אתמול פורסם ב"כלכליסט" ראיון מטלטל עם אונדראש שימור, מי שהיה נגיד הבנק המרכזי של הונגריה כשאורבן החל "לטפל" בדמוקרטיה בארצו. מה שעוללו לו, כדי שיפרוש, מזכיר מאוד מה שמעוללים עכשיו ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. אפילו קיצצו את שכרו בצורה משפילה. אורבן דרש ממנו להתפטר כבר בנאום הניצחון שנשא אחרי בחירות 2010. שימור סירב. היום הוא מביט במה שנותר מהדמוקרטיה ההונגרית, במה שקורה בכלכלה ההונגרית, ומכה על חטא. בסוף השבוע הורידה סוכנות דירוג האשראי P&S את הונגריה ל־BBB מינוס. המטבע נחתך למחצית מערכו, הייצור נמוך, החדשנות גוועת, הכלכלה לא מתקדמת והאינפלציה בשיא. יש גם נתונים טובים בהונגריה, אבל הם לא מצליחים לטשטש את קו המגמה הכללי.

ריסוק הדמוקרטיה וההשתלטות על מעוזי השלטון בהונגריה מזכירים, באופן מקפיא דם ממש, את מה שמתכננים לנו כאן. גם בפולין התרחשו דברים דומים. "המינויים החלו להתבסס על נאמנות ותו לא", מספר שימור, "שאלת היכולת המקצועית נהפכה לבעלת חשיבות משנית. אורבן הוסיף שופטים לבית המשפט לחוקה כדי שרוב השופטים יהיו מזוהים איתו, מינה מקורב לתובע הראשי ואחרים לרשות התקשורת, התחרות, החשמל".

כל השאר ידוע. היום שולט אורבן בכל המערכות השלטוניות, הכלכליות והחוקתיות בהונגריה שלטון ללא מצרים. "התוצאה", אומר שימור, "היא מולדת מתפוררת ומתנוונת, שהכלכלה והחברה בה שוקעות שקיעה אטית, אולי בלתי הפיכה". הצעירים בורחים ממנה, המשקיעים מדירים את רגליהם, האופק קודר ואף אחד לא יודע איך אפשר לצאת מזה.

אנחנו בדרך לשם. המדרון חלקלק ומהיר. באנגלית, מנסה נתניהו להרגיע את העולם. לבני שיחו האמריקאים הוא אומר שלא תהיה הפיכה משטרית, שישראל תישאר דמוקרטית, שהרפורמה לא תהיה מה שרואים עכשיו, שתושג הסכמה רחבה. כלאם פאדי. האיש הזה משקר כמו שהוא נושם.

בעברית, ממשיך יריב לוין לדהור על הבולדוזר, שמחה רוטמן מנסה לעקוף אותו מימין. לוין אמר השבוע לגדי טאוב שמינוי שופטים בידי פוליטיקאים, פסקת התגברות דורסנית והכפפת היועמ"שים לדרג הפוליטי זה רק השלב הראשון של הרפורמה. לכו תדעו מה יהיה בשלבים השני, השלישי והרביעי. אולי צריך לברר בהונגריה. ניחוש: פיצול תפקיד היועמ"ש, הבאת תובע כללי במנעד של ברדוגו-ציון אמיר, משיכת כתבי האישום ל"הערכה מחדש", ביטול שיטת הסניוריטי, הורדת גיל פרישת השופטים ל־67 (או פחות), ומכאן והלאה השמיים הם הגבול. אפשר יהיה גם להכריז על משטר מלוכני ולגמור עם ההצגות. הרי גם כך, אנחנו כבר שם.

כמה שלא ננסה, אי אפשר לעכל ולהבין מה קורה כאן. דברים שלא העלינו בסיוטינו המופרכים ביותר מתרחשים על בסיס יומי. בולמוס פראי של חקיקה מטורללת, דוגמת איסור הקלטות, איסור חיפוש בנייד של פוליטיקאים או עוזריהם, הפסקת פרויקט "שבת ישראלית", העלאת קצבאות אברכים, העלה חדה של ההוצאה על החינוך לחרדים ולציונות דתית, הוראה של "שר החינוך" שגורמים פוליטיים לא יוכלו יותר להיכנס לבתי הספר בלי אישורו, ביטול המס על שתייה מתוקה. אפילו ההוּנים לא בזזו כך את אוצרות הארמונות שכבשו. שיכרון כוח חסר עכבות, טרפת סוחפת שגורמת לכל העוסקים במלאכה ללחוץ על כפתור טורבו דמיוני ולהתרוצץ סביב השעון בין סממני השפיות והממלכתיות של המדינה שלנו, כדי להחריבם.

הממשלה הזו לא עושה שום דבר חוץ מהבליץ להחרבת הדמוקרטיה. אתמול פורסם שיוזמתו של השר שלמה קרעי (מינוי של נתניהו ג'וניור) לסגירת התאגיד מוקפאת עד הודעה חדשה. הסיבה: לא לפצל מאמץ, לא לאבד את הריכוז, לא לפזר אנרגיה. ללכת אך ורק על ה"רפורמה". זה הדבר היחיד שמעניין אותם כרגע. זה, ולא הביטחון האישי, לא המשילות, לא יוקר המחיה, לא איראן. רק זה.

את ח'אן אל־אחמר הם לא מעיזים לפנות. כמה תלמים נחרשו על גבה של הממשלה הקודמת כשביקשה הארכה למועד הפינוי. נתניהו עצמו הצהיר שזהו זה, הפור נפל, "הוסר מוקש שהפריע" ואנחנו תכף ומיד מפנים את המקום. ההצהרה הזו, בראיון גלוי (הסרטון בגוגל) נאמרה ב־2019. מילא נתניהו, מה עם בן גביר? הוא כמעט עבר לגור שם בעצמו, עם בולדוזר. סמוטריץ' כנ"ל. יואב קיש קשקש את עצמו לדעת בהצהרות מביכות על זה שדי, הכל כבר מוכן, מיד אחרי סילוקם של עוכרי ישראל והאחים המוסלמים מהשלטון, נפנה את ח'אן אל־אחמר.

במקום זה, איתמר בן גביר סגר מאפייה בכלא הביטחוני. איזה גבר. רק אחרי הסגירה התבררו כמה דברים. למשל, שאם לא יאפו את הפיתות בתוך הכלא, יצטרכו לרכוש אותן ולהביא אותן מחוץ לכלא. מה לעשות, יש כללים בינלאומיים למספר פיתות לאסיר ליממה. ישראל שייכת עדיין לקהילייה הבינלאומית והיא מחויבת באספקת לחם טרייה.

האפייה בתוך הכלא חסכה לנו כסף. עכשיו זה יעלה לנו יותר, אבל הי, זה יאפשר לשר הממונה להרגיש שעשה משהו למען "הביטחון הלאומי" (של בעלי המאפיות הפרטיות). ועוד משהו קטן: אפייה בתוך הכלא מצמצמת למינימום את אפשרויות ההברחה פנימה. אבל העיקר שבן גביר יכול היה לסגור, לאטום, לבלום או לחסום משהו. אין הנחתום מעיד על בושתו.