1. אני מצטער מראש על השימוש בשפה השמורה בדרך כלל לדוברי צה"ל בשעת חירום, אבל אין ברירה אלא להודיע כי "זוהי אזעקת אמת". זוהי אזעקת אמת, היות שישנו איום ממשי, מוחשי ומיידי על המדינה והחברה, איום על הדמוקרטיה במודל הקיים, איום על עצמאות מערכת המשפט, איום על עקרון הפרדת הרשויות ואיום על ערכי מגילת העצמאות. ישנו כאן איום ממשי ומיידי על חופש העיתונות והתקשורת, על החיים במרחב הציבורי, על הפרדת דת ממדינה, על הכלכלה וההשקעות העולמיות ועל היחסים שלנו עם ארה"ב ועם יהדות אמריקה.
זוהי אזעקת אמת, כי ישנו איום על התרבות ועל חופש הדעה ואיום על תוכניות הלימוד בבתי הספר בחסות אבי מעוז ההומופוב. זוהי אזעקת אמת, היות שלפנינו סכנה של פגיעה בסטטוס קוו בהר הבית, סכנה למהלכים חד־צדדיים ביהודה ובשומרון, פגיעה בביטחון באמצעות הפיצול החמור, חסר התקדים והמסוכן במשרד הביטחון ודרכו בצה"ל.
זוהי שעת חירום וזוהי אזעקת אמת. הפעם האיום הוא פנימי והוא מאיים לשרוף את כולנו משמאל ומימין, דתיים וחילונים, תומכי נתניהו ומתנגדיו - וזהו איום חמור.
2. מול החששות והאיומים על פניה ודמותה של המדינה ושל הדמוקרטיה ושל ערכי מגילת העצמאות אין הרבה מה לעשות, חוץ מלצאת לרחובות, להפגין ולנקוט צעדים בלי לסטות מהחוק וללא אלימות. זה קשה ומתסכל ומוגבל, אבל אני מאמין שראש הממשלה בנימין נתניהו קשוב בכל זאת לרחשי הלב, גם אם מטרתו היא ברורה וחד־משמעית – להימלט מאימת הדין באמצעות שותפיו וארגז הכלים שעומד לרשותו בממשלה, בכנסת ובחלקים בתקשורת.
בינתיים, תוך כדי ההפגנות הכלליות והמחאות הסקטוריאליות של סטודנטים, אנשי הייטק, משפטנים, כלכלנים בכירים, אנשי תקשורת ואחרים, מנסה נשיא המדינה יצחק הרצוג להוביל מהלך שיביא לשולחן עגול ולהסכמות רחבות ככל שניתן. בימין האידיאולוגי לא מתלהבים מזה, ובשמאל הקשה יש כבר ביקורת על יאיר לפיד ובני גנץ, על שהם מוכנים לדבר ולהתדיין ולהתפשר.
בצבא למדתי שצריך להתפלל לטוב ולהתכונן לרע, וזוהי האסטרטגיה שאני מאמץ לעצמי ומציע אותה גם לכם: להתפלל לכך שמאמצי הנשיא יישאו פרי, שיהיה דיון רחב ועמוק ושניתן יהיה להגיע להסכמות בעיקר בתחום "הרפורמה" במערכת המשפט. להתפלל להצלחת הנשיא ולכך שיגבר השכל הישר - ולהתכונן למאבק נחוש וחריף ברחובות ובכל מקום, אם המאמץ ייכשל.
ישראל היא מדינה צעירה ושברירית, שנבנתה ונבנית טלאי על טלאי, תוך כדי קליטת עלייה, מלחמות, פיגועי טרור ואתגרים שאף מדינה בעולם לא מתמודדת עמם. אנחנו (בינתיים) דמוקרטיה מערבית מתקדמת ללא חוקה, ללא גבולות מוסכמים, ללא תפיסת ביטחון כתובה וללא מורשת ומסורת פוליטית חזקה. המציאות הזו היא "מגרש משחקים" לפוליטיקאים, ולנו אסור לתת להם לעשות את זה. יש מקום בהחלט לתיקונים ושינויים בעבודת הפרקליטות ובמערכת המשפט, אבל לא באמצעות הרס וחבלה ולא בגלל כתב אישום אחד.
3. אם תתקיים כאן הפגנת מיליון ענקית שבראשה יצעדו למשל כל נשיאי ישראל וראשי הממשלה לשעבר, כל נשיאי ושופטי בית המשפט העליון לשעבר, כל ראשי האוניברסיטאות, הרמטכ"לים ואלופי צה"ל, ראשי המוסד והשב"כ, כל חתני פרס נובל וחתני פרס ישראל לדורותיהם, מיד תעלה מנגד התגובה הגנרית החדשה והנוראית "מדובר בחבורה של שמאלנים, אשכנזים, פרבילגים עם פנסיה תקציבית".
אני חושב שאני יכול לנסות לערוך עבורכם סיור וירטואלי במוחו ובמחשבותיו של השגריר הרצוג, שיודע היטב שהיחסים בין ארה"ב נשענים על שני אדנים: "היחסים האסטרטגיים", שבבסיסם שתי מדינות דמוקרטיות שחולקות ערכים אוניברסליים של חופש דיבור וחופש תנועה ותקשורת חופשית ומדיניות חוק עם מערכת משפט חזקה; ולצד אלו, "היחסים המיוחדים", שעיקרם - השפעתם המשמעותית של יהודי ארה"ב, במעמדם המיוחד במסדרונות הממשל, בבתי הנבחרים, במכוני המחקר, באוניברסיטאות, בכלכלה ובתקשורת האמריקאית.
השגריר הרצוג, כמו אחיו הנשיא, מבינים היטב כי ממשלת נתניהו, על חוקיה, תוכניותיה, אמירותיה והתנהגותה, מערערת לראשונה באופן משמעותי ומסוכן את שני האדנים הללו. אני מעריך שהשגריר הרצוג לא משתף את שולחיו בכל מה שהוא שומע בוושינגטון, אבל אין לי ספק שהוא מודאג מאוד, ממש כמו שמודאגים בממשל ובבתי הנבחרים ממה שקורה בירושלים, ובעיקר ממה שעלול לקרות. גם הממשל מודאג וגם הפדרציות היהודיות, וזה לא עניין להקל בו ראש.
מיקי מאתר החרמון מספרת לי בינתיים על הציפייה לשלג, שמפרנס כאן מאות עובדים ועוד מאות בתעשיית התיירות, הצימרים, המסעדות, האוטובוסים ועוד. "כשיורד שלג בחרמון, הוא מגיע עד לטבריה", היא אומרת לי ומסבירה שלשלג יש השפעה על מפלי הגולן והגליל ועל הזרימה של הקייקים בירדן ובנחלים ועל מפלס הכנרת ועל המורל הלאומי, והיא צודקת. לכן, הצטרפו אליי לתפילה לשלג בחרמון, לטובת ילדינו ונכדינו, לטובת אנשי הגולן והגליל ולטובת המורל הלאומי.
בדרך חזרה הביתה עצרנו אצל מנחם הורוביץ בקריית שמונה, והוא הזמין אותי לבוא לחברת הקייטרינג ולקנות אוכל לשבת. שמעתי אוכל ובאתי, אבל אז חיכו לי שם, לצד האוכל, קומץ נערי חב"ד עם תפילין, ואני הנחתי באהבה ובהתרגשות מול עיניה הקורנות ומסוקרנות של אלמה נכדתי.
6. למשך שעתיים השבוע התנתקתי מהעבודה, מהחדשות, מהרפורמות, מיריב לוין, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ולקחתי את עצמי להטענה בהיכל התרבות. הופיעו שם יהורם גאון ואסתר עופרים בליווי הסימפונט של רעננה. שעתיים של אוויר פסגות. הזמר העברי הוא עבורי סם מרפא, הוא גם מחוז געגועים וגם מקור לתקווה. אני מודה שאני מתחבר הרבה יותר לאורלנד ולדוד שמעוני ולביאליק ואלתרמן, והרבה פחות לכותבי המילים המוזרות של היום.
יהורם ואסתר, אחרי גיל 80 (עד 120), עם קול מדהים ונוכחות בימתית מרשימה, עם הרבה נשמה יתרה. קהל אלפים גדש את היכל התרבות בשני ערבי מופע, שוכחים לרגע את מה שיש בחוץ ומטעינים עצמם ליום המחר. הקורא אברהם מ. אמר לי השבוע שראשי התיבות של חודש שבט היפה הם גם ראשי התיבות של "שיהיו בשורות טובות". לו יהי. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף