעשו לזה גוגל
לפחות כל עוד מותר פה בג'ונגל
כי בדרך הזאת אין מקום לדמיון
אין מקום לשירים, רק ליד של בריון
אנשים כמוני עוד ילכו על שיר כזה לכלא
בדרך ייכנסו לשם עוד מתונים מאלה
כותבי שירים, זמרים, תסריטים,
שחקנים, קומיקאים, כולם יחטפו
כולם ירדפו, אלה שלא יצטרפו
וגם אלה שתמכו לא יחיו בביטחון
רק לפחד יירשם הניצחון
והוא שיגיד לכם לצוד מכשפות
כי הן זרות, איך הן מתלבשות
איך לעזאזל הן מעיזות בכלל לחשוב
דברים שונים ובשפה שמוזרה
לעור התוף, לשרוף לשרוף לשרוף
והוא שיגיד לכם
לצוד מכשפות כי הן זרות
איך הן מתלבשות
לא קיים חליל אחד שיגיד איך לרקוד
להיכנס בעם שלם - לא דרך לשרוד
לשנוא אדם בגלל לאום או דת
לא מוסיף כבוד לשום צד
יהודים, ערבים, זה כולל כל אחד
דוברמן, ליברמן, פדרמן, נסראללה
אני כאן - לא חושש לרגע לא להיות גזען
מכיוון שהכל שחור־לבן אצלכם
לא באמת אומר שיש לצבוע ת'עולם רק בצבע אחד,
מחשבה אחת,
האלו, למרות שזה הרבה
יותר קל, לא?
לגזענים יש ת'מילים הכי יפות,
שמרו על עצמכם מלקבל מהם עצות
מרזל, ברטלר, אלדר, בן גביר
היו שמחים פה להוריד את שכמותי
אל מול הקיר
כי כהנא טעה, טעה והטעה
אין משמעות לדת או גזע אם נולדת חלאה
רק בגלל האשליה פה שכולם בה ביחד
לא עוצר ת'נפילה מהפח אל הפחד
והוא שיגיד לכם לצוד מכשפות.
עד כאן הכתבה שפורסמה לפני 11 שנה עם מילות השיר.
3. השיר של קוואמי הוא יצירת מופת נבואית. הוא לא מופיע בפלייליסט של גללי צה"ל, לא משמיעים אותו ברשת ב' וגם בתחנות הרדיו האזוריות לא שמעתי אותו מושמע ולו פעם אחת. כשהממשלה החדשה תתחיל לתפקד, קיים סיכוי גבוה שמחלקת הצנזורה במשרד החינוך והתרבות תפסול את השיר להשמעה. כש"משמרות המהפכה" של בן גביר סמוטריץ', גופשטיין וחבריהם לדעה ולדרך יתחילו “לנקות את השטח", אומנים יוצרים כמו קוואמי יהיו הראשונים שיועלו למחנה חולות בנגב, שם ירוכזו “עוכרי ישראל". נתראה בחולות, קוואמי, עד אז אלמד בעל פה את מילות השיר הנבואי הנפלא שלך.