בעוד כולנו מסובים לטלוויזיה כדי לצפות בגמר בין ארגנטינה לצרפת, התבשרתי על אשפוזו בשל מחלה של לטיף דורי. איזו הפתעה רעה. דורי הוא צעיר נצחי, ואף שכבר מלאו לו 89, לא צפיתי כי גופו החסון והיציב יקרוס כל כך מוקדם. אבל 89 שנות חיים זה יפה מאוד, במיוחד לאחד שעל שכמותו אמרו הגששים, כי הוא בלתי עציב. כאזרח אומנם היה מודאג, אבל כאדם - משועשע עד אין קץ.
שיחותיי איתו תמיד נטבלו בשחוק ובכי, אבל בכי של צחוק. אני חושש כי נמאס לו מהחדשות ועל כן החליט לקחת פסק זמן, או שכדרכו, הוא שוב רואה דברים שאנחנו מתקשים לראות.
דורי נולד בעיראק ועלה לישראל בשנת 1951, כשהיה בן 18. בשדה התעופה ביקשו לרשום אותו כמנשה, כי ככה נכתב במסמכים הרשמיים שהביא איתו, אבל העולה החדש תבע מהפקיד לרשמו כלטיף, מילה שפירושה חביב ונעים הליכות. "התווכחנו איזה חצי שעה, בסוף לא הייתה לו ברירה", סיפר לי בעבר.
זמן קצר אחרי בואו לארץ, הצטרף למחלקה הערבית של תנועת מפ"ם. את רוב שנות חייו עשה בשורותיה, גם אחרי שהתאחדה עם אחרים להקמת מרצ. כל השנים ראה בעצמו יהודי־ערבי, והקפיד על הסדר: תחילה יהודי, אחר כך ערבי, כי בא ממשפחה יהודית. כאשר אמרתי לו פעם כי הסוציאליזם שלו וקבלת האחר זרים לרוב היהודים, במיוחד בימינו אלה, הוא הפך עליי את הקערה. זאת הבעיה שלהם, נזף, ואם כבר מדברים, אז מה שאני עשיתי מבחינה מוסרית, כתוב בתורה של היהודים.
הצנזורה של בן־גוריון
דורי התכוון למבצע הפרטי שהוציא לפועל לבדו בחורף אחד לפני 66 שנים. שמועות הגיעו למפלגה מפי חברים בקיבוץ חורשים, בשלהי אוקטובר 1956, כי ירי ופיצוצים נשמעו בכפר קאסם הסמוך לקיבוץ. היה זה יומו הראשון של מבצע קדש, ובישראל חששו מפני התלקחות החזית המזרחית, ועל כן החליטו להטיל עוצר על כפרי הערבים בגבול ירדן.
בהתראה קצרה, הוקדמה שעת תחילתו של העוצר בשש שעות. בשל כך, איחרה הפקודה להגיע לתושבים. גדוד משמר הגבול, בפיקודו של שמואל מלינקי, נכנס לכפר בעת שתושבים חזרו אליו מיום העבודה ולא ידעו על העוצר כלל. השוטרים ראו בכך הפרה של העוצר, והעניקו לה פרשנות קטלנית במיוחד.
בביתו ברמת גן, בינואר השנה, סיפר לי דורי את קורות הימים ההם. לאחר יממה של מאמצים, הוא הצליח לעקוף את המחסומים ולהסתנן לכפר. הוא פנה למוכתר, ודיע צרצור, וביקש לשמוע ממנו על שאירע. "בתחילה הוא נבהל, חשב שבאתי לרצוח אותו", סיפר. "אחרי שנרגע, ישב ונתן לי את כל הפרטים. את השמות של 49 ההרוגים ו־13 הפצועים".
בעקבות הדברים ששמע, החליט לפקוד את הפצועים ולגבות מהם עדויות. לשם כך נאלץ להסתנן גם לבית החולים בילינסון, שהיה נתון לשמירה כבדה, כי פצועים ממערכת סיני אושפזו בו אף הם. "נכנסתי לחדר שבו שכבו הגברים, הם פחדו, חשבו שבאתי להתעלל בהם, אבל המוכתר נתן לי סיסמה. הוא אמר, תגיד להם - 'העז לא חזרה הביתה'. אמרתי והם נרגעו. ביקשתי שכל אחד יספר מה קרה, ואחרי שסיפרו, החתמתי אותם על העדות. רובם חתמו באצבע. רק שניים ידעו קרוא וכתוב".
אחרי שסיים עם הגברים הפצועים, חיפש ומצא את הנשים. תחילה קיבלו אותו בבעתה, את היהודי דובר הערבית. רק אחרי שמסר לאישה ובתה דרישת שלום מאביהן הפצוע, שאכר עיסא, נרגעו והחלו לשתף עמו פעולה.
