נדיר שנקרית לאדם הזדמנות שנייה לתקן רושם ראשוני. הנסיבות, שנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, תרמה במו ידיה להיווצרותן, מזמנות לה עכשיו הזדמנות שנייה. שנתיים אחרי שהובילה את מבצר בית המשפט ואת עשרת חבריו לכניעה בפה אחד וללא קרב – ההיסטוריה מזמינה אותה לקרב האחרון על חייה ועצמאותה של מערכת המשפט הישראלית.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בחמש שנות כהונתה בראש הרשות השופטת של ישראל הפגינה חיות מזג שיפוטי הנוטה למתינות ופשרנות - ורתיעה מקרבות ומעימותים. היא אומנם הייתה שותפה לפסילתם של 14 חוקים שחוקקה הכנסת (מתוך 22 שפסל בג"ץ עד היום), אבל ברגע האמת, כשנדרשה לשאלת כהונתו של ראש ממשלה שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים – הרכינה ראש.
ביושבה בראשות הרכב של 11 שופטי בית המשפט העליון נמנעה חיות אפילו מלהשמיע אמירה מוסרית על הדגל השחור שמתנוסס מעל כהונה כזאת. במקום זאת, בחרה להניף דגל לבן וקבעה כי אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתם של חברי הכנסת בכל הנוגע לתרגום תוצאות הבחירות "אלא במצבים חריגים ונדירים". עכשיו, כשהיא בשנתה האחרונה בתפקיד, הגורל זימן לה את הרגע החריג והנדיר - ואיתו תפקיד היסטורי בתולדות ישראל.
דורסנות הרוב
הממשלה המיועדת לא מסתירה את כוונתה לעקר את מערכת המשפט ולבטל את עקרון הפרדת הרשויות בישראל. כבר היום, בשיטת הממשל הקואליציונית שלנו, הרשות המחוקקת היא עושת דברה של הרשות המבצעת. הרשות השופטת נותרה הבלם האחרון שיכול לאזן את עוצמת השלטון ולהגן על מיעוט אל מול דורסנות הרוב. בליץ החקיקה של השבוע האחרון הוא יריית הפתיחה במערכה שנועדה להשמיד את הבלם האחרון.
הקואליציה תשאף לקרב שחיקה מתמשך ולא לחיסול מערכת המשפט באבחה אחת, מהלך שעשוי לעורר התנגדות ומחאה עזה. הרצון הוא לנטרל את מערכת המשפט בשיטת הסלאמי, פרוסה אחרי פרוסה. חיות צריכה עכשיו לבחור אם להילחם על כל שעל, או להמשיך לוותר ולהתפשר, עד שלא יישאר בידה אפילו זנב נקניק.
כמו בכל מערכה, גם בזאת, צריך להסתכל לא רק על הקרב הנקודתי אלא בעיקר על מצב הסיום הרצוי, להצביע על נקודת הקצה, כמו שהעז השבוע המפכ"ל קובי שבתאי לעשות: "ומה אם השר יחליט שאסור בכלל להפגין?". נקודת הקצה צריכה להיות מוארת, וכדאי להגיע אליה כמה שיותר מהר, כדי שיהיה ברור מה הם הערכים שמתנגשים ועל מה ניטשת המערכה. אחרת, ניקלע לסיפוח זוחל שכבר החל השבוע.
חוק דרעי והעתירות שיבואו אחריו הם הזמנה לסיבוב הראשון של הקרב. בג"ץ, שקבע בעבר מבחן של "חוסר סבירות קיצוני" בהחלטה על מינוי שר, יידרש שוב למבחן הזה במינויו של דרעי. אם ייכנע – תיסלל הדרך לגלישה במדרון. אם יפעיל בג"ץ את מבחן הסבירות – יביא עליו חקיקה שתבטל את עילת הסבירות, ואם יעז לפסול גם אותה – תעלה פסקת ההתגברות ותזכיר לכולנו על מה המלחמה.
היועמ"שית תרים קול
חיות לא תעמוד לבדה במערכה הזאת. לימינה תהיה היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה, שכבר הבינה שזאת שירת הברבור שלה בתפקיד - ואין לה מה להפסיד למעט את כבודה המקצועי. היא כבר משמיעה את קולה הרם בהתנגדות ליוזמות החקיקה הפרועות. עם התנגדות של "המדינה" (או מה שנותר ממנה), המיוצגת על ידי היועצת המשפטית לממשלה – יהיה קל יותר לבג"ץ לעמוד איתן על עקרונותיו.
בקצה המערכה נמצאת נקודת ההתנגשות האולטימטיבית, ולא צריך לפחד מלהגיע אליה: כנסת שתחוקק פסקת התגברות אל מול בית המשפט העליון, שיפסוק שהיא לא חוקית. שיטת המשפט בישראל קובעת שבתי המשפט פועלים לפי החוק ולפי הפסיקה. מה אם יפסוק בג"ץ שפעולת הכנסת אינה חוקית? מי יכריע בהתנגשות של הכנסת מול בג"ץ?
בספר החוקים של מדינת ישראל יש רק גוף אחד שמופקד על שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו – השב"כ. חוק השב"כ שנחקק ב־2002 מגדיר את הגנת הדמוקרטיה הישראלית כאחד מייעודי הארגון וגם קובע שהשב"כ לא יפעל למען קידום אינטרסים מפלגתיים־פוליטיים. ספק אם מנסחי החוק נתנו דעתם לסיטואציה שבה מי שיאיים על הדמוקרטיה הישראלית הוא בית המחוקקים שלה. למיטב ידיעתי, לא התקיים דיון עמוק בשאלה הזאת, והמשפט היפה הזה הוכנס לחוק כי הוא פשוט יפה. אבל עכשיו החוק הזה עשוי לעמוד במבחן.
השב"כ הוא ארגון מודיעין שאין לו כוח משלו – הוא נשען על כוחות הצבא והמשטרה לביצוע משימותיו. הוא נבנה כדי להגן על המדינה ומוסדותיה מפני איומי טרור חיצוניים וחתרנות מבפנים, אבל הוא מעולם לא נדרש להגן על המשטר הדמוקרטי מפני אחד ממוסדות המדינה. לאחרונה, מבינים בשב"כ שהשאלות האלה לא בהכרח ישארו תיאורטיות.
אף אחד בשב"כ לא היה רוצה להיקלע להתנגשות בין הרשויות במדינת ישראל, אבל בהיותו הגוף היחיד המופקד על שמירת המשטר הדמוקרטי – השב"כ עשוי למצוא את עצמו כמגן האחרון של הדמוקרטיה הישראלית. על פי כל הסימנים של הימים האחרונים – יום הדין, תרתי משמע, מגיע.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13