1. נזק רב־מערכתי
בראיון שהעניק השבוע נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון לרשת CNN, הוא הזהיר לא רק מההשלכות הכלכליות של ההפיכה המשפטית, אלא גם מאלה הרוחביות. "הרפורמה עלולה להחליש לא רק את עצמאות בנק ישראל, אלא גם חלק מהמוסדות", אמר.
בשבועות האחרונים התמקדו בתקשורת בנזקים הכלכליים של המהפכה. הייתה הסכמה מקיר לקיר על כך שאובדן האמון באיכותה ובחוסנה של מערכת המשפט הישראלית המהוללת יביא להוצאת כספים, עצירת השקעות, ירידה ביצוא ולבריחת מוחות.
מרגע שהאמרה הידועה של בגין "יש שופטים בירושלים" הופכת בעיני המשקיעים ל"יש שפוטים בירושלים", הכתובת על הקיר. והתהליך לא נעצר. רכבת החקיקה ממשיכה לדהור, ומשקיעים דוהרים בהתאם.
החדשות האחרונות בתחומי הכלכלה נחשפו השבוע בערוץ 12 בטלוויזיה. עובדים בחברת הרכבות הגרמנית דויטשה באן שביקשו להטמיע טכנולוגיות של חברות הזנק ישראליות באמצעות חברת סימנס, ביטלו את נסיעתם בגלל המצב. זה לא קרה אפילו באינתיפאדה השנייה. וישנה גם איחוד האמירויות, שהודיעה על הקפאת עסקות נשק.
אבל זאת לא רק הכלכלה. המהפכה עלולה לגרום לנזק רב־מערכתי ובתחומי חיים רבים מספור. הממשלה דנה השבוע בהצעה פופוליסטית נוספת מבית המטבחיים של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, להענקת חסינות לחיילי צה"ל על פעולות במהלך פעילות מבצעית. לכאורה, מה טוב יותר מאשר להגן על טובי בנינו? אלא שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה הזהירה שהמהלך עלול לסכן את החיילים בכל נסיעה לחו"ל ולהביא למעצרם.
איך הזהיר השבוע האלוף בדימוס עמוס גלעד, לשעבר ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון בדברים שאמר בוועידת האנרגיה? הוא קבע, ספק בהומור שחור, שבבית הדין הבינלאומי בהאג מחכים לקציני צה"ל שיועמדו לדין מאות חדרי מלון, לצורך שהייה ארוכה.
אולם אלה לא רק חיילי זרועות היבשה. המהפכה עלולה לחשוף גם את טייסי חברות התעופה הישראליות - אל־על, ארקיע וישראייר - שלמעלה משליש מתוכם עדיין משרתים כטייסי קרב במילואים. ועדיין לא הזכרנו את חשיפתם האפשרית למעצר של קציני צי הסוחר, ששירתו בחיל הים.
השבוע התברר שזרועות ההתערבות הפוליטית התפשטו עד ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גוף עצמאי ומקצועי המפרסם את נתוני האינפלציה, האבטלה, הצמיחה ועוד. מתברר שמה שאמרה השרה מירי רגב על התאגיד, תקף גם במקרה זה: "מה שווה הלמ"ס, אם אנחנו לא שולטים בנתונים?!"
זכור לי שהפעם האחרונה שבה היה ניסיון להתערבות בנושא טיוב הנתונים הייתה כששר האוצר לשעבר משה כחלון רצה להתערב באופן חישוב נתוני עליית מחירי הדיור. לטעמו, ההתעלמות מנתוני מחיר למשתכן הייתה טעות. ההתערבות של כחלון עוררה אז סערה. ואם זה יקרה כעת, הסערה תהפוך לצונמי.
כעת מנסים באמצעות מינוי מקורבים והקפאת מכרזים להתערב בכל מאגר הנתונים, מה שמזכיר משטרים אפלים כדוגמת טורקיה. השליטה בנתונים בגוף מקצועי זה, כמו בכלי התקשורת, נועדה ליצור מציאות מדומה. התחנה הבאה עלולה להיות מינויים במועצה הלאומית להשכלה גבוהה (מל"ג).
