בתום סבב הבחירות החמישי ועם תקווה זהירה לקדנציה שתימשך הפעם יותר משנה או שנתיים, ראוי לדון באתגר המרכזי העומד לפתחה של ממשלת ישראל. אתגר שיקום המערכות האזרחיות והחברתיות, כמו גם החזרת היציבות השלטונית והמשילות. בישראל של סוף שנת 2022 נמצאת מערכת החינוך באחד ממשבריה הקשים ביותר. לכאורה הושגו ונחתמו לאחרונה הסכמי שכר ותנאי העסקה עם שני ארגוני המורים המובילים במדינה, אולם הסכמים אלו לא יפתרו את הבעיות המרכזיות.
מערכת החינוך נמצאת בקריסה מתמשכת. המדינה אינה מקדמת תוכניות ופרויקטים לטיפוח המצוינות ונמנעת מלבנות תשתית תרבותית־לאומית הולמת. לא מועברים תקציבים להקמתן ולריווחן של כיתות לימוד, ולהרחבת צהרונים ללא עלויות. המערכת האקדמית אינה מפותחת ונשלטת בידי רגולטור נוקשה ואינטרסנטי. הקושי להתקבל לאוניברסיטאות הולך ועולה, והמדינה אינה עושה די כדי להשאיר בארץ חוקרים מצטיינים, תוך מתן מלגות ותמריצים. ישראל מדורגת בין האחרונות במדינות המערב בהישגי התלמידים, ברמת צפיפות הכיתות ובתנאי העסקת המורים.
בתחום הביטחון האישי, משטרת ישראל היא עדיין ארגון עני ללא כל יכולת התעצמות או סמכויות וכוח הרתעה. מספר השוטרים לנפש הוא מהנמוכים בעולם המערבי, וגם אלו שמשרתים "זוכים" לשכר נמוך ולהיעדר גיבוי פיקודי ומשפטי לעשייתם. מצב זה מאפשר את התגברות הפשיעה וחוסר הביטחון האישי של האזרח, ומגביר את הפשיעה המאורגנת והשחיתות השלטונית, שגם כך נפוצות למדי.
המשבר הגדול של מערכת הבריאות בישראל צף ועלה בעקבות מגיפת הקורונה שפרצה בארץ ובעולם, אולם סימניה ובעיותיה היו ונמצאים שם שנים רבות. לפי כל ההשוואות במדדים הבינלאומיים, נמצאת ישראל במקומות האחרונים במספר הרופאים והאחיות לנפש מבין מדינות המערב. זה המצב גם במספר מכשירי ה־MRI ומספר מיטות האשפוז ביחידות לטיפול נמרץ. בישראל של סוף שנת 2022 אין מספיק מקומות לימוד לרופאים, אין מספיק תקנים, שעות העבודה הינן הרבה מעבר למקובל בעולם, והשכר של הרופאים והאחיות המתחילים הוא מהנמוכים בעולם.
גם מערכות הרווחה מצויות במשבר קשה ומתמשך. מספר עובדי הרווחה נמוך ביחס לכל קריטריון מערבי, ושכרם הוא מהנמוכים ביותר. בכל שנה מצטרפים עשרות אלפים למעגל העוני בישראל וללא כל טיפול ממשלתי עוברת האחריות לסיוע להם לעמותות ולארגונים פרטיים.
ומה קורה עם תשתיות התחבורה? האם אכן נסללים כאן הרבה כבישים והמצב משתפר? ישראל נמצאת בפיגור רב־שנים מבחינת פיתוח והתאמת תשתיות התחבורה למצב הקיים במדינה.
לדעת מומחי תחבורה, המדינה מפגרת בעשור לפחות אל מול צרכיה התחבורתיים. היקף הכבישים הסלולים רחוק מלתת מענה למספר כלי הרכב העולים על הכביש בכל שנה. תשתיות להסעת המונים לא נבנו ולא הופעלו עד כה, והצפי האופטימי ביותר להפעלתם הוא בעשור הקרוב. גם הרכבת הקיימת מגיעה למעט מאוד מקומות, ובסופו של דבר אנחנו נותרים ללא מענים תחבורתיים הולמים.
בהיבטים החברתיים המצב למרבה הצער לא שונה ואף חמור יותר. בהיעדר חזון או אסטרטגיה ארוכת־טווח, לא בנו ממשלות ישראל לדורותיהן תוכניות לפיתוח ושימור הדורות הבאים. מדינת ישראל ממשיכה לאבד בכל שנה אלפי צעירים הנוטשים אותה ועוברים ללמוד, לעבוד ולחיות בחו"ל.
בתחומי העבודה והשכר, פחות ופחות צעירים מתקבלים למשרות המבטיחות הכנסה הולמת. השכר הממוצע במשק נשחק בעקביות לאורך שנים ואינו מספק לצעירים ביטחון כלכלי. לחלק גדול מבוגרי האוניברסיטאות והמכללות לא מובטחת עבודה כלל, ואם הם כבר מתקבלים למשרה, הם נאלצים להסתפק בשכר נמוך מאוד גם בתאגידים המרוויחים מיליונים רבים.
