במלאת שנה למלחמה באוקראינה, נפגש הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן בקייב עם עמיתו הנשיא וולודימיר זלנסקי וקרא לאוקראינה "להיות חזקה". בנאומו הלוחמני, שבו הציג את פשעיה של רוסיה נגד האנושות, הדגיש ביידן כי המלחמה באוקראינה היא מאבק על הדמוקרטיה וכי מדינות המערב ימשיכו לתמוך בה ולעשות כל שביכולתן למענה.
וכך, כשברקע מתרבים הדיווחים שלפיהם עד כה נהרגו כ־300 אלף חיילים משני הצדדים, מתריע ינס סטולטנברג, מזכ"ל נאט"ו, כי אנו נמצאים בנקודת זמן קריטית ועל סף מלחמה כוללת מול רוסיה. לדידו, חרף המאמצים והמשאבים העצומים שמשקיעות חברות נאט"ו לבלום את ולדימיר פוטין, המלחמה עלולה לצאת משליטה ולהתפשט לכלל אירופה.
מנגד, בעודו מאשים את ארה"ב ומדינות המערב בפרוץ המאבק, טוען נשיא רוסיה כי לא זו בלבד שמעורבותן הצבאית מובילה להסלמה, אלא שמוסקבה - המחזיקה בנשק היפרסוני קטלני - תגיב בעוצמה במקרה שתותקף. יתרה מכך, השהיה חד־צדדית של השיחות עם וושינגטון בעניין חידוש אמנת הגרעין החדשה (START) איננה מקרית. היא באה למחות על הסנקציות הבינלאומיות המוטלות על רוסיה וכן על תמיכת ארה"ב באוקראינה. מנקודת מבט גיאופוליטית רחבה, כבר עתה ברור כי חרף מפלותיו של הצבא הרוסי וההצהרות במערב שלפיהן "מוסקבה הפסידה במלחמה", אין ספק כי רוסיה - המחזיקה במקורות אנרגיה עצומים ובמשאבים צבאיים, לצד מאגר הנשק הגרעיני הגדול בעולם - היא איום ממשי על הסדר העולמי.
בנוסף, ככל שמחריף המאבק, מתחדדת ההכרה כי פוטין אינו מתכוון לוותר על תביעותיו הטריטוריאליות באוקראינה, להפך. כשהוא מונע מתוך ריאל־פוליטיק רצחני, הוא מי שמסלים במכוון את המלחמה המאיצה את מרוץ החימוש העולמי ומשפיעה על הכלכלה העולמית ושוקי האנרגיה הגלובליים. בעודו נערך לחידוש המתקפות על אוקראינה ומתמודד מול עשרות מדינות המערב, ראש הקרמלין הוא גם מי שמכתיב את סדר היום הגלובלי לצד אירועים ותהליכים ברחבי העולם.
אוקראינה במוקד ועל המוקד
שנה חלפה מאז פלישת הצבא הרוסי לאוקראינה, והמלחמה הרצחנית ביותר שידעה אירופה זה שמונה עשורים הגיעה לנקודת רתיחה. מעבר להפרה בוטה של הסטטוס־קוו הביטחוני באירופה, הנורמות והמשפט הבינלאומי, לצד מאזן הכוחות הגלובלי, מדובר באיום ממשי לא רק על הסדר העולמי, אלא גם על יציבות היחסים הבינלאומיים. בנוסף, כבר עתה מסתמן כי זהו המשבר הגיאו־פוליטי, הביטחוני וההומניטרי החמור ביותר מאז סוף מלחמת העולם השנייה, המשפיע באופן דרמטי על שוקי הכלכלה, האנרגיה והמזון הגלובליים. וכך, בעודו טוען כי הסיבה לפלישתה של רוסיה לאוקראינה היא התרחבות ברית נאט"ו בגבולה המזרחי של רוסיה, אין ספק כי זהו "רק" תירוץ. בראייתו, קריסת ברית המועצות והגוש הסובייטי (1991) היא האסון הגיאו־פוליטי החמור ביותר במאה ה־20.
לכן, כשהוא מונע מתוך שנאה תהומית לאוקראינה ולמערב וחותר לממש "בכל מחיר" את חזונו האימפריאליסטי, המאבק הרצחני של פוטין חורג הרבה מעבר לזירת העימות באוקראינה ובמזרח אירופה. המלחמה הפכה את אוקראינה, בעל כורחה, משדה קרב מקומי למרחב לחימה גלובלי, שבו היא מוקד המאבק הגיאו־פוליטי העולמי המתחולל בין רוסיה לבין ארה"ב, נאט"ו ומדינות המערב. מעבר לכך, המאבק מתקיים בנקודת זמן היסטורית שבה מחריפים העימות והתחרות הבין־גושיים, מתרבים האתגרים, האיומים והמשברים הגלובליים ונחלשת ההגמוניה האמריקאית. כל זאת, בזמן שיחסי מוסקבה־וושינגטון הגיעו לשפל חמור ביותר, ומנגד, יחסי מוסקבה־בייג'ינג קרובים יותר מאי־פעם בעשורים האחרונים.
בנאומו לאומה במלאת שנה לפלישתו של הצבא הרוסי, ועל רקע ביקורו של נשיא ארה"ב בקייב, הצהיר פוטין השבוע כי לא זו בלבד שהמערב "פתח במלחמה", אלא שמוסקבה מתכוונת לממש את יעדיה באוקראינה. כשהוא מצדיק את המאבק שנועד לדבריו, "להגן על רוסיה ולחסל את האיום הניאו־נאצי" של ממשלת קייב, ראש הקרמלין אף רומז כי מוסקבה אינה מתכוונת לחדש את השיחות עם וושינגטון בעניין הפיקוח על בקרת הנשק הגרעיני ואמנת STRAT.
