אושר גדול והרבה נחת סופקו השבוע לשונאי ישראל בעולם ולאויביה, שחוגגים את המאבק הפנימי שלנו. אם כל הכספים שנשפכים כעת על שנאת חינם והרחקת משקיעים מישראל היו מושקעים בחינוך, במשטרה, בבתי חולים ובכל מצוקה אחרת שהישראלים סובלים ממנה, היה יכול להיות פה גן עדן. לכולם ביחד.

מעט לפני שהקואליציה הראתה סימני הידברות ראשוניים על הרפורמה המשפטית, בעקבות נאומו של נשיא המדינה יצחק הרצוג, בחרו חברי כנסת מהספסלים האחוריים באופוזיציה לקפוץ פיזית על שולחנות במהלך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת. תארו לעצמכם שחברי כנסת מהליכוד – טלי גוטליב, ניסים ואטורי או בועז ביסמוט, למשל - היו מרשים לעצמם להתפרע כך ולבזות את הפרלמנט הישראלי. הרי היו נפתחות פה מהדורות חדשות בקריאה לחקירת משטרה.

אבל למי שמכנים את עצמם "צבא המאמינים של יאיר" מותר הכל. גם למען קידום מעמדם בפריימריז הדמוקרטיים הבאים, שלא קיימים ביש עתיד. את המעמד אצל לפיד, כפי שלמדנו השבוע, בונים בסושיאל, בלייקים. על סרטונים מהג'ונגל תמיד מקליקים. האמירה של ראש האופוזיציה טרם יום ההפגנה מול הכנסת היוותה עוד אירוע מזעזע בפני עצמו. בציוץ בטוויטר הציג יו"ר יש עתיד מכתב מתנשא, שלכאורה נכתב בידי אם, ואשר יועד למורה בבית הספר של בתה. במכתב, שנפתח במילים "למורה שלום", מובהר על ידי האם כי הבת שלה מבריזה מהלימודים – "שכן היא תלך לקבל שיעור הרבה יותר חשוב בהפגנה מול הכנסת בירושלים".

בקיצור, מי שהיה עד לא מזמן ראש ממשלה בז כעת למערכת החינוך ולמוריה. אבל למה אפשר לצפות ממי שכל משפט שלו ושל חייליו נגמר במילות ההפחדה – "משטר חשוך", "משטר דיקטטורי". ובכן, רק במשטרים חשוכים באמת דוחפים ילדים להפגנות פוליטיות. הרוב המוחץ של המוחים לא באמת מכיר את עיקרי הרפורמה המשפטית לעומק. הם מסתמכים על מה שמפמפמים להם מי שהפסידו את השלטון. מה שמשותף להם, כמובן, זה שנאת נתניהו, שהיא הדבק של מחנה השמאל־מרכז.

בימין צריכים להסיק מסקנות וללמוד פה שיעור רציני בקרב על התודעה, בהתארגנות ובהסברה. השמאל החטיף להם ביום שני עם עוד התארגנות מרשימה בהפגנה, והתקשורת ממנפת כרגיל. מוטב לימין להתאפס ולחשוב על יום המחר. בקרבות תודעה לא מנצחים עם הכריזמה של שר המשפטים יריב לוין ועם ציון אפס בניהול משבר העומק הנוגע למדפסת החסרה בלשכת שרת ההסברה.

"הידברות"

הניצחון של הסיבוב הראשון במלחמת התודעה בין המחנות הוכרע לטובת מחנה השמאל־מרכז. "הצלחנו לעכב את חוקי דריסת הדמוקרטיה", הצהיר לפיד בעקבות התקפלות הימין, שעצר כמה הצבעות על חוקים ביום רביעי. בין היתר, כתנאי מקדים לכניסה למו"מ. אלא שמטרת מתנגדי נתניהו - סליחה, מתנגדי הרפורמה – היא להוריד את הימין על הברכיים. הם לא יעצרו עד לניצחון במלחמה שעליה הכריזו בתוך עמם, גם במחיר השחרת שמה של ישראל בעולם. כאילו אין לנו מספיק שונאים.