דורי נזכר כי העדויות החרידו אותו, וכי ידו רעדה בעת שרשם אותן. הוא עדיין שומר בביתו את המחברת. "הן היו מזעזעות כל אדם, אפילו אויב", אמר. עד היום קולו עולה בהתרגשות כשהוא נזכר בדברים שאמרו לו ממיטתם. "היה רכב עם 20 נשים, הורידו את כולן וקצרו אותן, כולל שתיים בהריון. איך אפשר לעשות דבר כזה".
עם הממצאים שאסף, חזר דורי הביתה ותרגם אותם לעברית. אחר כך הציגם בפני ראשי המפלגה, מאיר יערי ויעקב חזן. הוחלט לשלוח את העדויות לחברי כנסת ולעיתונאים. מאות עותקים הפיצה מפ"ם עם העדויות על מעללי הגדוד של מלינקי. אבל היו אלה ימים של דריכות רבה בחזית סיני. דוד בן־גוריון ניסה ככל יכולתו להגן על שמה הטוב של מערכת הביטחון, והורה לצנזורה לאסור את פרסום הטבח.
"בעולם כולם ידעו מה קרה בכפר קאסם, ורק בישראל אף אחד לא ידע. ככה חודש ימים", שחזר דורי, "אבל הארץ רעשה בסתר, ולבן־גוריון לא הייתה ברירה". ב־12 בדצמבר הוא הופיע בכנסת והסיר את האיפול על הטבח. "מעשה זוועה מחריד, הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של האנושי", קבע ראש הממשלה. "הצנזורה הוסרה", נזכר דורי, "ולמחרת פרסם 'על המשמר' את הסיפור בעמוד הראשון, תחת הכותרת 'קציר דמים בכפר קאסם'. 'הארץ' פרסם את העדויות במלואן".
אזרח כבוד
כפר קאסם ידע לגמול לדורי על כך שהביא את דבר הטבח לידיעת העולם כולו. מדי שנה ב־29 באוקטובר הוא מוזמן לעצרת הזיכרון בכפר. במלאות 40 שנה לטבח, הוענקה לו אזרחות כבוד. הוא התיידד עם הפצועים ובני משפחותיהם והכיר את יקירי הקורבנות. לימים הלכו רוב הפצועים לעולמם, וגם בהלוויותיהם היה נוכח.
כה עמוק חרוטה הפרשה בנשמתו, עד כי בגינה פרש רשמית מהפוליטיקה, כמעט שבעה עשורים אחרי שעשה בה את צעדיו הראשונים. היה זה באוקטובר 2021. מרצ, המפלגה שלו, שישבה בממשלה, הצביעה נגד יוזמת חוק של ח"כים מהרשימה המשותפת, שביקשו להנציח את זכר נרצחי הטבח. דורי האשים את מרצ כי בגדה בעקרונותיה, ובלב כבד יצא משורותיה. יוזמת החוק נפלה ברוב של 92 כנגד 12.
"ממשלת ישראל עד היום לא הכירה באחריות המוסרית שלה על הפשע המחריד", התלונן. לא כך צה"ל: הוא הוקיע את טבח כפר קאסם והסתייע בלקחיו כדי ללמד את חייליו מהי פקודה בלתי חוקית בעליל. אף שמאז פגעו חיילים בטוהר הנשק, בין המלחמות ובתוכן, יודע כל לוחם, כי הנשק שבידיו אינו נועד לפגיעה באזרחים, אלא הופקד בידיו לצורכי הגנה. דורי סיפר כי מנגד, העצימה הטראומה את אוכלוסיית כפר קאסם ודחפה רבים לרכוש השכלה. "זה כפר משכיל מאוד, בניגוד למה שהיה באותן שנים. יש שם בוגרי אוניברסיטה מהשורה הראשונה".
דורי עשה קריירה בינלאומית ענפה בשורות המחלקה הערבית של מפ"ם. היה מראשוני הישראלים שפגשו את יאסר ערפאת. לאחר שובו מתוניס, היה מבאי מטהו בעזה וברמאללה, ועד לאחרונה עמד בקשרים עם אלמנתו. זה עשרות שנים הוא מיודד עם אבו מאזן, וגם עם נאיף חוואתמה, שעמו נהג להיפגש בקביעות בביתו ברבת עמון.
הוא תיעב את פיגועי הרצח, אבל טען כי הפלגים הפלסטיניים נדחקו אליהם מתוך אין ברירה, כי ישראל אוחזת בשטחים ביד ברזל ומסרבת להעניק להם מדינה. בעשור האחרון זזה החברה הישראלית ימינה, וכך נותרו דורי וחבריו במיעוט. ועדיין, עולם שבו אין מתהלכים די ברנשים כמותו, הוא עולם טוב הרבה פחות.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל.