במפגשי פסגה היסטוריים שנערכו השבוע בריאד בין סין לערב הסעודית, מדינות ערב וארגון ה־GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ), הכריזו מנהיגי סין והממלכה הסעודית על הרחבת היחסים ושיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות. במהלך שלושת ימי ביקורו בממלכה הסעודית, נפגש שי ג'ינפינג עם המלך סלמאן בן עבד אל־עזיז בארמונו, וכן עם נציגים בכירים ממדינות ערב, לרבות ראשי מדינות מאפריקה ומהמפרץ הפרסי ובהם נשיאי מצרים, עיראק, מרוקו ואיחוד האמירויות.

במפגש עם מוחמד בן־סלמאן, יורש העצר וראש ממשלת סעודיה, חתמו השניים על 34 הסכמים ומזכרי הבנות בתחומים רבים ובהם אנרגיה ירוקה, רפואה, חלל, נשק ותשתיות בשווי 30 מיליארד דולר, לרבות חוזה עם ענקית הטכנולוגיה הסינית וואווי (Huawei) להקמת אינטרנט מהיר ברחבי המפרץ הפרסי. וואווי, יש לציין, מואשמת בידי ארה"ב בהפעלת כלי ריגול, ובחודש שעבר אסר הממשל האמריקאי על מכירת ציוד תקשורת שמייצרת החברה בשל "סיכון בלתי מקובל לביטחון הלאומי".

הביקור החגיגי, שתואר בתקשורת הסינית כאירוע גדול ומפואר ביותר, נתפס כפריצת דרך חשובה ביחסי המדינות. לא זו בלבד שסין היא צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם, יבואנית הנפט ושותפת הסחר הגדולה ביותר של ערב הסעודית, אלא שסעודיה, הכלכלה החזקה במזרח התיכון וספקית נפט עולמית, מהווה ציר אסטרטגי בפרויקט "החגורה והדרך" (BRI) של סין להקמת תשתיות לוגיסטיות ולפיתוח קשרי סחר וכלכלה בינה לבין מדינות מפתח ברחבי העולם.

כבר עתה ברור כי התחזקות היחסים הבילטרליים והרחבתם לתחומים נוספים מקרינות עוצמה רבה המאפילה על יחסי ריאד־וושינגטון והמתיחות הגוברת ביניהן, בעיקר בסוגיית שוק הנפט העולמי. יתרה מכך, בעוד ארה"ב מצמצמת את נוכחותה בענייני המזרח התיכון ובמקביל מנסה לחזר אחר סעודיה והעומד בראשה, ממשל בייג'ינג פועל באופן נמרץ להעמקת מעורבותו באזור. זאת תוך הרחבת יחסיו עם מדינות ערב והמפרץ בהובלת ערב הסעודית גם בתחומים נוספים, לרבות אנרגיה, צבא ותשתיות.

בראייה רחבה, מדובר בשינויים מהותיים במפת היחסים והאינטרסים בין המעצמות. אלה מטלטלים את הכלכלה העולמית וצפויים להשפיע גם על שוקי האנרגיה הגלובליים.

אנרגיה גרעינית

במהלך שלושת העשורים האחרונים ובמיוחד מאז מונה שי ג'ינפינג למנהיג סין (נובמבר 2012), העמיקו בייג'ינג וריאד את קשרי הסחר והכלכלה ביניהן. העובדות מדברות בעד עצמן. בשנת 2021 ייבאה סין 85.57 מיליון טונות נפט גולמי מסעודיה, או 1.75 מיליון חביות ביום, לרבות שמנים, דלקים וכימיקלים בשווי 44.87 מיליארד דולר.

זאת ועוד, התבוננות על הפעילות העסקית בין המדינות מגלה כי מאז כינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן בשנת 1990, חל גידול של אלפי אחוזים בהיקף הסחר בין השתיים מ־418 מיליון דולר, ל־87.29 מיליארד דולר בשנת 2021. כל זאת, בזמן שהשקעותיה של סין בסעודיה שהגיעו ל־43.5 מיליארד דולר בשנים 2005־2021, הורחבו מעבר לשוק האנרגיה והתעשייה הפטרוכימית – לתחומי התשתיות, הטלקומוניקציה, ההייטק, התחבורה, הרפואה, האנרגיה הגרעינית והירוקה, וכן לסקטור הייצור הביטחוני. במסגרת זו, ממשלות בייג'ינג וריאד הקימו במהלך העשור האחרון מגוון רחב של מנגנוני תיאום וניהול פרויקטים משותפים.

בראייה זו, ביקורו של שי בסעודיה נועד לבסס את הקשר לכדי ברית אסטרטגית חזקה ולהעמיק אף יותר את הסינרגיה ביניהן. זאת, בדגש על שילוב בין פרויקט "החגורה והדרך" לבין "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי ותוכניתו השאפתנית לקדם מודרניזציה ופיתוח עסקי בממלכה, שיסייעו בהפיכתה למרכז השקעות עולמי.

שילוב התוכניות נועד להרחיב את הכלכלה הסעודית תוך הפחתת תלותה בנפט כמקור מרכזי, לסייע בקידום הסכם סחר חופשי בין סין לחברות ארגון GCC, וכן להרחיב את היקף ההשקעות הזרות בסעודיה והיקף ההשקעות הסעודיות בחברות סיניות, תמורת תשלום ביואן (מטבע סיני).
כל זאת תוך קידום יוזמה משותפת בהיקף 190 מיליארד דולר לפיתוח טכנולוגיות חדשניות בתחום האנרגיה הירוקה, וכן תוך קידום הסחר במקורות אנרגיה מסורתיים נוכח חתימה על מזכר הבנות בין חברת סינופק הסינית וחברת ארמקו הסעודית לבניית מתקני ייצור נפט גם בסין בהיקף של 16 מיליון טונות לשנה.

אם לא די בכך, התבוננות על הממד הביטחוני מראה כי בהיותה בעלת הצבא הגדול בעולם (2.5 מיליון חיילים) ותקציב ביטחון שהוא השני בגודלו אחרי ארה"ב, סין מכירה בכך שאין ביכולתה עדיין להוות חלופה לרכש הביטחוני שמספק הממשל האמריקאי לסעודיה (שהגיע ל־82% מהרכש הצבאי הסעודי בין 2017 ל־2021).

אולם על רקע המתיחות הגוברת בין המשטר הסעודי וממשל ביידן, בין היתר בעניין משבר האנרגיה העולמי וקיצוץ תפוקת הנפט, וכל שכן נוכח צמצום מעורבותה הצבאית של ארה"ב במזרח התיכון שהובילה להיחלשות האמון באשר למחויבותה של זו להגן על האינטרסים של הממלכה מפני איראן, חלה התרחקות הדרגתית מוושינגטון.

מנגד, התגברות החשש הביטחוני נוכח האיום הגרעיני והיקף מתקפות הטרור והסייבר נגד סעודיה ומדינות המפרץ מצד איראן, האיצו את ההתקרבות לסין. וכך, כשהוא מונע מתוך שיקולים פרגמטיים וחזון שאפתני המקרין עוצמה ומנהיגות חזקה בקהילה הבינלאומית, לצד אהדה לממשל הסיני ולמדיניות הכלכלית שאותה הוא נוקט, המשטר בריאד מקדם את היחסים עם בייג'ינג. אלה נועדו להשלים את היחסים עם ארה"ב ואף להוות מנוף לחצים עליה.

בתוך כך, לאחרונה פורסם כי סין תומכת בפיתוח תוכנית גרעינית סעודית אזרחית, וכן מספקת טכנולוגיות צבאיות, נשק, מל"טים וטילים בליסטיים מתקדמים לממלכה. לא בכדי הידוק השותפות האסטרטגית בין השתיים מעורר דאגה רבה במסדרונות הבית הלבן.

שותפות אידיאלית

על רקע השינויים העצומים המתחוללים בכלכלה העולמית לצד משבר האנרגיה הגלובלי, וכן נוכח היחלשות ההגמוניה האמריקאית והפיחות במעמדה של ארה"ב במרחב הגיאופוליטי, על פניו נראה כי מנהיגי סין וסעודיה "קוראים נכון את המפה". יתרה מכך, חרף הפערים הקיימים בין העוצמות, המשאבים, האינטרסים והמטרות של סין וסעודיה, שי ג'ינפינג ובן סלמאן פועלים מתוך שיקולי עלות־תועלת פרגמטיים דומים. הם מכירים בכך שעדיין אין תחליף לנוכחות הצבאית של ארה"ב במזרח התיכון, המהווה עוגן ביטחוני לממלכה הסעודית, למדינות ערב ולמפרץ הפרסי. למרות זאת, או בשל כך, הם מטפחים שיתופי פעולה בין המדינות.

וכך, כשהם מתמרנים בין צרכים מיידיים ותועלות ארוכות־טווח, יצירת שותפות בין המדינות תוך הגברת הסינרגיה לתחומים אסטרטגיים נוספים, לרבות כלכלה, אנרגיה וביטחון, מהווה מצב של win־win אידיאלי. שותפות זו, המאפשרת להן לקדם יציבות אזורית, ביטחון אנרגטי, חדשנות טכנולוגית וקדמה כלכלית־פיננסית (תוך איום על מעמדו ההגמוני של הדולר) מהווה מכפיל כוח אסטרטגי המקנה השפעה עצומה לכל אחת מהן בנפרד וביחד.

עוצמה זו מוקרנת כלפי העולם המוסלמי והערבי, המרחב האסייתי וכלל הזירה הבינלאומית. יתרה מכך, בזמן שסעודיה מתמרנת בין הידוק היחסים עם סין - שותפתה הכלכלית החזקה ביותר, לבין שמירת הקשר עם ארה"ב - בת־בריתה ההיסטורית, היא מטפחת במקביל קשרים משלימים נוספים עם מדינות הגוש האירופי ומעצמות אזוריות דוגמת הודו, ברזיל, דרום אפריקה וטורקיה.

כל זאת, בזמן שסין – הדוגלת בכיבוד העצמאות האסטרטגית של שותפותיה באשר הן ובתועלות ההדדיות העולות מקשרים אלה – ממנפת את עוצמתה הכלכלית לצד קשריה עם הממלכה הסעודית, למיצוב מעמדה והשפעתה הרבה כמעצמה גלובלית.

הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים