את האווירה הנוחה יחסית העכירה שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית באוצר. גרינברג לוחשת בחדרי חדרים את מה שצועקים במגזר העסקי שוב ושוב הבנקאים: "יש כבר סימנים של משבר וזינוק בהתעניינות בפתיחת חשבונות זרים. השקל נחלש, פרמיית הסיכון של ישראל עולה, ומורגשת חולשה בשוק המניות. משך התמשכות המשבר אינו ידוע".
גרינברג, שמונתה לתפקידה על ידי שר האוצר לשעבר משה כחלון (להלן מגן בית המשפט העליון), יצרה לינקג' בין הרפורמה לבין תחזית ההכנסות ממסים. המהפכה תשפיע לרעה על תחזיות הגבייה, לצד גורמים כמו הירידה בהכנסות בהייטק, גביית מסי נדל"ן ושוק ההון. דווקא הנגיד פרופ' אמיר ירון, שהשתתף בישיבה, התעלם מדבריה - כמו גם הנוכחים האחרים, וזאת אף שהתקציב מתכתב במישרין עם הרפורמה.
לוח הזמנים לאישור התקציב קשור לחלוטין להליכי החקיקה המשפטית, וזה מסביר את ריצת האמוק של שר המשפטים יריב לוין ושל יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת שמחה רוטמן לאישורם בקריאה ראשונה עוד לפני הבאת התקציב לאישור הממשלה ביום חמישי, 23 בפברואר.
המפלגות החרדיות דורשות את אישור הרפורמה לפחות בקריאה ראשונה, כתנאי לתמיכתם בתקציב. זה בנפשם, והם מבינים שללא אולטימטום הכולל אקדח צמוד לרקה הם לא ישיגו דבר. זו מבחינתם מקדמה על רצינות כוונותיו של נתניהו.
אז עם כל הכבוד ליוקר המחיה, המשפחות הנאנקות יכולות לחכות. עם כל ההבנה למחירי הדיור אין מה לעשות, כי כוח משפטי עליון דוחה הכל. והביטחון האישי? אילו נאצות וקללות היה סופג השר לביטחון הפנים לשעבר עמר בר־לב, לו הפיגועים האחרונים היו נופלים במשמרת שלו? איך מירי רגב אמרה? כדי להפיל את הממשלה הכל כשר, ואין כאבי בטן על כלום. אבל היי, יש לנו מהפכה משפטית המהווה את פסקת ההתגברות על כאבי הבטן.
בנימין נתניהו המחודד מבין את כל זה היטב. למרות הבנתו את מגבלות הכוח, גלגלי החקיקה לא ייעצרו. לכן הם ידרסו כל יוזמה של רצון טוב, כולל מאמצי התיווך של הנשיא הנאיבי יצחק הרצוג. הרפורמה תובא לאישור בקריאה ראשונה בכנסת לא יאוחר מהשבוע הבא.
תאריך היעד הסופי לאישור התקציב וחוק ההסדרים הוא 29 במאי 2023, אחרת הממשלה נופלת. השעון המתקתק מזכיר היטב שאם הממשלה נופלת, נתניהו נופל איתה, ולא תינתן לו הזדמנות נוספת.
הנושא השני הקושר בין התקציב לרפורמה המשפטית הוא המסגרת התקציבית. לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' יש מנוף לחץ לא רע כדי להסביר מדוע, עם כל הכבוד, לא ניתן לקיים את מלוא ההתחייבויות הקואליציוניות. תקציב 2023, בהיקף של 484 מיליארד שקל, חייב להיות מרוסן, כדי להצטייר - בעיקר בעיני חברות דירוג האשראי הבינלאומיות - כמבוגר אחראי.
בניגוד להתעלמות מגרינברג, סמוטריץ' אינו יכול להתעלם מהעולם ולמכור לו מעשיות. לכן בפגישה המדוברת עם מנהלי הבנקים הוא הצהיר: "לא נפרוץ את מסגרות התקציב ולא יהיו כספים קואליציוניים בהיקפים חריגים".
נאמן להתחייבותו, הוא יפעיל לחץ בעיקר כנגד המפלגות החרדיות לקיום חלקי של הבטחות הבחירות. הן ייאלצו להסתפק בתוספת תקציבית של 6 מיליארד שקל בלבד. החרדים ייאלצו להחליט מה חשוב יותר: מיליוני שקלים למוסדות הדת או פטור מעבודה ומשירות בצה"ל. התשובה ברורה.
אבל החרדים אינם לבד. כבר ברור שסדרת הבטחות שניתנו ערב הבחירות יישארו על הנייר. לרפורמה בתחבורה הציבורית של מירי רגב, בעלות של 750 מיליון שקל, אשר הושקה, כיאה לרגב, בקול מצהלות, אך ללא תיאום עם האוצר - אין מקור תקציבי. גם עדיין לא ברור מאיפה יבוא הכסף לתקציב המשרד לביטחון לאומי, כדי שניתן יהיה להגשים את כל החלומות של בן גביר, כולל שומר החומות 2.
הדיונים על הסכמי השכר במגזר הציבורי עלו השבוע הילוך והתוספת תסוכם עוד לפני אישור התקציב. לא ברור כמה כסף הוקצה להסכמי השכר, אבל לפי ההערכות לגבי 2023 בלבד, מדובר לפחות בכמיליארד שקל. ובדרך להצבעה המיוחלת קיימות מהמורות לא מעטות.
במודעה מהשבוע בלטו מנהלים מענף ההייטק, ובהם אביגדור וילנץ, חמי פרס, שמעון אקהויז, זוהר זיסאפל ודוב מורן. עוד בלטו חיים כצמן, בעל השליטה ב־G, איליק רוז'נסקי, יו"ר דלק נכסים, יורם אייל, מנכ"ל דלק, ורגינה אונגר, יו"ר פקר פלדה. בלטו בהיעדרם מנהלי הסקטור הפיננסי, ובהם מענף הביטוח, מנהלי ההשקעות, וכמובן הבנקאים. גם הקמעונאים וראשי חברות המזון, ובהן שטראוס, שופרסל, תנובה, טיב טעם וכמובן רמי לוי, לא יעזו להתקרב לאזור האסון המשפטי, כי הם מתרחקים מפוליטיקה כמו מאש.
ראשי חמשת הבנקים הגדולים שקלו לחתום על מודעה משל עצמם. זה קרה מיד אחרי הפגישה המתוקשרת עם ראש הממשלה ביום שישי לפני שבועיים. ברגע האחרון הם נסוגו, אבל מיד אחרי דברי הנשיא יצחק הרצוג הם הסתפקו בהצהרה הבאה: "אנו תומכים ביוזמת הנשיא וקוראים לביצוע רפורמה במערכת המשפט בהידברות ובהסכמה רחבה, שתשמור על אחדות העם ותבטיח שמירה על ישראל יהודית ודמוקרטית והמשך שגשוג של הכלכלה״.
שלא כהרגלם, אפילו חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, וסאמר חאג' יחיא, יו"ר הדירקטוריון, הצטרפו לחתימה. וזה לא היה פשוט: מנהלי בנק לאומי ובנק מזרחי טפחות הסתייגו. הם לא רוצים להכניס את היד למה שנתפס כמעורבות במחלוקת פוליטית.
כשדומה היה שהם מסתפקים באמירות אלה, הם הוזמנו לפגישה אצל סמוטריץ', ושוב נאלצו לשגר את אזהרותיהם. סמוטריץ' הסתייג מדבריהם וגרר אותם שלא ברצונם לשדה הפוליטי. "היכן הייתם בהסכמי אוסלו, ומדוע לא השמעתם את דעתכם בזמן ההתנתקות?", תמה.
ראשי הבנקים העדיפו שלא להשיב. עד לרפורמה המשפטית הם ישבו על הגדר בנושאים השנויים במחלוקת ונזהרו ממעורבות כמו מאש. מי שלחץ לשנות כיוון היה מנכ"ל דיסקונט, אורי לוין, וזאת בעקבות הרפורמה המשפטית שנגדה אף השתתף באחת ההפגנות בתל אביב.
לוין היה הראשון שעירב את הבנקים בסוגיות חברתיות כשהודיע שימנע אשראי מבתי עסק גזעניים. גודל השעה והחשש מבריחת כספי לקוחות אילץ גם את הבנקאים האחרים לרדת מהגדר.
