התומכים בסגירת תאגיד השידור כאן, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, משתמשים במונחים כמו שוק חופשי, הסרת חסמים וכו' כדי להסביר את נחיצות המהלך. תנו לענף הטלוויזיה להתנהל על פי דרישות השוק, הם אומרים, ללא התערבות של המדינה.
האירוויזיון, קופה ראשית והפנטזיה של נתניהו: מה באמת יקרה אם התאגיד ייסגר? כל התרחישים
שזה אומר שני דברים עיקריים: אין צורך בגוף שידור ציבורי; ואין מקום להתערבות חוקית בתכנים של גופי השידור - בניגוד למצב הנוכחי, שבו גופי שידור מחויבים על פי חוק להפיק שיעור מסוים של יצירה מקורית, כמו דרמה ודוקו, גם אם זה לא משתלם להם כלכלית.
הם בעצם טוענים: תנו לתחום הטלוויזיה להתנהל באופן אבולוציוני. התכנים שיזכו לפופולריות ולעניין מצד הציבור ישרדו, ואלה שלא - כנראה שלא היו נחוצים מלכתחילה. מהלך כזה, לטענתם, הוא לא רק צודק מבחינה אידיאולוגית, אלא גם יגרום לתחרות הרבה יותר גדולה בתחום, שבאופן טבעי גם תביא להעלאת רמת המוצרים.
מנגד, המצדדים בשידור ציבורי ובהתערבות של המדינה בשוק טוענים שהאבולוציה הזו תסתיים ברדידות בלתי נמנעת של שידורי הטלויזיה. תכנים יותר איכותיים, ופחות קלים לעיכול, כמו סרטי דוקו או סדרות דרמה מושקעות, ילכו וייעלמו, כי הם יקרים מבחינה הפקתית, ומנגד לא יביאו מספיק רייטינג. מה עוד שבמציאות שבה הצרכן הישראלי נהנה ממיטב היצירה הטלוויזיונית בעולם תמורת מינוי של עשרות שקלים בחודש (נטפליקס, אמזון, אפל ודומותיהן), הסיכוי של היצירה המקומית לשרוד ללא תמיכה קטן עוד יותר.
אין לי ספק שתומכי השידור הציבורי צודקים בהערכות שלהם. שוק טלוויזיה ללא כל פיקוח בישראל יגרום לרייטינגיזציה של לוחות השידורים, מה שאומר הרבה יותר שעשועונים, ריאליטי ותוכניות אולפן והרבה פחות יצירה מקורית. גילוי נאות: אני ממש לא אובייקטיבי בנושא, כי עיקר מלאכתי, ופרנסתי, מגיעים בדיוק מסוג היצירה שתיפגע כתוצאה מהמהלך. סדרות דוקו, תוכניות תרבות ועוד.
ודווקא מהסיבה הזו אני מנסה לפתוח את הראש ולשאול את עצמי: אולי יש משהו גם בטענות אנשי השוק החופשי? זה ויכוח שנוגע לא רק לטלוויזיה, אלא לכל תחום התרבות. אם ענפים שלמים כמו מחול, אופרה, מוזיקה קלאסית וגם תיאטרון נזקקים לתמיכה ציבורית כדי להתקיים, אולי זה מעיד על אובדן הרלוונטיות שלהם? יכול להיות שהתמיכה הזו היא סוג של החייאה מלאכותית, לז'אנרים שכבר היו צריכים להיעלם מהעולם? ואולי הם כן יכולים לתת פייט בשוק חופשי, ודווקא התמיכה הציבורית מנוונת אותם ומשחררת מהצורך להמציא את עצמם מחדש?
אותן שאלות בדיוק יש לשאול בנוגע ליצירה טלוויזיונית המוגדרת בחוק כ"סוגה עילית". אם אין להן הצדקה כלכלית, והמספר הרב שלהן קיים רק הודות לתמיכה ציבורית, אולי זה מעיד על בעיה במוצר עצמו? באיכות, ברלוונטיות, במידת ההתאמה לעולם ולתקופה?
התשובה שלי ברורה. אי אפשר לשפוט תרבות רק במונחי פופולריות מיידית. יש סרטים דוקומנטריים, למשל, שזוכים לצפייה נמוכה בהרבה מפרק סתמי של “הזמר במסכה", אבל יכולים להשפיע הרבה יותר, וגם לשרוד שנים ארוכות. מה עוד שהרגלי צפייה, וצריכת תרבות, הם גם עניין נרכש. אם לא תחשוף את הקהל לתכנים מעט יותר מאתגרים, הוא לא יוכל להתנסות בהם.
ראיתי את זה במו עיניי פעמים רבות אצל ילדים ונערים שנכפה עליהם לצפות בהצגה שכתבתי, דרך “סל תרבות", ובסיומה הם עברו חוויה שלא היו זוכים לה אם היו פועלים רק על בסיס רצונם החופשי. ולכן אני סבור שהתערבות של המדינה בתחום התרבות, ובאופן ספציפי בשוק הטלוויזיה, היא הכרחית. אבל ההכרח הזה חייב לבוא עם כוכבית. בסביבה שנהנית מתמיכה כספית קבועה, ולכן גם פחות תלויה ברייטינג ובתגובת הקהל, יש סכנה מתמדת של התנוונות והסתאבות. מה שקרה למשל ברשות השידור והביא לסגירתה המוצדקת.
רק שבעודי טרוד בהרהורים פילוסופיים, התברר שהתוכנית האמיתית של קרעי והקואליציה היא להמשיך לממן הפקות טלוויזיה, רק לפזר אותן בין הערוצים ולקבוע בעצמם, באמצעות ועדות, מה יהיו התוכניות. בקיצור - לא שוק חופשי ולא נעליים. רק רצון בולשביקי לשלוט בתכנים.
על הסכין
השיח בישראל דילג על משוכת מראית העין, והפך סופית לפוליטיקה שמבוססת בלעדית על זהויות. רק כך אפשר להסביר את ההתנגדות לפסיקת בג"ץ בנושא דרעי - החלטה שאין דרך בעולם שהייתה יכולה להיות אחרת. האיש פשוט עבד על השופטים. ומנגד, את החיבוק הפתטי שנותנים אנשי שמאל לאופירה וברקוביץ', בשאיפה שהם יוכלו לדבר אל “הרחוב".
כל העולם משבח את הסדרה החדשה של HBO, “האחרונים מבינינו", ולפחות על פי הפרק הראשון שעלה לשידור - בצדק. זה סיפור אפוקליפטי, עיבוד למשחק מחשב הנושא אותו שם, על עולם שמתקיים אחרי מגיפה המונית. אין ספק שחוויית הקורונה, בתוספת התערערות היסודות השלטוניים והערכיים בעולם, הופכים סדרות מהסוג הזה למשמעותיות בהרבה.
"Woman of the Dead" (נטפליקס) היא סדרת מתח אוסטרית שבה הגיבורה מנסה לאתר מי הרג את בעלה השוטר, ויוצאת למסע נקם שותת דם. הנוסחה מוכרת היטב, מסדרות רבות אחרות, אבל בסדרה הזו יש בונוס בולט: הנופים המדהימים של חבל טירול. וגם