הרמטכ”ל ה־21, גדי איזנקוט, אומר השבוע בראיון ל”ידיעות אחרונות” שלנוכח מה שמסתמן כממשלה שתשנה את כללי המשחק הדמוקרטי ואת פניה של ישראל, צריך להוציא מיליון מפגינים לרחובות והוא יהיה ביניהם. איזנקוט צודק.
בן גביר תוקף: "איזנקוט לא מבין את המושג של הדמוקרטיה"
איזנקוט תקף את נתניהו שאמר כי לא יכבד החלטה של רה"מ מכהן: "אמירה מסוכנת"
תוך שניות הוא נהפך למטרת הדמות החדשה של הימין הביביסטי. הם הרפו מהרמטכ”ל המכהן, זנחו (לרגע, תכף הם ישובו) את הרמטכ”ל הבא, נטשו את המג”ד מחברון, שכחו אפילו מאלוף פיקוד המרכז (מתברר שהאלוף פוקס סבור שהעונש שהוטל על החייל קל מדי!!) והסתערו על איזנקוט. כמי שמכיר אותו טוב, נדמה לי שההסתערות הזו לא תפחיד אותו. הוא ידע כבר הסתערויות מפחידות ממנה.
איזנקוט צודק. את הקו הזה צריכים להוביל כל מי שרואים עצמם טוענים להנהגת המחנה הדמוקרטי בישראל. להכיר בניצחון הימין הביביסטי בבחירות, להרכין ראש אל מול הכרעת הבוחר - אבל להבהיר ששינוי אופיה הדמוקרטי של ישראל לא יעבור בשתיקה. מי שיחבל במסגרת ובעקרונות היסוד של האבות המייסדים של הציונות והמדינה, ימצא עצמו לנוכח המחאה הגדולה בתולדות ישראל. ו
למי שלא למד אזרחות או לימודי ליבה, צריך להזכיר: זכות המחאה, חופש הביטוי, זכות ההפגנה, נמנים עם עקרונות וזכויות היסוד החשובות ביותר במשטר דמוקרטי. כל עוד המוחים לא מפירים את החוק ולא נוקטים אלימות. אלה חלק מכללי המשחק. מי שינסה לשנות גם אותם, רק יגדיל את המחאה.
הלם הקרב שבו לקו ראשי הגוש הדמוקרטי בישראל מתפוגג, אבל לאט מדי. לשאלה איפה יאיר לפיד, קיבלתי אתמול את נאומו על קבר בן־גוריון השבוע. צפיתי בנאום במלואו. בנוי לתלפיות. קודר. משכנע. אז מה? הציבור לא צופה בנאומים. הציבור מחפש את המנהיג שיעלה על טישירט סטייל זלנסקי ויסתער על הרחובות, על הבריקדות, על השוחות והתעלות. שיתאבד על המשימה. שלא יראה בעיניים.
הנה פסקה מנאום לפיד: “אני רוצה להגיד כאן, מעל קברך, דוד: הם אולי לא, אבל אנחנו כן. אנחנו ציונים, אנחנו מאמינים במגילת העצמאות, אנחנו מאמינים במדינה יהודית ודמוקרטית ובשלטון החוק. אנחנו מאמינים ולמדנו את זה ממך, שאם אתה מאמין במשהו, אתה צריך להיאבק עליו. ואם זה קשה, אתה צריך להיאבק עליו יותר. מדינת ישראל הוקמה על ידי אנשים שלא ויתרו ומנהיגים שלא ויתרו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו ועל העקרונות העומדים מאחוריה, ולא על מורשתו של בן־גוריון. זו משימת חיינו כמו שזו הייתה משימת חייו".
מה הבעיה? הבעיה היא שלפיד, ויחד איתו חלק גדול מגוש השינוי עליו השלום, נראה כמי שוויתר. אין רוח קרב, אין אנרגיה, אין תוכנית עבודה, אין תחילת התארגנות. נתניהו, במצב דומה, היה מתראיין שש פעמים ביום, חוזר על שקר כלשהו עד שיתקבע כאמת אבסולוטית, ישן חצי שעה בלילה, משסה את תומכיו וחסידיו בכל מי שלא חושב כמוהם ומעורר מהומת אדירים. החבר'ה של גוש השינוי, ממלכתיים. הם לא מבינים שהממלכתיות שלהם היא אסונה של הממלכתיות שלנו. תמיד חסר להם גוש ללירה.
איזנקוט חש השבוע הזדהות עם יורשו, אביב כוכבי. הרמטכ"ל המכהן חווה את הזובור שחווה קודמו בפרשת אלאור אזריה. את המהומה מחולל הפעם איתמר בן גביר. שיא הגרוטסקה התרחש כשבן גביר דרש מהרמטכ"ל לא להתערב בפוליטיקה. הוא עשה את זה אחרי שהרמטכ"ל, בהתבטאות נדירה, דרש מהפוליטיקאים להרפות מצה"ל ולא להתערב בנעשה בשורותיו.
נבהיר: היחידים שיכולים לקבוע את עונשם של חיילים שסרחו בצבא הם המפקדים שלהם. חיילי צה"ל נשבעים להגן על המדינה גם במחיר חייהם, להישמע לפקודות, לרוח צה"ל ובעיקר למפקדים. מה שהביביזם מנסה לעשות כאן, בין היתר, זה להפריד בין קצינים ללוחמים. בין חיילים למפקדים. הפיילוט המחריד אירע בלווייתו של גיבור ישראל, בראל חדריה שמואלי, שנהרג על הגדר בעזה.
ביביסטים שהגיעו לשם הטיחו בקציני אוגדת עזה האשמות מעוררות פלצות. כאילו הקצינים התבוסתנים מגבילים את חופש הפעולה של החיילים ומשליכים אותם להילחם בתנאים קשים. משל היו דוד המלך ששולח את אוריה החיתי למלחמה הקשה, כדי להתייחד בינתיים עם רעייתו.
שוחחתי אז עם כמה מקציני אוגדת עזה ופיקוד דרום. אף אחד מהם לא "ישראל הראשונה". הם היו מזועזעים עד עומק נשמתם. בינתיים חלפה שנה. המצב חמור בהרבה. האירוע בחברון השבוע הדגים, בקליפת אגוז, את הגאונות של איתמר בן גביר. את הסיבה ל־14 המנדטים שלו. בשרלטנות אין קץ הוא חודר, ברגל גסה, לטריטוריה של שדירת הפיקוד של צה"ל. האמתלה היא: אני אוהב את החיילים.
אגב, אם הוא היה אוהב את החיילים, הוא היה מקדיש את יכולותיו להגנה עליהם מפני אלה שבאמת תוקפים אותם. סריקה מדגמית של אירועים בכל תקופה שהיא תגלה את האמת: אירועי תג מחיר בבסיסי צה"ל, תקיפה פיזית של לוחמים וקצינים, ריסוס גז פלפל בפרצופיהם של לוחם וקצין, קללות, השפלות והטרלות מול חיילים, את כל זה עושים אנשי "נוער הגבעות". במקרים האלה, בן גביר לא מגן על החיילים, אלא בדרך כלל מגן בבית המשפט על המתפרעים.