במסגרת האירועים מסמרי השיער וההסתה השבועיים, ראש עיריית תל אביב, שהתמודד כדי להחליף את ראש הממשלה נתניהו ומהר מאוד נזרק מהמרוץ הפוליטי, טען כי "דיקטטורות חוזרות להיות דמוקרטיות רק בשפיכות דמים". ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עבריין מורשע שדווקא איתו למחנה ששונא את נתניהו אין בעיה, המליץ "לעבור לשלב המלחמה – לא בנאומים, אלא בקרב פנים אל פנים". כל שנאת החינם הזו, כאמור, מוּנעת מקנאה בנתניהו. סליחה, שנאה לנתניהו. סליחה, התנגדות לרפורמה המשפטית.

הרפורמה לא תעבור בתוך שבועיים - תהליך חקיקה שכזה אורך זמן מטעמים טכניים. לכן ההתעקשות להיכנס להידברות רק בתנאי של הקפאתה לשבועיים – או ל־60 יום, כפי שדרש לפתע לפיד - היא לטובת הכרזת ניצחון, ותשמש כרוח גבית להפגנות הבאות כדי לשבור את רוחם של מי שנמצאים בשלטון. הפייק־הידברות הזו, סופה האמת. מבקשה להקפאה של שבועיים - לפיד כבר הרים אותה לחודשיים. מפתיע שלא שנתיים. הדרישה שלו ל־60 יום היא הזויה ומסוכנת, ומדליקה את המחאה ברחובות. ההפגנות יימשכו כל עוד אין הסכמות - וזה טוב לו. מחנה השמאל־מרכז לא מאוחד תחת מנהיג אחד ודרך אחת. כל מנהיג מחנה מטעם עצמו מגיע בגפו לשיחה אצל נשיא המדינה ומפיץ מסרים

בשפה אחרת. בני גנץ, לפיד, מרב מיכאלי, לשעברניקים בכירים ושות', עובדים בקווים מקבילים ומנסים להנהיג את המחאה. תחושת דז'ה־וו לבחירות האחרונות שגרמו לאותו מחנה בדיוק לקריסה פנימית ולהפסד השלטון. הימים הקרובים יגידו אם אותו מחנה, שיש לו כל כך הרבה מנהיגים מטעם עצמם, באמת נכון להידברות. או שכאמור מדובר בפייק־הידברות, שהופקה כדי להלבין את פניהם של מי שהדיח אותם לספסלי האופוזיציה בהכרעת העם עצמו, בבחירות. בדמוקרטיה. נראה בסוף פניו של מי באמת יולבנו.

מנהיג אמיתי

לאחרונה קיבלתי הודעה שלא יכולתי להישאר אדישה אליה. היא נשלחה מעידן מאראש, בן 21 שנולד עם שיתוק מוחין ורתוק לכיסא גלגלים. בנימוס רב הוא הציג עצמו כפעיל חברתי ומבכירי מחאת הנכים, ובאסרטיביות ביקש לארח אותי בערוץ האינטרנטי שלו "שובר חומות" - ערוץ יוטיוב שהוקם במטרה "להאיר בזרקור נושאים חשובים במדינה ולתת להם כבוד בשיח הישראלי". הסכמתי מיד.

במשך חצי שעה התמסרתי השבוע לראיון אצל צעיר חד ומבטיח. הרצינות בתחקיר העומק שביצע על הנושאים המדוברים, הידע הרב שהציג, האינטליגנציה החברתית שלו והמלחמה העצמית שנדרשה ממנו במאמץ עילאי להוציא כל משפט מפיו - כבשו אותי. למרות תנאי הפתיחה הקשים שהחיים העניקו לו, עידן התנדב לשירות צבאי בחיל האוויר. מאז שחרורו הוא עוסק מדי יום, בדרכו הייחודית, בקידום החברה הישראלית. הלוואי שלכולם היה הדרייב שיש לו. אנשים נדירים כמו עידן ראויים לכל מילות השבח, והם נכס ונחת למדינה היקרה שלנו. כל הכבוד!