הבנקאים, יותר מכל גורם עסקי אחד, חשים בכל רגע נתון את השפעת המחאה. הם עם האצבע על השיבר - ומבינים שחששות הציבור מתורגמים מיידית למעשים בשטח, להוצאת כספים לחו"ל ולפתיחת חשבונות בבנקים זרים. בפגישה השבוע עם סמוטריץ', דברי הביקורת של מנכ"ל דיסקונט לוין היו כצפוי נחרצים במיוחד.
עוצמת חששות כזו הורגשה רק בשנת 2003, לאחר האינתיפאדה השנייה ובעקבות פיצוץ בועת הדוט־קום. גם אז ניכר חשש אמיתי למשבר כלכלי ולבריחת מטבע חוץ. גם אז, כמו היום, לקוחות פתחו חשבונות בבנקים זרים מחשש לפגיעה ביתרות המטבע.
אלא שהמצב היום שונה לחלוטין משתי בחינות. מצד אחד, מגמה זו מואצת בעיקר בעקבות גל המחאות. מצד שני, מצב המשק טוב בהרבה מזה שהיה לפני 20 שנה. יתרות המט"ח עומדות על 201 מיליארד דולר, ובשלב זה לא חסר כסף. פתיחת חשבון בחו"ל כרוכה בפרוצדורה קלה יחסית, אבל השקיפות שונה בהרבה ממה שהיה בעבר. בעלי החשבון מחויבים לדווח על הכנסותיהם מריבית ומרווחים בבורסה. רשות המסים עוקבת בשבע עיניים אחר בעלי החשבונות, בין השאר בזכות אמנות לחילופי מידע עם מדינות זרות.
קבוצת כרמל עוסקת בעיקר במכירת שטיחים, אלא שייצור שטיחי כרמל הוצא מישראל לחו"ל לפני כשנתיים. "המפעלים הועברו להודו ולטורקיה", אומר איתני. "לא יכולנו להתמודד מול מדינות המתמחות בייצור שטיחים. חוקי העבודה בישראל מחמירים והשכר גבוה. הקורונה זה היה הקש ששבר את גב הגמל. החזרנו למדינה מיליון שקל שקיבלנו כמפעל מאושר וסגרנו עניין. השארנו את מרכז הפיתוח בארץ".
"אחי ואני לא רצינו להעביר את העסק לדור השלישי. אנחנו גם לא רוצים להיות בורסאיים, אלא להישאר פרטיים. כדי לפעול בצורה אפקטיבית בתחום המוצרים הביתיים, חייבים לרכוש כל הזמן מותגים. זה מה שעשתה קרן קדמה, שקנתה חלק מהפעילות שלנו והפכה למולטי־ריטייל".
איתני מוסיף: "עסק כמו שלנו חייב היה לגדול, למשל לתחום מוצרי השינה והילדים. החזון שלי היה להקים גוף מרכזי שירכז את כל תחום מוצרי הבית. זה דורש כסף ואמביציה ניהולית, והחלטתי לוותר על זה. לכרמל יש ערך סנטימנטלי, וזאת פעילות נישה. החלטנו להשאיר אותה".
"לו הייתי בגיל 50, לא הייתי מוכר את ביתילי, אלא קונה חברות, כי כעת זאת הזדמנות טובה. יש הרבה חברות על המדף. אני בגילי לא מעוניין לקחת עוד הלוואות וסיכונים, אף על פי שבהחלט יש הזדמנויות עסקיות", הסביר.
"הקורונה עשתה לנו באמת טוב, אבל כשהיא התחילה, היינו בהיסטריה וחשבנו שהעולם נגמר. בהמשך היה ה'בום' בשוק הבנייה, שעשה לנו טוב ונתן 'בוסט'. ברבעון האחרון של 2022 וברבעון הראשון של 2023 אנחנו מתחילים להרגיש האטה במכירות בתחום הקמעונאות. הציבור קונה פחות. אבל יש לנו מנועי צמיחה, כמו רשת מוצרי הגיל השלישי גוד לייף ושיתוף הפעולה עם יעקב הלפרין ורשת סופר־פארם".
לוי אינו מתלהב, בלשון המעטה, מהתפרעות חברי הכנסת בדיון שנערך השבוע בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. עם מינויו ליו"ר הכנסת לפני כשנתיים, יזם בביתו מפגש פיוס בהשתתפות נתניהו וראש הממשלה דאז נפתלי בנט.
