ריסון תקציבי
בזמן שלפחות 100 אלף הפגינו השבוע בזירות אירוע שונות בירושלים נגד המהפכה המשפטית, כינס בנימין נתניהו בתל אביב ישיבה מיוחדת לדיון בתקציב המדינה לשנת 2023/24. לתל אביב לא הגיעו קולות המחאה, כך שניתן היה לקיים דיון נוח יחסית. ועדיין, לא היה אפשר להתעלם מהפיל שבחדר הנוגע להשלכות הכלכליות של המהפכה המשפטית.
את האווירה הנוחה יחסית העכירה שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית באוצר. גרינברג לוחשת בחדרי חדרים את מה שצועקים במגזר העסקי שוב ושוב הבנקאים: "יש כבר סימנים של משבר וזינוק בהתעניינות בפתיחת חשבונות זרים. השקל נחלש, פרמיית הסיכון של ישראל עולה, ומורגשת חולשה בשוק המניות. משך התמשכות המשבר אינו ידוע".
גרינברג, שמונתה לתפקידה על ידי שר האוצר לשעבר משה כחלון (להלן מגן בית המשפט העליון), יצרה לינקג' בין הרפורמה לבין תחזית ההכנסות ממסים. המהפכה תשפיע לרעה על תחזיות הגבייה, לצד גורמים כמו הירידה בהכנסות בהייטק, גביית מסי נדל"ן ושוק ההון. דווקא הנגיד פרופ' אמיר ירון, שהשתתף בישיבה, התעלם מדבריה - כמו גם הנוכחים האחרים, וזאת אף שהתקציב מתכתב במישרין עם הרפורמה.
לוח הזמנים לאישור התקציב קשור לחלוטין להליכי החקיקה המשפטית, וזה מסביר את ריצת האמוק של שר המשפטים יריב לוין ושל יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת שמחה רוטמן לאישורם בקריאה ראשונה עוד לפני הבאת התקציב לאישור הממשלה ביום חמישי, 23 בפברואר.
המפלגות החרדיות דורשות את אישור הרפורמה לפחות בקריאה ראשונה, כתנאי לתמיכתם בתקציב. זה בנפשם, והם מבינים שללא אולטימטום הכולל אקדח צמוד לרקה הם לא ישיגו דבר. זו מבחינתם מקדמה על רצינות כוונותיו של נתניהו.
אז עם כל הכבוד ליוקר המחיה, המשפחות הנאנקות יכולות לחכות. עם כל ההבנה למחירי הדיור אין מה לעשות, כי כוח משפטי עליון דוחה הכל. והביטחון האישי? אילו נאצות וקללות היה סופג השר לביטחון הפנים לשעבר עמר בר־לב, לו הפיגועים האחרונים היו נופלים במשמרת שלו? איך מירי רגב אמרה? כדי להפיל את הממשלה הכל כשר, ואין כאבי בטן על כלום. אבל היי, יש לנו מהפכה משפטית המהווה את פסקת ההתגברות על כאבי הבטן.
בנימין נתניהו המחודד מבין את כל זה היטב. למרות הבנתו את מגבלות הכוח, גלגלי החקיקה לא ייעצרו. לכן הם ידרסו כל יוזמה של רצון טוב, כולל מאמצי התיווך של הנשיא הנאיבי יצחק הרצוג. הרפורמה תובא לאישור בקריאה ראשונה בכנסת לא יאוחר מהשבוע הבא.
תאריך היעד הסופי לאישור התקציב וחוק ההסדרים הוא 29 במאי 2023, אחרת הממשלה נופלת. השעון המתקתק מזכיר היטב שאם הממשלה נופלת, נתניהו נופל איתה, ולא תינתן לו הזדמנות נוספת.
הנושא השני הקושר בין התקציב לרפורמה המשפטית הוא המסגרת התקציבית. לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' יש מנוף לחץ לא רע כדי להסביר מדוע, עם כל הכבוד, לא ניתן לקיים את מלוא ההתחייבויות הקואליציוניות. תקציב 2023, בהיקף של 484 מיליארד שקל, חייב להיות מרוסן, כדי להצטייר - בעיקר בעיני חברות דירוג האשראי הבינלאומיות - כמבוגר אחראי.
בניגוד להתעלמות מגרינברג, סמוטריץ' אינו יכול להתעלם מהעולם ולמכור לו מעשיות. לכן בפגישה המדוברת עם מנהלי הבנקים הוא הצהיר: "לא נפרוץ את מסגרות התקציב ולא יהיו כספים קואליציוניים בהיקפים חריגים".
נאמן להתחייבותו, הוא יפעיל לחץ בעיקר כנגד המפלגות החרדיות לקיום חלקי של הבטחות הבחירות. הן ייאלצו להסתפק בתוספת תקציבית של 6 מיליארד שקל בלבד. החרדים ייאלצו להחליט מה חשוב יותר: מיליוני שקלים למוסדות הדת או פטור מעבודה ומשירות בצה"ל. התשובה ברורה.
אבל החרדים אינם לבד. כבר ברור שסדרת הבטחות שניתנו ערב הבחירות יישארו על הנייר. לרפורמה בתחבורה הציבורית של מירי רגב, בעלות של 750 מיליון שקל, אשר הושקה, כיאה לרגב, בקול מצהלות, אך ללא תיאום עם האוצר - אין מקור תקציבי. גם עדיין לא ברור מאיפה יבוא הכסף לתקציב המשרד לביטחון לאומי, כדי שניתן יהיה להגשים את כל החלומות של בן גביר, כולל שומר החומות 2.
הדיונים על הסכמי השכר במגזר הציבורי עלו השבוע הילוך והתוספת תסוכם עוד לפני אישור התקציב. לא ברור כמה כסף הוקצה להסכמי השכר, אבל לפי ההערכות לגבי 2023 בלבד, מדובר לפחות בכמיליארד שקל. ובדרך להצבעה המיוחלת קיימות מהמורות לא מעטות.
למשל, אני לא רואה כיצד שר התיירות חיים כץ מאשר חוק הסדרים הכולל את ביטול הטבת המע"מ לתיירות הנכנסת. אני מתקשה להאמין שיו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן יאשר תקציב ללא בשורה אמיתית למלחמה ביוקר המחיה.
מלחמת הפשקווילים
במסגרת מלחמת המודעות בנוגע לרפורמה המשפטית, אחת מיוצאות הדופן הייתה מצד סקטור המכונה "יצרני הערך". מדובר ב־160 מנכ"לים, יושבי ראש, יזמים ומנהלים של קרנות הון סיכון, שהזהירו מפגיעה בדירוג האשראי ובמשק. "יצרני הערך" מפרסמים מודעות בעיתונות ומתבטאים בכל דרך. "משמידי הערך" מהמגזר החרדי מסתפקים בפרסום פשקווילים בלוחות המודעות בחוצות מאה שערים או בני ברק.
במודעה מהשבוע בלטו מנהלים מענף ההייטק, ובהם אביגדור וילנץ, חמי פרס, שמעון אקהויז, זוהר זיסאפל ודוב מורן. עוד בלטו חיים כצמן, בעל השליטה ב־G, איליק רוז'נסקי, יו"ר דלק נכסים, יורם אייל, מנכ"ל דלק, ורגינה אונגר, יו"ר פקר פלדה. בלטו בהיעדרם מנהלי הסקטור הפיננסי, ובהם מענף הביטוח, מנהלי ההשקעות, וכמובן הבנקאים. גם הקמעונאים וראשי חברות המזון, ובהן שטראוס, שופרסל, תנובה, טיב טעם וכמובן רמי לוי, לא יעזו להתקרב לאזור האסון המשפטי, כי הם מתרחקים מפוליטיקה כמו מאש.
ראשי חמשת הבנקים הגדולים שקלו לחתום על מודעה משל עצמם. זה קרה מיד אחרי הפגישה המתוקשרת עם ראש הממשלה ביום שישי לפני שבועיים. ברגע האחרון הם נסוגו, אבל מיד אחרי דברי הנשיא יצחק הרצוג הם הסתפקו בהצהרה הבאה: "אנו תומכים ביוזמת הנשיא וקוראים לביצוע רפורמה במערכת המשפט בהידברות ובהסכמה רחבה, שתשמור על אחדות העם ותבטיח שמירה על ישראל יהודית ודמוקרטית והמשך שגשוג של הכלכלה״.
שלא כהרגלם, אפילו חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, וסאמר חאג' יחיא, יו"ר הדירקטוריון, הצטרפו לחתימה. וזה לא היה פשוט: מנהלי בנק לאומי ובנק מזרחי טפחות הסתייגו. הם לא רוצים להכניס את היד למה שנתפס כמעורבות במחלוקת פוליטית.
כשדומה היה שהם מסתפקים באמירות אלה, הם הוזמנו לפגישה אצל סמוטריץ', ושוב נאלצו לשגר את אזהרותיהם. סמוטריץ' הסתייג מדבריהם וגרר אותם שלא ברצונם לשדה הפוליטי. "היכן הייתם בהסכמי אוסלו, ומדוע לא השמעתם את דעתכם בזמן ההתנתקות?", תמה.
ראשי הבנקים העדיפו שלא להשיב. עד לרפורמה המשפטית הם ישבו על הגדר בנושאים השנויים במחלוקת ונזהרו ממעורבות כמו מאש. מי שלחץ לשנות כיוון היה מנכ"ל דיסקונט, אורי לוין, וזאת בעקבות הרפורמה המשפטית שנגדה אף השתתף באחת ההפגנות בתל אביב.
לוין היה הראשון שעירב את הבנקים בסוגיות חברתיות כשהודיע שימנע אשראי מבתי עסק גזעניים. גודל השעה והחשש מבריחת כספי לקוחות אילץ גם את הבנקאים האחרים לרדת מהגדר.
הבנקאים, יותר מכל גורם עסקי אחד, חשים בכל רגע נתון את השפעת המחאה. הם עם האצבע על השיבר - ומבינים שחששות הציבור מתורגמים מיידית למעשים בשטח, להוצאת כספים לחו"ל ולפתיחת חשבונות בבנקים זרים. בפגישה השבוע עם סמוטריץ', דברי הביקורת של מנכ"ל דיסקונט לוין היו כצפוי נחרצים במיוחד.
עוצמת חששות כזו הורגשה רק בשנת 2003, לאחר האינתיפאדה השנייה ובעקבות פיצוץ בועת הדוט־קום. גם אז ניכר חשש אמיתי למשבר כלכלי ולבריחת מטבע חוץ. גם אז, כמו היום, לקוחות פתחו חשבונות בבנקים זרים מחשש לפגיעה ביתרות המטבע.
אלא שהמצב היום שונה לחלוטין משתי בחינות. מצד אחד, מגמה זו מואצת בעיקר בעקבות גל המחאות. מצד שני, מצב המשק טוב בהרבה מזה שהיה לפני 20 שנה. יתרות המט"ח עומדות על 201 מיליארד דולר, ובשלב זה לא חסר כסף. פתיחת חשבון בחו"ל כרוכה בפרוצדורה קלה יחסית, אבל השקיפות שונה בהרבה ממה שהיה בעבר. בעלי החשבון מחויבים לדווח על הכנסותיהם מריבית ומרווחים בבורסה. רשות המסים עוקבת בשבע עיניים אחר בעלי החשבונות, בין השאר בזכות אמנות לחילופי מידע עם מדינות זרות.
ועדיין, אסור להתייחס לעוצמת המשק כאל דבר מובן מאליו. טפטוף הוצאת המטבע, הנאמד ב־1.5 מיליארד דולר, עלול להפוך בהמשך לזרם, ובמקרה של משבר אמיתי - לשיטפון. פוליטיקאי הרפורמה משחקים באש פיננסית, המלחכת בשלב זה את שולי גלימתם, אבל בהמשך גם עלולה לשרוף את הבית.
השטיח המעופף
עופר איתני, מנכ"ל שטיחי כרמל, הוא איש עסקים בלתי נלאה. כמי שמסוגל למכור שטיחים גם לבדואים, הוא מגלה את הסוד העסקי המתכתב עם מזג האוויר: "אבא היה אומר שכדי למכור שטיחים צריך חורף קר. אם יש שמש - לא קונים שטיחים, ואם יש גשם ובוץ - אנשים לא יוצאים מהבית".
קבוצת כרמל עוסקת בעיקר במכירת שטיחים, אלא שייצור שטיחי כרמל הוצא מישראל לחו"ל לפני כשנתיים. "המפעלים הועברו להודו ולטורקיה", אומר איתני. "לא יכולנו להתמודד מול מדינות המתמחות בייצור שטיחים. חוקי העבודה בישראל מחמירים והשכר גבוה. הקורונה זה היה הקש ששבר את גב הגמל. החזרנו למדינה מיליון שקל שקיבלנו כמפעל מאושר וסגרנו עניין. השארנו את מרכז הפיתוח בארץ".
50% ממכירות הרשת הן של שטיחים, ו־50% נוספים של מוצרי פרקט. מחזור המכירות השנתי של הקבוצה נאמד ב־350 מיליון שקל. "היתרון היחסי שלנו הוא שאנחנו מקצוענים", מוסיף איתני. "יש לנו הבנה עסקית, ואנחנו יודעים לקנות ולפתח בהתאם הטעם הישראלי".
המשפחה החזיקה בעבר את רשת ביתילי, איי.די.דיזיין ואורבן, אבל מכרה אותן לקרן ההשקעות קדמה. למה למכור כאשר כולם גדלים ומפתחים את העסקים?
"אחי ואני לא רצינו להעביר את העסק לדור השלישי. אנחנו גם לא רוצים להיות בורסאיים, אלא להישאר פרטיים. כדי לפעול בצורה אפקטיבית בתחום המוצרים הביתיים, חייבים לרכוש כל הזמן מותגים. זה מה שעשתה קרן קדמה, שקנתה חלק מהפעילות שלנו והפכה למולטי־ריטייל".
איתני מוסיף: "עסק כמו שלנו חייב היה לגדול, למשל לתחום מוצרי השינה והילדים. החזון שלי היה להקים גוף מרכזי שירכז את כל תחום מוצרי הבית. זה דורש כסף ואמביציה ניהולית, והחלטתי לוותר על זה. לכרמל יש ערך סנטימנטלי, וזאת פעילות נישה. החלטנו להשאיר אותה".
"לו הייתי בגיל 50, לא הייתי מוכר את ביתילי, אלא קונה חברות, כי כעת זאת הזדמנות טובה. יש הרבה חברות על המדף. אני בגילי לא מעוניין לקחת עוד הלוואות וסיכונים, אף על פי שבהחלט יש הזדמנויות עסקיות", הסביר.
בקורונה כמעט סגרתם, ואז התברר שהביזנס פורח בעקבות הגידול בהיקפי הבנייה ומכירת מוצרים לענף. מה המצב כעת?
"מעבר לשטיחים, אנחנו מפעילים גם את כרמל ביזנס, המתמחה בחיפויים ובריהוט משרדי לבתי מלון ולדיור מוגן. מכרנו לחברות כמו מיקרוסופט, פלייטיקה ואלביט, וגם לדיסקונט וחברת כאל, שעוברות לראשון לציון. אנחנו גם מתמחים בהקמת מחיצות בתחום 'תקרה רצפה'. התחלנו לפני שבע שנים, וכיום אנחנו הגורם מספר אחת בשוק. את המחיצות מייצרים בישראל, וגם עושים את התכנון.
"הקורונה עשתה לנו באמת טוב, אבל כשהיא התחילה, היינו בהיסטריה וחשבנו שהעולם נגמר. בהמשך היה ה'בום' בשוק הבנייה, שעשה לנו טוב ונתן 'בוסט'. ברבעון האחרון של 2022 וברבעון הראשון של 2023 אנחנו מתחילים להרגיש האטה במכירות בתחום הקמעונאות. הציבור קונה פחות. אבל יש לנו מנועי צמיחה, כמו רשת מוצרי הגיל השלישי גוד לייף ושיתוף הפעולה עם יעקב הלפרין ורשת סופר־פארם".
לאן הולכת תעשיית השטיחים? אני מבין שלייצר בארץ זה לא כדאי, ושהשטיחים עפו לחו"ל.
"תעשיית השטיחים בישראל ובעולם הגיעה לרמה גבוהה מאוד של מיכון. כיום אתה צריך להיות מומחה גדול בענף השטיחים כדי לזהות את ההבדל בין שטיח המיוצר במכונה לזה המיוצר בעבודת יד. כיום קשה לזהות את ההבדל בין שטיח ב־200 דולר למ"ר לשטיח ב־50 דולר למ"ר. אפילו אני מתקשה לזהות. השטיחים בעבודת יד הולכים ונעלמים, וגם המחירים צוללים. האיראנים, ששטיחים זה שם נרדף להם, החליפו את עבודות היד שנעשו על נולים לשטיחי מכונה. אצלי בבית השטיחים אוריגינליים, כי אני מתקשה להכניס הביתה עבודת מכונה".
האם הרגולציה מכבידה עליכם?
"בחברת גוד לייף הרגולציה מקשה, אבל את זה אתה צריך לשאול את שותפי לחברה יענקל'ה הלפרין. בתעשיית השטיחים אין רגולציה, למעט הקשיים בתחום יחסי העבודה. בישראל קשה מאוד לעשות מבחינה זו עסקים. בארה"ב עובד רשאי לעבוד 12 שעות ביום במשך ארבעה ימים בשבוע, ולנצל את שלושת הימים שנותרו למנוחה. בישראל זה לא אפשרי, כי מעבר לשמונה שעות עבודה אתה חייב לשלם שעות נוספות".
אני יודע שאתה מזוהה עם הליכוד. מה דעתך על הרפורמה המשפטית. האם היא באמת תפגע במגזר העסקי?
"בסיפור של הרפורמה המשפטית עושים בהלה אדירה. אנחנו מקרבים את עצמנו למלחמת אחים מיותרת. בסביבה העסקית אין אחד מאנשי העסקים שלא מסכים שדרושה רפורמה, כי צריך מערכת משפט חזקה והפרדת רשויות. כולם רוצים דמוקרטיה. אבל במקום להסתפק בחצי הכוס המלאה, רבים על רבע הכוס הריקה. חייבים לגמור את הנושא הזה בפשרה שכולם מייחלים לה".
מדוע לא חתמת בשבוע שעבר על מכתב הקמעונאים שקראו לפשרה? מפני שאתה ליכודניק?
"הייתי ליכודניק, אבל מתוסכל, ואני לא מתבייש בזה שהצבעתי לאיילת שקד, ולפני כן לבני גנץ. בכל מקרה, הרפורמה המשפטית לא תעבור כמו שהיא. אם היא תעבור, היא תועיל בסופו של דבר לוודאות בעסקים. כולם מדברים מפוזיציה, ואני לא רוצה להיות שם. עסקים חייבים לברוח ממחלוקות פוליטיות".
