שמונה מיליארד בני אדם שוכנים על כדור הארץ. כך התפרסם לאחרונה. זה הרבה מדי. בערך 15 מיליון מהם יהודים (או בערך יהודים), וזה מעט מדי, 0.2% בלבד מאוכלוסיית העולם. בקיצור: יש הרבה מדי בני אדם בעולם, והאקלים במאדים גרוע.
בהמשך הוא מוסיף:
"מובן מאליו כי דברים אלה לא יתקבלו על דעתם של המבוגרים, כי המבוגרים מתארים לעצמם שהם תופסים מקום רב ונכבד, ממש כמו באובבים. הציעו להם אם כן לחשב את החשבון בעצמם. הדבר ימצא חן בעיניהם כי אין דבר החביב עליהם יותר מחשבונות ומספרים".
טוב, נחשב מעט. סנט אכזופרי טוען שבשטח שגודלו כ־1,000 קמ"ר, פחות משטח רודוס, נכנסים שני מיליארד תושבי העולם בזמנו, זה המספר שהיה בשנת 1943, עת יצא הספר לאור. זאת אומרת, בערך חצי מטר מרובע לאדם. זה כאילו כל אדם עומד על מרצפת בגודל 50 על 50 ס"מ. קצת צפוף אבל לא נורא. לפי החישוב הזה שמונת מיליארד בני האדם בעולם של היום נכנסים בקלות בשטח יהודה ושומרון.
בואו נחשב עוד קצת, סנט אכזופרי אמר שמבוגרים אוהבים חישובים. בואו ניתן לכל אדם מטר מרובע, יותר מזה - שני מטר מרובע, כדי שהוא יוכל גם לשכב ואפילו באלכסון, ואפילו לשים שולחן כתיבה וארונית. זה יוצא 4,000 קמ"ר בימים שהיו בעולם שני מיליארד בני אדם, ו־16 אלף קמ"ר עכשיו, כאשר יש שמונה מיליארד. עדיין פחות בהרבה משטח ישראל. בעצם, כל האנושות נכנסת כך בקלות בישראל, או באי כמו סיציליה או בפינת טסמניה שגודלה רבע משטח האי. הכי טוב שם, בפינה.
השאלה היא: איך קורה שבני האדם, שתופסים כל כך מעט מקום בעולם, וקרוב מאוד לאפס מקום בגלקסיה, והם האפס המוחלט ביקום ובזמן, חושבים את עצמם כל כך?
הן עשו את זה כל כך טבעי, כל כך משכנע, שהייתי בטוח שאני באמת רואה שיחה בעת הנחיות להבנת הטקסט בזמן עבודה אמיתית על הדרך שבה צריך לשיר את מילות השיר.
שמה של הסטנדאפיסטית פחות מוכר, לא כל אחת היא נונו. הסטנדאפיסטית היא טליה ברטפלד. שם המופע "ילדה רעה של טיקטוק" (כמעט אין כרטיסים לשתי ההופעות הקרובות בצוותא).
הצפרדע מתגעגע לנסיכה שהוא יודע היטב שאסור לו להתגעגע אליה. גם זה קורה בעומק השלוליות.
התרעות פיקוד העורף