ברכות. מותר לרצוח וזה אף מעוגן בחוק. התלבשו קצת חם, כי סוף כל סוף הופך קריר שם בחוץ, הכינו לכם משהו נחמד לשתות לפני מסע הרצח, שבו עם עצמכם, נשמו עמוק ודמיינו את הדמות שאותה אתם דוקרים, שבה אתם יורים קליעי 0.5 או כאלו של מאג. אם יש באפשרותכם, צאו מפתח הבית ואם יושביו בתוכו - הבטיחו שתשובו עוד מעט, אל פחד, אם משימתכם אכן תושלם והקורבן לא יספיק להתנגד, באמת תשובו הביתה. אף רשות חוק לא תעצור אתכם או תצפה שתבלו עמה את הלילה.
טוב, הרשות השופטת וגם זו המבצעת מבינות טוב־טוב שאם רצחתם - הייתה לכם סיבה, ואם הייתה לכם סיבה, אתם לא אמורים לבלות דקה במעצר.
אגב, אם כבר התחלנו את הטור הסרקסטי הזה, שכתיבתו שונה כל כך מכתיבתי, סתם מעניין אותי, במי הייתם טובחים? אתם יודעים? באיש מהעבר? אולי איזה אהוב שפצע? במישהי שגזלה את כל כספי הירושה שלך? אדם שהפליא בכם את מכותיו בתקופה מסוימת? אני עוד צריכה לחשוב על זה, כרגע אף אחד לא עולה לי בראש - אבל אם אחשוב טוב, אמצא. הרי חיי אינם סוגים בשושנים.
השעה שש וחצי לפנות הבוקר, מפזר החום עובד ואני יושבת בסלון עם הלפ טופ על ירכיי, לא ידעתי על מה אני הולכת לכתוב את הטור השבועי אז פשפשתי קצת באינטרנט ובין עושר הרכילות לענייני ביבי־סמוטריץ' מצאתי את הכותרת הבאה: "החשוד המרכזי ברצח יואל להנגהל שוחרר ולא יואשם ברצח".
חשבתי שעומד מאחורי זה מישהו שעובד בדיגיטל של האתר החדשותי, אולי מאס בעבודתו ואולי זו משמרתו האחרונה כך שמרשה לעצמו להמציא כתבות מופרכות כאלו, שכן 30 צעירים היו מעורבים באירוע שבו נרצח יואל, בן 18 סך הכל, עולה חדש מהודו, ציוני מהסוג של פעם, כזה שמתעקש לדבר עברית, אף שקשה לו מאוד.
חובש כיפה סרוגה, מקדש את האדמה שעליה פוסע, בודק כל יום אם כבר קיבל את הצו שיאפשר לו להתגייס לקרבי ולהגן על מדינתו. טרם נסע לחבריו בקריית שמונה, שם גם מצא מותו, עוד עזר להוריו לבנות סוכה, לא כזו מוכנה, אלא אמיתית! עם פטישים, מסמרים, ענפי דקל ובד לבן וריחני שכיבסה אמו.
30 צעירים חסרי בינה ודעת, מובלים, עדר של ניאנדרטלים, פני החברה המכוערות ביותר, כאלו שלא גדלו על ברכי מוסר, ערכים וטוהר, גדעו באבחת יד את חייו של הבחור הזה שבו התברכה מדינת ישראל, ואולי לארץ ישראל היה מגיע לזכות בו. למדינת ישראל, כפי שהיא נראית היום, ממש לא.
אדם אחד הואשם ברצח. כל השאר השתחררו. בזה אחר זה. תוחקרו, נשאלו, הופעלו עליהם כמה מכבשים של לחץ ובסוף היום שבו אל מיטות הנוער שלהם בבתי הזוהמה שבהם גדלו. ומה התברר מרגע לרגע? שהייתה זו אי־הבנה, הוא לא נרצח כי תקף מישהו או קילל - הוא נרצח כי עמד במקום הלא נכון בזמן הכל כך לא נכון ומראה פניו, קצת זר ולא שגרתי, אף הוסיף לכך וסימן אותו כקורבן הקל והנוח ביותר לרדיפה.
פעם היה אתר כזה שנקרא "סנאף", היו בו סרטונים שהיום רצים רק בקבוצות הסודיות ביותר של הטלגרם או בדארק נט, הרשת שאף אחד מאיתנו לא רוצה להתקרב אליה. אבל אז, ב־2006 או 2007, כל אדם יכול היה להיכנס אל האתר הזה, ואני, בתור נערה שרק גילתה את האינטרנט ואת הסקרנות המוגזמת, הגעתי בדרך לא דרך אל האתר הזה.
אני זוכרת שם סרטוני הוצאה להורג אותנטיים לגמרי של חיילים אמריקאים באפגניסטן, התעללויות שחיזבאללה מבצע בכל מי שלא תומך בו, מיצג ראווה של חמאסניקים קושרים גנב לאוטו וגוררים אותו ברחובות עזה ועוד דברים שחבל שהעזתי ללחוץ פליי עליהם.
מאז כבר ירד האתר הזה, אבל הסרטונים האלו נחקקו לי בראש ואני לא מעיזה לצפות יותר בסרטוני תאונות, הוצאות להורג, גם סרטי שואה מפחידים אותי פי כמה וכל הקשור להתעללויות בחסרי ישע - מבריח אותי תוך שנייה אל חדרה של בתי, בין שהיא שם ובין שלא.
אבל בסרטון הלינץ' ביואל, שנקלט בעדשות מצלמות האבטחה, צפיתי. ובכיתי, ורטנתי וכעסתי וכשנגמר, קיללתי. ואני תוהה אם אני ואלו שם בפרקליטות לא צפינו באותו הסרטון.
כמה אפשר לבעוט בבטן של אדם אחד?
לרסק את צלעותיו בזו אחר זו?
לדקור אותו בכל כמה שניות?
לירוק עליו?
להלום בו באגרופים?
וכשהוא מפסיק להגיב ומתבוסס בדמו, כשחברתו מחזיקה את ראשו למעלה ומתחננת "יואל תנשום", ניגש עוד אחד מנערי השטן, ולקינוח בועט בבטנו ובצלעותיו בכל כוחו והולך משם, אפילו לא בורח - כי זו מדינה שבה הכל אפשרי והוא גבר, מי יעז לדבר איתו?
אז אני יודעת שהמשטרה מנסה לגבש ראיות נוספות אבל בינתיים הם משתחררים בזה אחר זה, לבנות את חייהם, להתגייס, ללמוד, להתחתן, להביא ילדים ולבנות בתים. ברור לי שחלקם ילך אל דרך הפשע, כי רוע אפשר להסתיר, אבל לא לאורך זמן.
ונער אחד, מהטובים שהארץ הזו קיבלה אליה, קבור כמה מטרים מתחת לאדמה ושני הורים תמימים שלא מבינים "איך יהודי רוצח יהודי" מנסים לעכל את העובדה שהלך להם ילד.
אחכה לתגובות יפי הנפש, שיכתבו לי שאולי הם גדלו במצב סוציו־אקונומי מסוים, בבית לא בית, שאולי הם נגררו, שאולי אם לא היו משתתפים בקטטה אז הם היו הקורבן, שאני צריכה להבין שחלקם אולי היו בגילופין ולכבד כל החלטה שתהיה כי אנחנו מדינת חוק.
לא היה לי מושג שמדינת חוק משמעותה שכל אחד מקבל לידיו את ספר החוקים, מוחק ומוסיף לו כרצונו וכרוח שבאה עליו באותו הרגע.
השעה שבע, הבוקר כבר עולה וציפורי המיינה הבלתי נסבלות פוקדות את מרפסת השמש שלנו ואוכלות מקערת האוכל שמנש הכלב שלי השאיר.
עוד מעט תתעורר המדינה, הפקקים יחלו, תוכניות הפוליטיקה ברדיו ינעימו את זמננו ברעל, צלצולי פעמוני בתי הספר יישמעו ובתי תלמד בגן על העץ הנדיב או על אליעזר והגזר. העולם ימשיך בשלו, כי אין כוח שיכול לעצור אותו, ורק אבא אחד יתעורר, יטול ידיים, יניח תפילין על ראשו וזרועותיו, יתעטף בטלית, יפנה מזרחה ויתפלל, יהדר וישבח את אל שוכן מרום שאסף את בנו אליו.
מהחדר השני יישמעו דמעות ומשיכות באף, אמו של יואל פתחה את הטלוויזיה ובטח ראתה את מה שאני ראיתי,
אין אשמים ולה אין בן.
התמונה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת : [email protected]