התואר שהכי הולם מבחינתי את ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, הוא קצין וג'נטלמן. הוא כבר שימש כסגן שר האוצר, ומכיר היטב את נושאי הכלכלה. כמפקד משטרת ירושלים לשעבר הוא גם יודע להיות קשוח, ועוד איך. בתפקיד הבלתי אפשרי של יו"ר הכנסת לשעבר, הוא ידע להבליג ולהצטייד בסבלנות של נזיר בודהיסטי מהרי ההימלאיה, גם כאשר קיללו אותו וכינו אותו "סמרטוט רצפה".
לוי אינו מתלהב, בלשון המעטה, מהתפרעות חברי הכנסת בדיון שנערך השבוע בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. עם מינויו ליו"ר הכנסת לפני כשנתיים, יזם בביתו מפגש פיוס בהשתתפות נתניהו וראש הממשלה דאז נפתלי בנט.
כעת הוא מתפנה להסביר את נסיבות המפגש: "כיו"ר הכנסת ראיתי לעצמי את החובה לנסות להוריד את גובה הלהבות במליאת הכנסת. לא תמיד הצלחתי. האובדן של השלטון גרם לצד השני לתקוף אותנו בצורה חסרת תקדים. ותיקי הבית היו מתקשרים אליי ואומרים שלא ראו דבר כזה. הזמנתי את בנט ורעייתו ואת ביבי ורעייתו לפגישה לא מתוקשרת. כדי שהיא לא תדלוף, את הארוחה הכינה אשתי, וכלתי שימשה כמלצרית. דיברנו על המצב ואיך אפשר להרגיע. לצערי, לא יצא כלום מהפגישה, ובכל מקרה היא דלפה".
מה סדרי העדיפויות שלך כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה?
"מדובר בוועדה היחידה בכנסת שחייבת לפעול תחת חוק, אבל במשך שנה ותשעה חודשים היא לא כונסה בגלל הליכוד. למעשה, עברו על החוק. הדיונים בדוחות מבקר המדינה לא התקיימו בעבר, ונאלצתי לקיים סדרי עדיפויות לגבי הטיפול בהם היום. הדבר הראשון שעל סדר היום היה נושא החינוך והחינוך הטכנולוגי והתאמתו לצרכים העתידיים, ומדובר בנפשנו.
"בנוסף, קבעתי דיון מיוחד לגבי האירועים בערים מעורבות, אבל איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, החליט למנוע ממפכ"ל המשטרה וממפקד מג"ב להגיע לדיון. הוצאתי מכתב ליו"ר הכנסת והוצאתי זימון נוסף לעוד חודש. השר לביטחון לאומי מחבל בעבודת הוועדה. יש לי יכולות חוקיות לאלץ את המפכ"ל להגיע לישיבה בצו הבאה, אבל אני נמנע מכך עדיין. השבוע הוצאתי מכתב ליו"ר הכנסת, ובו ביקשתי את התערבותו. אם בן גביר מעוניין, הוא מוזמן להגיע. בעבר, כשהיו אירועים ביטחוניים, בן גביר הסתפק בלהגיע לזירות הפיגוע רק כדי להבעיר את השטח. אני מקווה שלא יאלצו אותי להשתמש בצו הבאה כדי שהמפכ"ל יגיע".
הנושא הבוער ביותר נכון לעכשיו הוא רעידות האדמה. האם ישראל ערוכה לכך?
"שבועיים לפני רעידת האדמה בטורקיה, וללא קשר לאירועים שם, קיימתי דיון על מבנים מסוכנים ברשויות והיערכות לרעידות. התברר שאין שום תיאום בין משרדי הממשלה ואין שום יד מתאמת בנושא. התברר שעד 1980 לא היה חוק שחייב בנייה נגד רעידות אדמה. הוראות הבנייה שונו מאז והותאמו לרעידות אדמה, אך יש עדיין 600 אלף מבנים שנבנו שלא בהתאם לתקני רעידות אדמה, וב־23 רשויות התגלו 4,680 בניינים בסכנת התמוטטות. למה לא חיזקו אותם? כי אין כסף לדיירים ומדובר במבנים בפריפריה.
"המדינה לא עשתה כלום לטובת העניין. המלצתי שהאוצר יקצה 2 מיליארד שקל לטובת חיזוק מבנים וילווה 30 אלף שקל לכל דייר בפריפריה, שיוקצו לצורך העניין. תירשם הערת אזהרה, כמו שמקובל בטאבו, שעם מכירת הדירה הכסף יוחזר. כרגע אין תקן אחיד לקבוע מהו מבנה מסוכן, ולכל רשות יש קריטריון אחר".
מתי תזמין לוועדה את מבקר המדינה?
"נציגי מבקר המדינה מופיעים בכל ישיבה, והמבקר עצמו רשאי להופיע מתי שרק ירצה. הוא מגיש את דוח הביקורת גם ליו"ר הכנסת. בזמנו, כששימשתי כיו"ר הכנסת וועדת ביקורת המדינה לא הוקמה, למדתי בעצמי את החומרים. המבקר היה מגיע אליי לישיבה במשרד, וזה לא היה נגמר בתמונה משותפת אלא בדיון מעמיק. כך טיפלתי בסוגיית הכשלים בשדה התעופה בתקופת הקורונה. חיברתי אותו למשרד התחבורה כדי לשבת עם המנכ"ל, וכך עשיתי בכל משרד רלוונטי".
איך אתה רואה את הכנסת הנוכחית ואת ההתבטאויות האיומות של חברים כמו דודי אמסלם?
"מדובר בדברים קשים ובהתבטאויות לא ראויות. גם בוועדת החוקה חברי כנסת משני הצדדים יצאו מכליהם וצעקו. האזרחים שמוזמנים לדיונים גם רואים מקרוב מה שקורה, וזה לא נעים. יו"ר הכנסת הנוכחי עושה מאמצים להרגיע, והוא ראוי לתפקידו. זה בדיוק התפקיד הממלכתי שלו".
"בתקופתי כיו"ר הכנסת מעולם לא העליתי על דעתי שככה יתייחסו אליי. קראו לי 'סמרטוט רצפה' ו'תרנגול הודו', ולראש הממשלה - 'רוצח' ו'נבל'. קראו לו 'נוכל', ואת הממשלה כינו 'מקוללת'. שום ממשלה לא מקוללת, וראש הממשלה הוא יריב פוליטי ולא רוצח ונבל. אבל לצערי, כמו ששומעים את דוד אמסלם, זה עדיין לא השתנה", הוסיף.
"אני לא זוכר בעשר שנותיי בכנסת קריאות כאלה. אני תמיד קדתי קידה ליו"ר הכנסת כשעברתי לידו. מבחינתי, הוא סמל שלטון לפי החוק. ועדיין אני לא מצטער שלקחתי את התפקיד. לכבוד הוא לי, ומדובר בפסגה שהגעתי אליה. הוזמנתי לבונדסטאג הגרמני ביום השואה הבינלאומי, וכיו"ר כנסת ישראל הייתה לי הזכות לנאום באולם המרכזי בעברית. לקראת הסוף, כשאמרתי 'קדיש', לא התאפקתי ופרצתי בבכי".
מה דעתך על המהפכה המשפטית ויוזמת ההידברות של הנשיא?
"הנשיא אמר את דברו בצורה מאוד ברורה. תעצרו את החקיקה, ואני מזמין אתכם אליי כדי לדון דרך ועדה נשיאותית. כן צריך לשנות, אבל בואו אליי. יש לזה השלכות עלינו כעם ועל החברה הישראלית. יש השלכות כלכליות וביטחוניות. תעצרו לשבועיים. לא עברה דקה עד שלוין אמר שלא תהיה עצירה. זאת הפעם השנייה ששר המשפטים מלבין את פני הנשיא. אני בעד דיון ולא בעד טיפול חד־צדדי ברפורמה. מה יקרה? כשהממשלה תתחלף ונחזור לשלטון, שוב נהפוך את הקערה המשפטית על פיה. אז מה הועילו חכמים? אני שומע על פגיעה כלכלית רחבה".
כמפקד משטרת ירושלים לשעבר, מה אתה אומר על ההצעות של בן גביר למלחמה בטרור?
"אין ספק ששר הטיקטוק והפיתות לא בדיוק מוכשר לתפקידו, בלשון המעטה. אפילו שר התיירות צריך ללמוד את המטריה לפני כניסתו לתפקיד. ארנס היה סמל בצבא במיל' כאשר מונה כשר ביטחון. לתפקיד הוא נכנס בחרדת קודש, למד אותו והיה מצוין. בן גביר מפריח ססמאות מהמדרכות, וחודש לפני הרמדאן רוצה 'שומר חומות' בלי להבין שלתושבי ירושלים המזרחית יש תעודת זהות כחולה, וש־90% מהאוכלוסייה בכלל לא מעורבים. איזו אמירה מטופשת זאת. 42 שנה הליכוד בשלטון, והם עדיין לא מבינים שהריסות בתים זו אחריות של עיריית ירושלים. משטרת ישראל היא רק גורם מסייע. איזו אמירה טיפשית".
עם כל הכבוד לבן גביר, לוין וכל האחרים, הרי ביבי מינה את כולם. האחריות עליו.
"זה נכון. ביבי חלש, וכולם אוחזים בגרונו. רוטמן שם מראש את צלב הרובה על המטרה - וזה בית המשפט העליון. לוין רץ עם החלום של המהפכה המשפטית כבר 20 שנה. אריה דרעי רוצה חוק יסוד להחזרתו לממשלה, כשבעוד שנתיים הוא אמור גם להיות ברוטציה בתפקיד שר האוצר. ונתניהו עצמו נאשם בפלילים, וסמוטריץ', עם תפיסת העולם המשיחית, שרוצה את האחריות על המינהל האזרחי ביו"ש"' הסביר.
"זה הזוי, וזה בלתי אפשרי. פעם נתניהו הצהיר שהוא שומר על מערכת המשפט, אבל זה נעלם. כל זה קורה כי ביבי חלש מאוד. שר המשפטים כבר פלט באחד הראיונות שהמשפטים של נתניהו מהווים זרז לרפורמה. כל האישים שמנית אוחזים בגרונו, ואם לא תהיה רפורמה, הם מאיימים לפרק את הממשלה", ציין.
ואיך לדעתך כל זה ייגמר?
"אני מקווה שלא נתפרק לגורמים, ושנישאר מאוחדים. לא תהיה מלחמת אזרחים - לאן נלך? אין לנו מדינה אחרת. אבל אני אומר שמשחקים באש ובחיי האומה, וקורא לעצור. ניתן להילחם ברפורמה רק בהידברות. מה שהציע הנשיא זה פתח המילוט. במקרה הרע ביותר הם יצליחו להעביר את כל החקיקות, כולל הכשרת דרעי, ואז נלך לעליון שיפסול חוק יסוד שהותאם לאדם פרטי. אם הוא יפסול, תהיה התנגשות בין הרשות המחוקקת - שבפועל היא גם המבצעת - לרשות השופטת.
"הכנסת אינה עצמאית, כי מה שהממשלה מחליטה - הכנסת מבצעת, כי אין הצבעה חופשית. אם הרשות השופטת חלילה תפסיד והממשלה גם תמנה את השופטים, ישראל תפסיק להיות מדינה דמוקרטית במתכונת שהכרנו, ונהפוך למשהו כמו פולין והונגריה".