הפגיעה הקשה ביותר, שעלולה להפוך לאסון רב־נפגעים, נוגעת לדמוקרטיה עצמה. כל החלטה של הממשלה הנוגעת לבחירות לכנסת, הזויה ככל שתהיה, עלולה לעבור, בהיעדר ביקורת שיפוטית. נניח שיוחלט ערב הבחירות (בהנחה שיתקיימו במועדן) להציב מצלמות ושוטרים בקלפיות ביישובים ערביים, בעילה של הבטחת תקינות ההצבעה.
הדבר משול להצבת סניף של טיב טעם בפתח קלפי בבני ברק ועלול כמובן להביא לירידה דרמטית בשיעורי ההצבעה במגזר. זה כמובן ישחק לטובת הליכוד, מפלגת השלטון, ויבטיח את ניצחונה. זוהי דמוקרטיה בסגנון רפובליקת בננות. רק במערכת שיפוטית עצמאית המהלך היה נבלם באבו.
2. מינוי וגמור
ביוני 2022 נבחרו 1,100 מועמדים כדירקטורים בחברות הממשלתית. חודש לאחר מכן נפלה ממשלת השינוי ומאז תהליך המינויים הוקפא ועד היום הוא לא חודש. כתוצאה מכך נוצר, נכון להיום, מחסור של 240 דירקטורים בחברות הממשלתיות ועוד 34 במשרות הניהוליות של אותן חברות.
היא מתוסכלת ומבקשת לשרוף את המועדון, על הדירקטורים שבו. דודי אמסלם, המיועד להיות שר במשרד המשפטים, כבר הצהיר שמטרתו היא לחסל את הנבחרת ולפתוח את שערי המינויים לכל פעיל הליכוד, עם או בלי כישורים. מבחינתו, הנבחרת היא אליטה צפונבונית, המדירה את הפריפריה.
ויש הטוענים שההסבר לקיפאון המינויים קשור להרכב הקואליציוני הנוכחי בממשלה. שר האוצר העקשן בצלאל סמטוריץ' מסרב לא אחת לחתום על מינויים בגלל מחלוקת עם שרי הממשלה הרלוונטיים. בעניין זה הוא קשוב לפקידות הבכירה באוצר.
למשל, הוא סירב השבוע (עוד לפני נסיעתו לוושינגטון) להיענות לבקשת שר התקשורת שלמה קרעי לצרף לדואר שלושה חברי דירקטוריון מטעמו. המטרה הסופית היא להדיח את היו"ר מישאל ועקנין, שמונה על ידי קודמו יועז הנדל ולשלוח לעזאזל את הבראת הדואר.
במקום לעסוק במינויים רלוונטיים באמת, עסוקים בממשלה בסוגיות אזטוריות, כמו גורל הספרייה הלאומית, לצורך הדחת היו"ר הסורר, במינויים בתאגידים ממשלתיים (שאינם מחייבים את נבחרת הדירקטורים) וכמובן בבליץ החקיקה המשפטית.
כל זה מוביל לתפקוד לקוי של מאות החברות הממשלתיות שאנחנו, הציבור הרחב, בעלי הבית שלהן. הדיונים בדירקטוריונים של אותן חברות בנושא מדיניות ההשקעות או האסטרטגיה העסקית ארוכת הטווח, מתנהלים בצורה לקויה. הפיקוח על פעילות ההנהלה חלקי.
נכון שהן עדיין אינן עומדות בפני קריסה, אבל בהחלט יש סיבה לדאגה ביחס לעתיד. יש כאן הזדמנות יוצאת דופן למבקר המדינה לפתוח בחקירה, עם דוח שתוצאותיו עלולות להיות דרמטיות. אנחנו עדיין מחכים לו.
בכל חברה בורסאית, תפקוד לקוי כזה היה מוביל לחקירה של רשות ני"ע בעילה של הפרת החוק. אבל זה לא מרתיע. השיקולים הפוליטיים מביאים לגרירת רגליים ורק כנגד חברת החשמל, רשות ני"ע הפעילה שיניים.
היא קנסה את החברה ב־900 אלף שקל על אי־מינוי יו"ר דירקטוריון במשך שנה וחצי ותפקוד לקוי של הדירקטוריון. החברה ערערה בחודש שעבר לבית המשפט העליון על גובה הקנס ונקווה שתזכה. בסופו של דבר, הקנס יבוא על חשבוננו, צרכני חברת החשמל.
ולמרות תעלולי הממשלה, גם ברשות החברות הממשלתיות חייבים לעשות חשבון נפש ולהיות קשובים לביקורת. את הקריטריונים יש להגמיש ולהתאימם למקרים נקודתיים. המקרה של עודד שמיר, שהיה מועמד לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת החשמל ושנפסל, מעיד על האבסורד.
אף שהוא מועמדו של שר האנרגיה ישראל כ"ץ, שמיר אינו חבר הליכוד. הוא כבר כיום חבר בדירקטוריון חברת הביטוח הממשלתית ענבל (אושר בוועדת גילאור). עד לפני שנתיים שימש כיו"ר נתיבי ישראל. הניסיון שלו בחברות בורסאיות עשיר אולי יותר מזה של כל דירקטור אחר בחברה ממשלתית. הוא שימש בדירקטוריונים בתפקידי ניהול במבני תעשייה, בתש"ן, בנכסי אזורים, בנשואה זנקס, בישרס, בקנזון ועוד.
העובדה שלא צורף לדירקטוריון חברת החשמל, אף על פי שהיה חבר בנבחרת הדירקטורים הראשונה ב־2014, היא חרפה. זאת החלטה הזויה והיא לא פחות משערורייה.
עמיר פרץ נעדר הכישורים העסקיים מונה ליו"ר התעשייה האווירית בגלל הפוליטיקה, ועודד שמיר לחברת החשמל, לא. סידור עבודה פוליטי ליובל שטייניץ נעדר הכישורים העסקיים כיו"ר רפאל אושר, ועודד שמיר לחברת החשמל, לא.
בהחלט ניתן להבין את התסכול של גורמים פוליטיים, הטוענים שמדובר בנבחרת לא רלוונטית. ועדיין, ועם כל ההבנה, אסור לשרוף את המועדון. משום שאת מחיר מחדל אי־המינויים משלמים בסופו של דבר כולנו.
3. בנק המטרות
השבוע, שלא ברצונה, נקלעה המערכת הבנקאית הישראלית לסערה פיננסית כמעט מושלמת: הדוחות הכספיים יוצאי הדופן לשנת 2022 שפורסמו השבוע, קריסת בנקים בארה"ב וכמובן הרפורמה המשפטית והשלכותיה.
נתחיל בדוחות, שפורסמו על ידי ארבעת הבנקים הגדולים (הבנק הבינלאומי יפרסם את הדוחות רק ביום שלישי), שחשפו רווח מצרפי של 22.2 מיליארד שקל. מדובר ברווח של 61 מיליון שקל ליום, כולל שבתות, ערבי חג ויום הכיפורים. בתוספת רווחי הבינלאומי, הרווח הכולל ימריא לכ־25 מיליארד שקל. דבר כזה לא היה מעולם. מזרחי טפחות, בניהול משה לארי, הציג תשואה פנומנלית של 20.1% על ההון.
בנק לאומי סיים את השנה ברווח מטורף של 7.7 מיליארד שקל. רווחי השיא של הבנקים הוצגו, בין השאר, בזכות עליית הריבית במשק והעלייה ברווחי המימון.
באופן אבסורדי, בעוד עליית הריבית בישראל היטיבה עם הבנקים המקומיים והבנקאים צחקו כל הדרך אל הבנק, מהלך דומה בארה"ב הביא לקריסת סיליקון וואלי בנק - וכאן אני מגיע לנושא השני.
