על הספה מוטל דבר מה. הדבר מה מחשב את צעדיו לעתיד המיקרו־קרוב: כיצד יגרור את עצמו מהספה, ייכנס למקלחת, יתיישב מול המחשב ויתחיל את הפעימה הבאה של היממה. בחוץ חשיכה, הגשם מתופף על הגג. הוא מצטנף בתוך השמיכה שנדדה מבלי דעת לסלון ומושך אותה מעל הראש. השעה שש וחצי. שש וחצי בערב.
הדבר מה מתחיל לפלוט רצף של קללות. הוא שונא את העובדה שהוא עייף. הכל בגלל שעון החורף המיותר הזה. מה כבר היה דחוף להביא את הלילה כל כך מהר? הדבר היחיד שנע אצל הדבר מה הוא המחשבות, וגם הן הולכות ושוככות. האם ייתכן שהדבר מה, זאת אני, שגדלתי בבית שבו שינה היא פשע ונמנום הוא עוון וביטול זמן, מתחילה להתאהב ברעיון של שינה ממושכת יותר בשעות מוקדמות יותר?
מצחיק לראות כמה תירוצים אנחנו מספקות ומספקים לעצמנו רק בשביל לא לישון כראוי, כשהאמת גלויה וידועה. למקורות שלנו אין בעיה עם שינה בכלל: מפרק ב' בספר בראשית שבו אלוהים מפיל תרדמה על האדם ולוקח ממנו צלע כדי לברוא את האישה, דרך התלמוד (חוני המעגל הוא החורפ המצטיין. 70 שנה ישן), סיפורי הבעש"ט שבהם שינה היא שער כניסה לעולמות עליונים ועוד.
גם הספרות עומדת על חשיבותה של השינה: מ"לישון" של צ'כוב, הסיפור האיום על האומנת שדעתה משתבשת בגלל חוסר שעות שינה של התינוק, וכמובן שורת ספרי ילדים. הבוטה שבהם, אם איני טועה, הוא פרי יצירתו של אדם מנסבך, איש משפחה אמריקאי שהחליט לוותר על הערכים המתקתקים של סיפור לפני השינה. הוא כתב את "לך כבר לישון, קרציה", שנקרא בשפת המקור "Go the F**k to Sleep".
האמריקאים התאהבו. אנחנו, התזזיתיים, הרבה פחות. כך זה הולך בתרגומו של אמיר בן סירה (הוצאת מודן): "חתולה מערסלת גוריה/ הכבשה כבר הרדימה שיה/ מיטתך חמימה ומפנקת/ אנא, לך כבר לישון, קרציה... משפחת אריה כבר נוחרת/ חבילת חמימות יפיפיה/ אתה ילד מוכשר בהכל/ אך רק לא בלישון, קרציה?"
בנג'מין פרנקלין היה הראשון שהעלה את הרעיון לשעון קיץ בשנת 1784. מאז, רבע מהכדור אימץ את שעון הקיץ. אצלנו, מאז החלטת הנציב העליון במנדט הבריטי ב־1940, התכנסו ועדות על ועדות סביב סוגיית שעון הקיץ והחורף. הן דנו בהשפעה על משק החשמל, על הכלכלה, על בתי הקולנוע, על החינוך, דיברו על ניצול שעות האור כגורם שיכול לתרום לחיסכון למשק של עשרות מיליוני שקלים, לצמצום במספר תאונות הדרכים ולהנאה מעוד שעת אור ובילוי.
עם כל הכבוד למתנגדי שעון החורף, שמנופפים בנתון שמראה שבזמן שעון חורף יש בשעות הבוקר עלייה קלה בתאונות הדרכים בגלל החשיכה, אני נוטה להאמין שכשנוהגים פחות, יש פחות תאונות דרכים. בכל שעה. בקיץ, בחורף, בסתיו ובאביב.
איכשהו, העובדה ששינה שווה בריאות, די נעלמה מהדיון הציבורי בכל פעם שעולה נושא שעון החורף. שעות שינה מועטות פירושן עליית הסיכויים למחלות כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם, סרטן, עצבנות, מיגרנות, פגיעה בהתחדשות של התאים והרקמות, פגיעה בזיכרון ובכושר השיפוט, ובהיותי אישה שטחית מאוד, מאוד מטרידה אותי גם העובדה שבלי שינה גדל פוטנציאל ההשמנה.
על פי ההמלצות של 18 מומחים שכונסו מטעם קרן השינה הלאומית בארצות הברית ובחנו יותר מ־300 מחקרים בנושא משך השינה והשפעתו על הבריאות, מגיל 18 עד 64 כדאי לישון בין 7 ל־9 שעות שינה בלילה, ומגיל 65 8־7 שעות. במקומות שנחשבים פחות מפותחים בעיקר בגלל היוהרה המערבית, בנות ובני אדם פעילים רק בשעות שיש אור. אין אמצעים מלאכותיים.
ירדה החשיכה, אודרוב, המיטה מחכה. מחר יום חדש. איך אמר לי איש חכם אחד? "יש דינמיקה שאומרת שכאשר האורות דולקים בלילה במשרד, סימן שעובדים. אני אומר שזה סימן שאנשים מבלבלים את המוח אחד לשני. לא יעזור כלום: אנשים בלילה לא מרוכזים ולא יעילים. ישיבות ודיונים לא מוכרחים להימשך שעות לתוך הלילה. צריך לזכור תמיד שלכל אחת ואחד מהנוכחים מחכים בחוץ 10־20 איש, ולכל אחד מה־20 מחכים עוד 10־20 איש. בשרשור את מגלה שאנשים לא עושים כלום כי כולם מחכים לכולם".
יש סט של כללים ברורים לחיים בריאים יותר ואפשר למצוא אותם תחת הצירוף "היגיינת שינה". אני מחבבת את הצירוף הזה. היגיינה. שינה נקייה. זו לא העצלנת שמדברת מפי. זה הדבר ההוא שהיה מוטל על הספה בשש בערב, שמתנגנות אצלו המילים של דפנה אילת עם קולו של אריק איינשטיין: "כשהשחר מלבלב, נעשה לי חם בלב". אחרי לילה של שינה, ברור למה, וההפך: שעון חורף מקצר את ימינו אבל מאריך את חיינו. לכו לישון, אנשים.