כעת הוא מתפנה להסביר את נסיבות המפגש: "כיו"ר הכנסת ראיתי לעצמי את החובה לנסות להוריד את גובה הלהבות במליאת הכנסת. לא תמיד הצלחתי. האובדן של השלטון גרם לצד השני לתקוף אותנו בצורה חסרת תקדים. ותיקי הבית היו מתקשרים אליי ואומרים שלא ראו דבר כזה. הזמנתי את בנט ורעייתו ואת ביבי ורעייתו לפגישה לא מתוקשרת. כדי שהיא לא תדלוף, את הארוחה הכינה אשתי, וכלתי שימשה כמלצרית. דיברנו על המצב ואיך אפשר להרגיע. לצערי, לא יצא כלום מהפגישה, ובכל מקרה היא דלפה".
"בנוסף, קבעתי דיון מיוחד לגבי האירועים בערים מעורבות, אבל איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, החליט למנוע ממפכ"ל המשטרה וממפקד מג"ב להגיע לדיון. הוצאתי מכתב ליו"ר הכנסת והוצאתי זימון נוסף לעוד חודש. השר לביטחון לאומי מחבל בעבודת הוועדה. יש לי יכולות חוקיות לאלץ את המפכ"ל להגיע לישיבה בצו הבאה, אבל אני נמנע מכך עדיין. השבוע הוצאתי מכתב ליו"ר הכנסת, ובו ביקשתי את התערבותו. אם בן גביר מעוניין, הוא מוזמן להגיע. בעבר, כשהיו אירועים ביטחוניים, בן גביר הסתפק בלהגיע לזירות הפיגוע רק כדי להבעיר את השטח. אני מקווה שלא יאלצו אותי להשתמש בצו הבאה כדי שהמפכ"ל יגיע".
"המדינה לא עשתה כלום לטובת העניין. המלצתי שהאוצר יקצה 2 מיליארד שקל לטובת חיזוק מבנים וילווה 30 אלף שקל לכל דייר בפריפריה, שיוקצו לצורך העניין. תירשם הערת אזהרה, כמו שמקובל בטאבו, שעם מכירת הדירה הכסף יוחזר. כרגע אין תקן אחיד לקבוע מהו מבנה מסוכן, ולכל רשות יש קריטריון אחר".
"בתקופתי כיו"ר הכנסת מעולם לא העליתי על דעתי שככה יתייחסו אליי. קראו לי 'סמרטוט רצפה' ו'תרנגול הודו', ולראש הממשלה - 'רוצח' ו'נבל'. קראו לו 'נוכל', ואת הממשלה כינו 'מקוללת'. שום ממשלה לא מקוללת, וראש הממשלה הוא יריב פוליטי ולא רוצח ונבל. אבל לצערי, כמו ששומעים את דוד אמסלם, זה עדיין לא השתנה", הוסיף.
"אני לא זוכר בעשר שנותיי בכנסת קריאות כאלה. אני תמיד קדתי קידה ליו"ר הכנסת כשעברתי לידו. מבחינתי, הוא סמל שלטון לפי החוק. ועדיין אני לא מצטער שלקחתי את התפקיד. לכבוד הוא לי, ומדובר בפסגה שהגעתי אליה. הוזמנתי לבונדסטאג הגרמני ביום השואה הבינלאומי, וכיו"ר כנסת ישראל הייתה לי הזכות לנאום באולם המרכזי בעברית. לקראת הסוף, כשאמרתי 'קדיש', לא התאפקתי ופרצתי בבכי".
"זה הזוי, וזה בלתי אפשרי. פעם נתניהו הצהיר שהוא שומר על מערכת המשפט, אבל זה נעלם. כל זה קורה כי ביבי חלש מאוד. שר המשפטים כבר פלט באחד הראיונות שהמשפטים של נתניהו מהווים זרז לרפורמה. כל האישים שמנית אוחזים בגרונו, ואם לא תהיה רפורמה, הם מאיימים לפרק את הממשלה", ציין.
"הכנסת אינה עצמאית, כי מה שהממשלה מחליטה - הכנסת מבצעת, כי אין הצבעה חופשית. אם הרשות השופטת חלילה תפסיד והממשלה גם תמנה את השופטים, ישראל תפסיק להיות מדינה דמוקרטית במתכונת שהכרנו, ונהפוך למשהו כמו פולין והונגריה".
התרעות פיקוד העורף