כשברחבי העולם צוהלים וחוגגים בשמחה את כריסמס, ממשלת קייב מציינת יום חג עצוב במיוחד. במערב אומנם מאוחדים בדעה שלפיה רוסיה ופוטין הם המפסידים הגדולים במלחמה, אך למרות זאת ואולי בשל כך, אוקראינה הנתונה מאז אוקטובר תחת הפגזות כבדות ביותר על התשתיות האזרחיות שלה, נערכת להסלמת המאבק.
התבוננות על מהלכי הצבא הרוסי מגלה כי מעבר לפגיעה הפיזית במקורות האנרגיה, המים והתקשורת, והקפאתם למוות של אזרחי אוקראינה, מתקפות אלה נושאות משמעות רבה. הן מיועדות לפגוע בחוסן האוקראיני, להגביר את תלותה של אוקראינה במערב ולאלצה להיכנע לתכתיבי הקרמלין.
בו־זמנית, תכליתן של המתקפות היא השגת יתרון אסטרטגי, חיזוק מורל הציבור הרוסי והגברת תמיכתו בממשל מוסקבה. אם לא די בכך, טילים בליסטיים ארוכי־טווח וטילי יארס אסטרטגיים הנושאים ראשי נפץ גרעיני, הוצבו סמוך למוסקבה. כל זאת בזמן ששר החוץ הרוסי הזהיר השבוע כי הקרמלין צפוי להחריף את ההפצצות ולכוונן גם לעבר מערכות הנשק וההגנה המתקדמות שארה"ב ומדינות האיחוד האירופי מספקות לאוקראינה.
וכך, על אף גינוי המתקפות ולמרות ניסיונות ההידברות עם פוטין שנעשו עד כה מצד גורמים במערב, דוגמת רג'פ טאיפ ארדואן נשיא טורקיה, סיום המלחמה אינו נראה באופק, להפך. מפגשו הנדיר בבלארוס עם עמיתו הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, תמיכה רוסית בתרגילים צבאיים מיוחדים הנערכים השבוע לצד פריסתם של אלפי חיילים, מטוסי קרב ומערכות נשק רוסיות שהוצבו בבלארוס בחודשים האחרונים, מובילים להגברת הכוננות באוקראינה. כל אלה מחזקים את החשש במערב מפני הצטרפות בלארוס למלחמה, שתוביל להרחבת זירת המאבק.
מלחמתם מעוררת ההתפעלות של האוקראינים במכונת המלחמה הרוסית גובה מהם מחיר עצום. על פי הערכות שפרסמו גורמים בכירים בממשל האמריקאי, עשרות אלפי אזרחים נהרגו, 18־25 מיליון תושבים נעקרו מבתיהם, וערים ומחוזות שלמים הוחרבו עד היסוד.
בצד הרוסי, למעלה מ־100 אלף חיילים נהרגו ונפצעו עד כה, כשמספר דומה של נפגעים קיים, ככל הנראה, גם בצבא האוקראיני. כל אלה בנוסף לנזק הגדול שנגרם עד כה לצבא רוסיה הנאמד במאות מיליארדי דולרים, לצד פגיעה בגאווה הסלאבית וביוקרתו של פוטין נוכח מפלותיו הרבות בשדה הקרב. זאת בעיקר על רקע מתקפות הנגד האוקראיניות שבלמו את התקדמות הרוסים ואף הובילו לשחרור מחוז חרקיב והעיר האסטרטגית חרסון.
כשהוא פועל להשגת תמונת ניצחון, פוטין אינו מהסס להקצין את מהלכיו. מלבד הרס תשתיות המים, החשמל והתקשורת האוקראיניות, מפציץ פוטין בסיוע טילים ומל"טים איראניים מרכזי ערים, בתי חולים, שירותי רכבות, בתי חרושת, נמלים וגשרים.
אם לפני המתקפות ממשלת קייב ביקשה סיוע של 55 מיליארד דולר מהמערב, גורמים כלכליים בכירים מעריכים כי היקף הסיוע יגבר. אוקראינה ספגה פגיעה אדירה במקורות האנרגיה שעליהם מבוססת כלכלתה, ובהם כריית פחם וייצור תעשייתי (המהווים 20% ממנה ושנפגעו הכי הרבה) וכן אינטרנט וטכנולוגיית מידע התלויים באספקת חשמל שוטפת.
כבר עתה מדובר על תוספת של כ־2 מיליארד דולר לפחות מדי חודש, דוגמת הסיוע המיידי בהיקף 1.85 מיליארד דולר שעליו הכריז הנשיא ג'ו ביידן השבוע, לרבות העברת מערכות טילי פטריוט להגנה מפני המתקפות הרוסיות.
הזירה הכלכלית
לא בכדי מושמעת ביקורת חריפה כלפי פגיעתו החמורה של פוטין בכלכלה האוקראינית. בקייב טוענים כי ראש הקרמלין נוקט במכוון אסטרטגיה הרסנית זו שכל תכליתה הוא הרס הסולידריות עם בנות הברית מהמערב. חמור מכך, מקורות בכירים בבנק המרכזי במדינה מעריכים כי החרפת המתקפות הרוסיות עלולה להוביל למשיכת הון מסיבית מהבנקים מצד הציבור שתוביל, בין היתר, לפיחות במטבע, לפגיעה בנכסים ובהתחייבויות של אוקראינה, וכן לעליית האינפלציה ולאובדן היתרות במטבע החוץ שלה.
כל אלה בתורם עלולים לכווץ את הכלכלה האוקראינית ב־9% נוספים בשנת 2023, כפי שעולה מדברי דניס שמיהל, ראש ממשלת אוקראינה. אם לא די בכך, הבנק העולמי הזהיר כי ממדי העוני במדינה גדלו פי עשרה מאז תחילת המלחמה וכי שיעור האבטלה, המגיע לכ־30%, עלול להמשיך לטפס.
לנוכח כל זאת, נדרשת הערכה כלכלית מחודשת, ויש לדאוג להגברת הסיוע ו/או למציאת מקורות תמיכה נוספים ולו כדי למנוע אסון הומניטרי, כך לדברי מקור נוסף בממשלת קייב. פוטין, ללא ספק, מנצל באופן ציני את תלותה של אוקראינה במדינות האיחוד האירופי וארה"ב (דוגמת חבילת הסיוע האמריקאית לשנה הבאה, שאושרה השבוע בסנאט וצפויה להגיע ל־44.9 מיליארד דולר).
על פניו נראה כי מטרתו האסטרטגית היא לפגוע אנושות בכלכלת אוקראינה ובתפקודה העתידי של המערכת הפיננסית שלה. כל זאת, באופן שיגביר את תלותה במדינות המערב ואף יגביל את האינטרס והיכולת שלהן לסייע לה כספית. סיוע זה לאורך זמן צפוי לפגוע גם בהן ולהחליש אותן פיננסית וכפועל יוצא, לצמצם את המוטיבציה שלהן להצטרף למאבק הצבאי מול רוסיה העלול, בתורו, לצאת מכלל שליטה ואף להידרדר לעימות גרעיני.
כשהוא נחוש להשיג בכל מחיר את יעדיו, ראש הקרמלין מפעיל לחץ כבד על בן בריתו הקרוב, הנשיא הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו, להצטרף למאבק באוקראינה. בנקודה זו חשוב להבהיר, כי במשך שנים רבות שררו יחסי קרבה ושכנות טובים בין קייב למינסק, ולוקשנקו אף הצהיר כי ארצו אינה רוצה מלחמה עם אוקראינה.
אולם פלישת הכוחות הרוסיים לאוקראינה ב־24 בפברואר, בין היתר מאדמת בלארוס, גרמה לקרע בין המנהיגים ובין המדינות. וכך, כשהוא מודע לקשר הטעון בין השתיים, לחולשתו הפוליטית מבית של לוקשנקו, לבידודו הבינלאומי ולתלותה הכלכלית והצבאית של בלארוס במוסקבה, ראש הקרמלין אינו בוחל באמצעים.
היות שרוסיה היא ספקית הגז המרכזית ושותפת הסחר הגדולה ביותר שלה, פוטין כופה על בן חסותו לתמוך בו ואף לסייע למאבקה של רוסיה. וכך, תמיכתו האישית של פוטין ב"דיקטטור מאירופה", אספקת הלוואות נדיבות ופריסת כוחות צבא רוסיים בבלארוס, סמוך לגבול אוקראינה – מהוות מנופי לחץ אפקטיביים.
אף שצבא בלארוס אינו גדול, מדובר בתוספת כוח איכותית וטרייה, כך שהצטרפות בלארוסית לקרבות צפויה להשפיע על המשך ניהול המאבק. קייב אינה מרוחקת מהגבול הבלארוסי, מה שמהווה הזדמנות אסטרטגית עבור פוטין לכתר ולכבוש אותה. בפברואר, נזכיר, הוא ניסה, כמעט הצליח, אך נכשל.
בתוך כך, כבר עתה ברור כי הסוגיה הרלוונטית איננה אם לוקשנקו יתנגד ללחצים של פוטין ויצליח למנוע את הרחבת זירת המאבק. אין ספק כי הוא רק בן ערובה של ראש הקרמלין וכי הסוגיה המהותית עוסקת בהשפעות ההרסניות של מהלכי פוטין.
אומנם הוא נכשל צבאית, אבל – וזהו אבל גדול – מנהיג רוסיה מצליח לפעול במקביל בכמה חזיתות ולהשפיע על זירות נוספות, הרבה מעבר למה שבמערב מוכנים להודות. הוא הפך את הכלכלה לזירה קריטית בניהול המלחמה – זירה אסטרטגית שיש לו בה הצלחה כבירה.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים