במהלך הקדנציה שלי כשרת הפנים אישרתי המלצות חיוביות שהועברו אליי על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים במגוון מקרים, החל באנשים שנרדפו על רקע דתי באריתריאה, וכלה בילד־חייל לשעבר שגויס בזמנו ללחימה בסיירה לאון. בניגוד לכך, לאחרונה סירבתי לאשר המלצה להעניק מעמד פליטוּת לאישה בשנות ה־30 לחייה, גם היא מסיירה לאון, בטענה שהיא תיאלץ לעבור מילה.

אבהיר כבר בפתח הדברים שהגעתי להחלטה הזו בראש ובראשונה על סמך נסיבות המקרה הפרטניות. חשוב להבין שאף שמדובר ללא ספק במנהג מגונה מאוד, בסיירה לאון הוא מבוצע על ידי נשים, במסגרת אגודת נשים, כאשר שיעור התמיכה במנהג בקרב נשים גבוה בהרבה מזה של גברים, ובקרב נשים שכבר עברו את ההליך התמיכה רחבה במיוחד.

לא פחות חשוב, בדומה למצב בעוד מדינות, הטקס מבוצע על ילדות וצעירות בתמיכה של קרובות המשפחה, בדגש על האמהות והסבות שלהן. לכן, הנתון על מספר הנשים הגבוה שעבר את ההליך, שעמד בבסיס המלצת ועדת הפליטים, כולל באופן מעט אבסורדי לא רק נשים שתומכות במנהג, אלא אף את אלה שמבצעות אותו בעצמן.

לכן, ברור שהנקודה המהותית שיש לבחון היא האם אישה שמתנגדת לעבור את ההליך תוכל לסרב לכך, או שתיאלץ לעבור אותו בכפייה.
לאחר שבחנתי את המידע הקיים לעומק, על סמך המחקר והנתונים העדכניים ביותר, החלטתי לענות בשלילה לבקשה, בוודאי כאשר מדובר באישה בוגרת ונשואה כמו אותה מהגרת לא חוקית.

אף שניתן היה להסתפק בזאת, ראיתי חשיבות רבה בהצגת עמדה סדורה ומנומקת בסוגיה העקרונית של אמנת הפליטים בכלל, ובסוגיה המורכבת של מילת נשים בפרט. בדמוקרטיה, הדרג הנבחר הוא זה שאמור לעצב את המדיניות בסוגיות אלו, בהתאם לסמכות המפורשת שהוענקה לו בחוק, ואין להשאיר זאת לדרג הפקידות או לתת לבתי המשפט למלא את החלל בהיעדר מדיניות. ככל הידוע לי, זו הפעם הראשונה שעמדה כזו הוצגה על ידי שר פנים כלשהו.

להגן על פליטים אמיתיים

כידוע, אמנת הפליטים גובשה לאחר אירועי מלחמת העולם השנייה, אך מנסחיה מעולם לא העלו בדעתם להטיל על מדינות שחתמו עליה חובה לתת מענה לכל סוגי המצוקות והקשיים שפוגעים או משפיעים לרעה על מאות מיליוני אנשים במדינות מתפתחות. לא רק שהרחבה כמעט חסרת הגבלה שכזו תהיה לא הגיונית, אלא שהיא אף עלולה ליצור זילות למושג פליט, בוודאי על רקע זוועות השואה שהביאו לניסוח האמנה.

מדובר בשאלה עקרונית שעומדת בבסיס הרציונל החוקי והמוסרי של האמנה, גם אילו לא היה כל חשש מעשי שהכללת מאות מיליוני מהגרים פוטנציאליים תחת הגדרה זו תביא להצפת מערכת המקלט, וזהו איננו המצב. הניסיון ארוך השנים מהארץ ומהעולם דווקא מוכיח כי בסוגיה הזו, טפטוף תמיד הופך לשטף, אם לא מציבים גבולות ברורים מראש.

בהקשר לכך, חשוב לחזור ולהדגיש כי מנסחי האמנה הבהירו שוב ושוב כי בהתאם לעקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי, הסמכות לקבוע אילו זרים יקבלו מעמד בשטחן היא של המדינות עצמן, בהתאם לחוקיהן הפנימיים. האמנה מעולם לא נועדה להוות מסלול עוקף מדיניות הגירה, אלא רק להעניק הגנה בסיסית ומצילת חיים עבור אנשים שיש חשש חמור לחייהם או לגופם.

בניגוד גמור לעקרונות אלו, בשנים האחרונות אמנת הפליטים נחטפה לצורך קידום אג'נדות רדיקליות וניסיונות להחיל אותה גם על תופעות תרבותיות, כלכליות או אפילו "אקלימיות". כך לדוגמה, אמנת איסטנבול, שבלמתי ברגע האחרון את הכוונה לצרף אליה את ישראל, מחייבת להכיר אפילו בתופעות כגון אלימות במשפחה, כולל "אלימות כלכלית", כעילה לפליטוּת.

בעוד אין ספק כי מדובר בתופעות חמורות מאוד, לא צריך להיות מומחה גדול למשפט בינלאומי כדי להבין את המשמעויות מרחיקות הלכת של גישה כזו. אין זה סביר שמדינות יחויבו לקחת על עצמן אחריות לתופעות כמו אלימות במשפחה במדינות אפריקאיות, בוודאי כאשר הן בקושי מצליחות למגר אותן בתחומן.

חמור מכך - לא יעלה על הדעת, ויש בזה אף יותר משמץ של דעה קדומה, לראות בכל הנשים במדינה מסוימת נרדפות באופן גורף על ידי האמהות שלהן, במידה כזו שאף מצריכה שמדינות מערביות יצילו אותן מידיהן. יתרה מכך, כאשר מדובר על מנהגים תרבותיים, קליטת הגירה לא פעם רק מעבירה את אותם מנהגים לתחום המדינה הקולטת, ולא הושג דבר.

במקביל ובשילוב עם אותה מגמה, בשנים האחרונות הולכות וגוברות באירופה היוזמות לאסור על יהודים לבצע את מצוות ברית מילה, בשם ההשוואה הפסולה למנהג הברברי של תפירת איבר המין של נשים או כריתת חלקים שלמים ממנו. בתור שרת הפנים של ישראל, אני אחראית לא רק על יישום מדיניות הגירה אחראית, אלא צריכה גם להביא בחשבון את הדאגה לזכותן של קהילות יהודיות בחו"ל לשמור על המסורת היהודית.

לכן, חשתי חובה ליצור הבחנה ברורה וחד־משמעית בין הסוגיות, ולבסס אותה על הבדלים עובדתיים, מנומקים וכבדי משקל, שיכולים להחזיק במבחן הזמן כנגד טענות המבקשות לערער אותה.

בהתאם לכל האמור הגדרתי את הקווים המנחים החשובים לסוגיה. רק חשש מפגיעה חמורה – כגון אותם סוגים ספציפיים של מילה שכוללים פגיעה קשה ובלתי הפיכה באיבר המין, לאחר שהוכח באופן משכנע על בסיס פרטני ועובדתי כי אין יכולת להימנע מכך בארץ המוצא – יכול להצדיק מעמד פליטות. כך ניתן יהיה להגן על פליטים אמיתיים, לשמור על ריבונותה וזהותה של מדינת ישראל ולהבטיח שיהודים יוכלו לשמור על המסורת היהודית גם בחו"ל.