חברה שנקרעת לגזרים
בתחומי הדיור ויוקר המחיה ההולך ועולה, לא מתבצעים מהלכים לצמצום המונופוליזציה במשק, לעידוד יבוא מקביל וייצור מקומי על ידי יצרנים בינוניים. אין פעולות אקטיביות לחיזוק הפיקוח והרגולציה על המחירים, לשחרור אדמות מדינה ולבנייה זולה ללא תשלום. המדינה אינה מיישמת רפורמות לביטול מבנה קק"ל ורשות מקרקעי ישראל באופן שיביא לזירוז תהליכי הבנייה והוזלתם. כחטא על פשע, לא מוקצים תקציבים לדיור הציבורי.
שכר המינימום אינו עולה בהתאמה ליוקר המחיה, המדינה אינה מורידה את המע"מ על מוצרי מזון וצריכה בסיסיים ואינה מיישמת רפורמות במס הכנסה, בהפחתת עמלות הבנקים ובהפחתת מיסוי כלי רכב. התוצאה היא היעדר יכולת קיום בסיסית או יכולת התפתחות עתידית של צעירים משכילים במדינה – ואלו עוזבים בהמוניהם את ישראל ובונים חיים במדינות אחרות.
מול המגזרים החרדיים והערביים לא נבנו אסטרטגיות לשילובם בשוק העבודה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עתיד מספר החרדים במדינה להגיע לכדי למעלה מ־20% במהלך שני העשורים הקרובים. ואף על פי כן, ממשיכה מדינת ישראל לאפשר את הדרתם של מאות אלפים מרכישת השכלה כללית בסיסית, מעבודה יצרנית שבצדה שכר ותשלומי מסים, ומשירות צבאי או לאומי המתחייבים על פי חוק. המגזר הערבי סובל כבר שנים ארוכות מהזנחה בתשתיות החינוך והתעשייה ומהיעדר משילות מוחלטת.
החברה הישראלית משוסעת ומקוטבת, וגם היום אנחנו ממשיכים לעסוק, בעידודם של נבחרי ציבור, בשאלת מוצאם של אזרחי המדינה וההבדל בין מרוקאים, אשכנזים, עיראקים, פולנים או אתיופים, והבידול והקיטוב והשסעים רק הולכים ומעצימים. השיח הציבורי ובעיקר זה הבא לידי ביטוי ברשתות החברתיות, הולך ומקצין, ואמירות השנאה הופכות לבוטות מתמיד. החברה הישראלית פשוט נקרעת לגזרים במקום להתאחד תחת זהות ישראלית אחת לאחר 74 שנות קיום.
במדד השחיתות הציבורית העולמי תופסת ישראל כבר שנים רבות את אחד המקומות העלובים במערב. למעשה, מבין כל מדינות המערב רק יוון ואיטליה נמצאות במקום גרוע מאיתנו, ואנו נחשבים לאחת המדינות המושחתות במערב. סקרים שבוצעו בארץ מצביעים כי אחוז גדול מהאזרחים מאמין שרוב מוסדות הממשלה, כמו גם מפלגותיה ונבחרי הציבור שלה, מושחתים ונהנים משוחד ומטובות הנאה אישיות להם ולמקורביהם. במדינה דמוקרטית שבה חוזק השלטון מבוסס על אמון האזרחים בנבחריו, מהווה ציון כזה תעודת כישלון מוחלטת להתנהלות הממשל.
בתחום הבירוקרטיה מצבנו לא טוב יותר. מטעמים פוליטיים היסטוריים נוצר במדינת ישראל מצב של ריבוי ערים ומועצות, פקידוּת ורבנות כפולה, מועצות דתיות, תאגידי מים וארגונים עירוניים נוספים הפועלים במסגרת השלטון המקומי בעלויות עצומות. לפי נתוני המשטרה המתפרסמים מדי שנה, השחיתות בעיריות ובמועצות המקומיות גוברת, והמדינה נמנעת לאורך שנים ארוכות מליישם תוכנית קיימת לצמצום מספר העיריות והמועצות, לאיחוד מועצות ורשויות ולהתייעלות דרמטית שתביא לחיסכון של מיליארדי שקלים ולהפחתה ניכרת בהיקף השחיתות הציבורית.
בכל התחומים האזרחיים והחברתיים אין משמעות אמיתית לימין או לשמאל, וחובתם של המנהיגים לבנות את היסודות שיאפשרו את המשך קיום המדינה גם בעתיד. על ממשלת ישראל להקים פונקציה לתכנון אסטרטגי במשרד ראש הממשלה ולהעניק לה סמכויות נרחבות לבניית וגיבוש אסטרטגיות פעולה ארוכות־טווח בכל אחד מהתחומים שצוינו, תוך חיובם של משרדי הממשלה להקצות תקציבים וליישם את התוכניות. כמו כן, על הממשלה לאשר תקציב רב־שנתי שיעוגן בחקיקה ובהחלטות ממשלה ויחייב כל ממשל שייבחר בהמשך. לאחר מכן יש לכפות על כל משרדי הממשלה לבנות, להציג ולאשר תוכניות ארוכות־טווח שיציבו יעדים ברורים לשנים הבאות בכל אחד מהתחומים שצוינו.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון לממשל ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
[email protected]