אם לא די בכך, התבוננות מקרוב על מהלכיו של הצבא הרוסי בחודשים האחרונים מראה כי חרף מפלותיו וכשליו האסטרטגיים עד כה ואולי בשל כך, הצבא הרוסי נערך לחידוש המתקפות על אוקראינה. כל זאת, תוך שהוא נעזר בטילים ובמל"טים קטלניים מאיראן וקוריאה הצפונית, לצד עשרות אלפי שכירי חרב של "כוח וגנר" וכן באמצעי לחימה רבים, לרבות מערכות הגנה ומטוסי קרב הפרוסים בבלארוס. כשהוא מודע היטב לחולשתה של אוקראינה ולדלדול משאביה, לצד תלותה הצבאית־כלכלית העצומה בארה"ב ובמדינות המערב, ראש הקרמלין אינו בוחל באמצעים.
מעבר להזזת טילים היפרסוניים והצבת טילי יארס אסטרטגיים הנושאים ראשי נפץ גרעיניים סמוך למוסקבה, סירובה של רוסיה לאפשר לבדיקות גרעיניות בשטחה להתחדש מדליק "נורות אדומות" במערב. לא בכדי הורו צרפת ומדינות נוספות באירופה לאזרחיהן לצאת מבלארוס, לצד קריאתה של ארה"ב לאזרחיה להתפנות מיידית מרוסיה. כל זאת, בין היתר, לאור הצהרתו של מזכ"ל נאט"ו ב"וועידת מינכן לביטחון" שנערכה השבוע בגרמניה, כי "פניו של פוטין אינם לשלום, אלא להסלמת המלחמה וכי הוא רוצה באירופה שונה, כזאת שבה רוסיה שולטת על שכנותיה". בראייתו, המאבק יסתיים רק בעוד חודשים ואף שנים, וכבר עתה ברור כי המרחב הביטחוני העולמי השתנה לעד.
רכבת דוהרת אל הגיהינום
וכך, כשהוא מתמודד עם קואליציה של עשרות מדינות נאט"ו והמערב, שהתמ"ג שלהן גבוה פי 20 מזה של רוסיה, פוטין מפגיז ללא לאות את אוקראינה. לצד הרג של עשרות אלפי אזרחים ועקירתם של 15 מיליון נשים, גברים וילדים מביתם, כלכלת אוקראינה התכווצה בכ־30%, היקף היצוא שלה הצטמצם ב־60% ויותר מ־40% ממרכזי הייצור התעשייתי ותשתיות האנרגיה שלה נחרבו כליל. לא בכדי גוברות קריאותיה של ממשלת קייב לא לחשוש מעימות ישיר עם פוטין, ולהגדיל ולהאיץ את הסיוע ההומניטרי, הפיננסי והצבאי, לרבות מטוסי קרב, מל"טים וטילים ארוכי־טווח העשויים לפגוע במוסקבה ובסביבתה. שכן, בעבורה זהו מאבק של "להיות או לחדול".
בנקודה זו חשוב להבהיר כי תמיכתן של מדינות המערב, שהגיעה בשנת 2022 ליותר מ־150 מיליארד יורו (כולל, בין היתר, טנקים, טילים, אמצעי סייבר ולוחמה אלקטרונית מהמתקדמים בעולם), לא תסולא בפז. אבל – וזהו אבל גדול – כשצבא אוקראינה צורך תחמושת בקצב מסחרר של יותר מ־5,000 פגזים ביום, גם הנשק האיכותי ביותר אינו מספק. בעבור אוקראינה מדובר במלחמת התשה אכזרית, שסיומה אינו נראה באופק, וכפי שהיטיב לנסח זאת הנשיא זלנסקי: "Hundreds of ‘thank yous’ are not equal to hundreds of tanks".
יתרה מכך, אומנם הציבור האוקראיני מגלה עמידות, נחישות ואומץ לב עצום, אולם אלה אינם מספקים. יכולתו להתמודד עם רוסיה – מדינה עצומה המשתרעת על פני 11 אזורי זמן ומחזיקה במשאבי טבע ומקורות אנרגיה אדירים, לרבות 6,000 ראשי נפץ גרעיניים - מוטלת בספק. לא זו בלבד שהיא תלויה לחלוטין בסיוע מסיבי מצד מדינות המערב, החלוקות ביניהן בעניין אסטרטגיית המאבק מול פוטין לגבי אופי ועוצמת התגובה שלהן מול רוסיה, אלא שקיימים תרחישים שונים במסגרת החרפת המאבק. אלה כוללים, בין היתר, שילוב של מתקפות היברידיות (אוויר, ים ויבשה) בכמה חזיתות (צפון, דרום ומזרח), לצד אפשרות פלישה רוסית למדינות נוספות ובהן מולדובה, רומניה, פולין והמדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה). אין ספק כי מעטים בעולם צפו בשנה שעברה כי בפברואר 2023 רוסיה תהיה שקועה עמוק באוקראינה. בודדים אף יותר הם אלה שצפו כי כרכבת הדוהרת אל הגיהינום, "המאבק הצבאי המוגבל" של פוטין ייהפך למלחמה רצחנית המאיימת על עתיד אירופה ושלום העולם.