קריסת בנקים בארה"ב כמו סיליקון וואלי וסיגנצ'ר (שהיה בעבר בבעלות בנק הפועלים) היוו נורת אזהרה ליציבות המערכת הבנקאית. הקריסה מוסברת בראש ובראשונה בניהול כושל של הבנק האמריקאי ובמדיניות כושלת של ניהול הסיכונים וההשקעות.
את המחיר משלמים לקוחות עם פיקדונות, מחזיקי המניות ובעלי השליטה. בישראל המצב שונה. רווחי הבנקים יכלו להיות גדולים הרבה יותר, לו מדיניות ניהול הסיכונים הייתה מופקרת יותר.
ויש לכך סיבה. אף שאין ביטוח פיקדונות, הפוליטיקאים בישראל לא יכלו עד היום להרשות לעצמם לאפשר קריסת בנק ולזרוק עשרות אלפי לקוחות. כך היה בעת קריסת הבנק למסחר, הבנק לפיתוח תעשייה ובנק צפון אמריקה. בסופו של דבר, הלקוחות חולצו על חשבון כספי משלם המסים.
ויש לנו כמובן את המהפכה המשפטית והחשש שפגיעה בעצמאות הבנקים תוביל להפחתת דירוג האשראי. חששות אלה ימנעו בשלב זה פגיעה בעצמאות המערכת הבנקאית. יוזמות חקיקה מדודות כמו הקלות רגולטוריות להכנסת תחרות למערכת הבנקאית, זה כן. אולם פופוליזם כדוגמת הקפאת הריבית על משכנתאות, לא ולא.
4. ההפגנה של רמי לוי
פסח וכל ההכנות לחג מובילים אותי תמיד לרמי לוי, בעל השליטה בשיווק השקמה. לעולם נמצא את לוי באולפנים, מגן על הקמעונאים ורשתות השיווק ועל הדרך מנסה לחנך את הצרכן. "לפני כמה שבועות היו התייקרויות שנעצרו. בימים האחרונים נעשים מבצעים מעמיקים לגבי שורה של מוצרים ובאופן יחסי המחירים השנה יהיו נמוכים יותר", אומר לוי.
"עובדתית, אנחנו עובדים כיום על רווח גולמי יותר נמוך, כדי ללכת לקראת מי שקונה אצלנו במשך כל השנה. המותג הפרטי התייקר, אבל באופן יחסי הוא לא עלה הרבה. הצרכן חייב להבין שיש לו כוח עצום בידיים ושלא יקנה בכל מחיר. ניתן להשיג כיום מוצרים במחירים סבירים. לא חייבים ללכת בכל מחיר על מותגים".
"אנחנו מוכרים יותר זול, ואותם ועדי עובדים שקונים אצלנו מקבלים ערך מוסף יותר גבוה ולכן מעדיפים את תווי השי שלנו. עובדתית, יש השנה עלייה של 25% במכירות תווי השי מול השנה שעברה. אנחנו מאפשרים שימוש בכל הרשתות, אבל 80% מהמחזיקים בתו הקנייה מעדיפים אותנו".
"אם לא ייעשה שינוי במדינות הממשלה, המחירים בישראל יהיו תמיד יקרים יותר מחו"ל והמדינה אשמה. מה לעשות? אני משלם ארנונה, מים, חשמל או מסים אחרים בישראל ולא במקום אחר".
"הוא לא יכול לקנות יותר זול. אבל כל אחד רוצה לייצר כותרת, כאילו מטפלים ביוקר המחיה. נראה לך שהם ימכרו מוצרים בלי כשרות? האם הם יכולים לקנות פירות וירקות בחו"ל ולייבא לישראל? גם מרבית הבשר והעופות נמכרים בארץ. בשום מצב הם לא יצליחו לקנות יותר זול ממני. כולם רוצים להרוויח, ולכן הם לא יצליחו להוריד מחירים".
התרעות פיקוד העורף