אנחנו מציעים לנסח כותרת לדור החדש ההולך ומתרחב בעולמנו - דור המקליטים. השיחות שאנחנו מנהלים בטלפון, ולעתים גם פנים אל פנים - רובן מוקלטות. נדמה שאנחנו חייבים להיזהר בכל בדל רעיון שנשמט מפינו. כל שיחה, הערה, אמירה או דבר שטות - הכל מוקלט. הכל נשמר. כאילו שאנו עושים הכל שלא לאבד ולו גם מילה אחת מכל השפע הזורם מפינו ומפיותיהם של אלה הקרובים לנו.
היו ימים - נדמה כאילו מדובר בימים רחוקים מאוד - שבהם היינו מסתמכים על כוח הזיכרון שלנו. גם שכחה הייתה מועילה לא אחת לאובדנם המוחלט של דברי הבל, הערות מיותרות או שיחות בטלות. אלא שדור המשכיחים חלף מהעולם. כל שיחה כיום נשמרת כאמור כאילו מדובר בדברי חכמים או אפילו דברי אלוהים חיים.
מה אירע לנו? מדוע נפלנו למלכודת הזו? הרי יש לא מעט שיחות שהיינו מבקשים לשכוח ולהשכיח, אך הן מוטחות בפנינו לא אחת. כל גיהוק ושיהוק נשמרים. מוטמנים. נארזים. מונצחים. מה ייעשה באוקיינוס האדיר הזה של דברי מלל?
אנחנו לא אחת מוצאים עצמנו נזהרים בכל מילה היוצאת מפינו, גם בשיחות פנים אל פנים עם יחידים. שיחות בטלפון מפחידות ומרתיעות הרבה יותר, שהרי אין לדעת מה יעלה בגורלן. אנחנו אולי מגזימים בחרדה הזו, אבל לעתים מקנן בנו חשש שמא חלילה אנו קרובים יותר מתמיד לעידן שבו ניתן יהיה לקרוא, ואף להקליט ולהנציח את מחשבותינו. האם גלים של קרינה בלתי נראית ובלתי נחזית ישוגרו אלינו, וכל הגיג שיחלוף במוחנו יונצח?
אנחנו מבקשים בשורות אלה מכל המשוכללים, המעודכנים והממציאים בעולמנו לעמול על המצאה מהדהדת שיהיה בכוחה למחוק, להשמיד ולהעלים כליל כל אמירה שאנחנו מצטערים עליה. כזו המביכה אותנו. כזו שמאמללת את נפשותיהם של הקרובים אלינו. אנא מכם התמסרו למשימה החיונית הזו שכותרתה היא "מחיקה נצחית".