אם לשכת נתניהו היא נייר הלקמוס שאמור לנבא את ביצועי הבוס, אז אנחנו בצרות צרורות. ב־2009 לקח ללשכה שלו חודשים ספורים להתחיל לתסוס. כותרת ראשית ב"מעריב" בישרה, זמן קצר אחרי הקמת הממשלה, על שיגורם לפוליגרף של בכירי הלשכה ההיא. לשכות היו, מאז ומעולם, נקודת התורפה של נתניהו.

רגע לפני פקיעת המנדט, נתניהו הודיע לנשיא: "עלה בידי להקים ממשלה"
יועצו לשעבר של נתניהו מעריך: זה השותף הבכיר שיעשה את מרבית הצרות בממשלה

הרל"שים וראשי הסגל שלו מחזיקים בממוצע שנה, שנה וחצי. המנכ"לים, בדרך כלל, עוד פחות מזה. היועצים והבכירים השונים מתחלפים בקצב אש מסחרר, רובם נמלטים או מודחים או סתם נעלמים, חלקם הופכים לעדי מדינה או לראשי מחנה החרדים מהמשך שלטונה של משפחת נתניהו.

הלשכה הנוכחית שברה את כל השיאים והיא מתפרקת בשידור חי, במיצג זיקוקים אורקולי צבעוני מסחרר, לעיני כולנו. תקציר הפרקים הקודמים: יום אחד, אחר הצהריים, שוגרו שני בכירי לשכת נתניהו  צחי ברוורמן ואיקי כהן לחדרה של ח"כ טלי גוטליב בכנסת, כדי לבקש ממנה להנמיך את הטונים, להוריד את הווליום, להשתדל להיות קצת יותר ממלכתית בנאום הבכורה שלה בכנסת. זה הפך לאחר צהריים של פורענות.

גוטליב, שאיפוק אינו הצד החזק שלה, הפכה את האירוע למלחמת שמד בלשכה. בשורה התחתונה, כולם שוגרו למכון פוליגרף בהרצליה. נבו כץ התייצב ביום ראשון, איקי כהן היה לפניו, גם צחי ברוורמן ונוספים. הגרסה הרשמית: כולם עברו את הפוליגרף בהצלחה. אף אחד מהם לא נמצא אשם בהדלפת האירוע (לח"מ), אם כי, אחד הנבדקים לא עבר חלק. התוצאה שלו לא חד משמעית.

בינתיים, נאלץ נתניהו לפרסם הודעת גיבוי בצחי ברוורמן, שהפך למטרת הדמות של גוטליב, בעוד חזית נוספת נפתחת מכיוונה של גלית דיסטל אטבריאן נגד יונתן אוריך, שכלא אותה במרפסת במצודת זאב עוד לפני הבחירות. שני בכירים נוספים מלשכת נתניהו, הפעם היו אלה צחי ברוורמן ויוסי שלי, ביקרו השבוע אצל דודי אמסלם וניסו לשכנע אותו להסתפק בתיק אחר שאינו תיק המשפטים, ולוותר על תפקיד יו"ר הכנסת. לא בטוח שהצליחו במשימתם. לפחות זה לא דלף.

נתן אשל, לעומת זאת, ניסה לשכנע את גילה גמליאל להסכים לתפקיד שגרירה. גם זה לא ממש הצליח. סקנדל קולני התפתח בין ח"כ מאי גולן לבין מנהלת הסיעה הוותיקה, עליזה בראשי, בפרסה שמאחורי מליאת הכנסת. בעקבותיו, שוגר יועץ מקורב של נתניהו לפייס את גולן. בראשי, לעומת זאת, הוזכרה כמועמדת לתפקיד מנכ"ל הכנסת (עד לאחרונה איקי כהן היה המועמד לתפקיד הזה, אבל חינו סר). ככל הידוע, נעשה גם גישוש להחזרתו ללשכה של אשר חיון, לשעבר ראש הסגל, אבל ללא הצלחה. נכון לעכשיו, כל מרכיבי הלשכה מסוכסכים, כולם חושדים בכולם, כולם מתקוטטים על תשומת לבו של הבוס (ועוד חשוב יותר, של באי ביתו), אף אחד לא בטוח באשר לעתידו.

ספוילר: לא חשוב מי ימונה ולאיזה תפקיד, בעוד שנה מהיום רוב התפקידים יאוישו מחדש. הסטטיסטיקה אינה משקרת. בתחילת דרכו, השתדל נתניהו לאייש את סביבתו באישים בעלי שיעור קומה (יחסית), עם ניסיון (כלשהו), עם תפיסת עולם וכברת דרך. ככל שנקפו השנים, התחלפו הממשלות, נבנו הקואליציות ונצעקו הצעקות, כך הלך הדור ופחת עד שהגענו לאן שהגענו. לכאורה מדובר ברכילות לשכתית. במציאות, לשכת ראש ממשלה היא המקום החשוב בארץ. סביבת העבודה של ראש הממשלה חיונית להצלחתו.

איכות הייעוץ, בלימת רעשי הרקע, עבודת המטה, כל אלה רכיבים חיוניים בניהול מדינה מורכבת כישראל. כל אלה כבר מזמן לא קיימים בסביבת העבודה של נתניהו, שהוגדרה כאזור אסון בסביבות 2015 ומאז הלך האסון והחמיר. אף על פי כן ולמרות הכל, אסור להפסיק לקוות שיהיה שם מבוגר אחראי שיעשה סדר בבלגן וינסה להשכין מעט שלווה בכאוס, כי אם זה יתפוצץ, הפיצוץ יפגע בכולנו.

הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופשהשבוע"