החתימה על ההסכם לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן וערב הסעודית בתיווכה של סין היא אירוע מכונן בקנה מידה גלובלי. מעבר לפתיחת השגרירויות בריאד ובטהרן בקרוב, הפשרת היחסים לאחר שבע שנות נתק צפויה להוביל לחידוש והרחבת ההסכמים הבילטרליים, למניעת הסלמה של מאבקי הכוח בעולם המוסלמי - דוגמת המאבקים בתימן, סוריה ולוב - וכן להגברת היציבות הביטחונית האזורית.

לאחר סעודיה: זו המדינה הערבית הבאה שעשויה לחדש את יחסיה עם איראן

כבר עתה מסתמן כי ההסכם שנחתם מהווה נקודת מפנה קריטית במאזן הכוחות הגיאופוליטי והביטחוני במזה"ת, הנושא השלכות דרמטיות. לא זו בלבד שחידוש הקשר בין בית המלוכה הסעודי והמשטר באיראן – חרף הפערים האידיאולוגיים והאסטרטגיים העצומים ביניהם – הוא הישג דיפלומטי עצום עבור סין, אלא שמדובר במהלך אסטרטגי מזהיר, שנועד לבסס את מעמדה כמעצמה גלובלית חזקה ועוצמתית, המובילה תהליך שלום אזורי ומאפילה על ארה"ב ועל מהלכיו של ממשל הנשיא ג'ו ביידן.

יתרה מזאת, כשהיא מונעת מתוך חזון ומניעים גלובליים ופועלת להרחבת מקורות האנרגיה וקשריה האסטרטגיים בעולם, סין - הדוגלת בסדר עולמי רב־קוטבי - אינה חותרת "לשלוט בעולם", כפי שרבים במערב סבורים. היא מודעת לעליונותה הצבאית של ארה"ב ולהחרפת היריבות מולה וחותרת לשלום ולשמירת היציבות הביטחונית, תוך הבטחת האינטרסים האסטרטגיים שלה. לדידה, חידוש היחסים בין סעודיה ואיראן וביסוס קשריה עם מנהיגות העולם הסוני והשיעי, ספקיות האנרגיה - נפט וגז טבעי - מהגדולות בעולם, המספקות לה כמחצית מכמות הנפט שהיא צורכת, הם חלק מתוכניתה הגלובלית.

מהלכים אלה מקנים לה עוצמה גיאופוליטית, כלכלית ואנרגטית רבה, מבססים את עוצמתו של הנשיא שי ג'ינפינג, הן מבית והן בזירה הבינלאומית, ואף מסיטים את מוקד תשומת הלב העולמית מאירופה ומאסיה, לאחד האזורים המורכבים והנפיצים בעולם. כבר עתה מסתמן כי העמקת המעורבות הסינית במזרח התיכון מסמלת את תחילתו של עידן חדש. כשהיא ממלאת את הוואקום הגיאופוליטי שנוצר נוכח צמצום נוכחותן של ארה"ב ורוסיה באזור, סין, בדרכה שלה, נוטלת את ההובלה ומעצבת מפת יחסים חדשה, הצפויה להשפיע על גורל האזור ועתיד הסדר העולמי החדש.

הזדמנות היסטורית

ביום שישי שעבר (10 במרץ) זכה שי ג'ינפינג בשני הישגים מדיניים ודיפלומטיים משמעותיים ויוצאי דופן. בתוך פחות מיממה לאחר שמונה לכהונה שלישית וחריגה כנשיא סין, הממשל הסיני, שהידק את קשריו עם ערב הסעודית ועם איראן ואף ניהל תהליך ממושך ואינטנסיבי במהלך השנתיים האחרונות של גישור ותיווך ביניהן בסיוען של עיראק ועומאן - הוביל לחתימת ההסכם לחידוש היחסים הדיפלומטיים, שנערך בבייג'ינג.
לא בכדי חידוש היחסים שנותקו ב־2016 בין מנהיגות העולם הסוני והעולם השיעי וההודעה על פתיחתן של השגרירויות בריאד ובטהרן בחודשיים הקרובים - מושכים אליהם תשומת לב עולמית.

לאחר קרע שנוצר בעקבות רצח מטיף שיעי בסעודיה ותגובות־נגד איראניות, שכללו מתקפות על מתקני נפט בממלכה הסעודית, נראה כי מעורבותה של סין בפתרון הסכסוך, ועוד בעת הנוכחית - הפתיעה רבים. אכן, סין נמנעה ממעורבות בקונפליקטים מורכבים ועד כה נעשו לא מעט מאמצים מצד גורמים נוספים לתווך בין הצדדים. אולם אין זה מקרה שהיא שהובילה לבסוף להסכם.

התבוננות על מהלכיה מראה כי יכולתה לגשר בין הצדדים היריבים נובעת מעוצמתה הכלכלית, גישתה העסקית וקשריה הדיפלומטיים, המסחריים והצבאיים עם כל מדינות האזור, לרבות מדינות המפרץ. בין היתר בהקשר של פרויקט "החגורה והדרך" (BRI). יתרה מזאת, כשהיא דוגלת במדיניות חוץ פרגמטית וגישה ניטרלית, תוך שמירה על עקרון הריבונות ואי־ההתערבות בעניינים הפנימיים של מדינות, סין דבקה בתוכנית "חמש הנקודות" לקידום השלום והיציבות הביטחונית במזרח התיכון, שעליה הצהיר ואנג יי, שר החוץ הסיני במרץ 2021.

כל זאת, תוך כיבוד כל הצדדים המעורבים בסכסוך וללא הצבת תנאים מוקדמים, כמו למשל אימוץ עקרונות אידיאולוגיים/קומוניסטיים של הממשל הסיני. וכך, כשהוא "קורא נכון את המפה" ואינו בוחל באמצעים, הנשיא שי ג'ינפינג מיטיב לזהות את ההזדמנות שנוצרה במזרח התיכון, במיוחד נוכח צמצום מעורבותן של ארה"ב ורוסיה באזור, ומשכיל לנצל את נכונותן של איראן וסעודיה לחדש את היחסים ביניהן.

חשיבות הסכם ה"דטנט" (הפשרת היחסים) האזורי בין ריאד וטהרן והשלכותיו, אינה מעלימה את המחלוקות האידיאולוגיות והפערים האסטרטגיים ביניהן. עם זאת, כבר עתה ברור כי לא זו בלבד שתיווכה של סין הוא קריטי ומסייע לה למצב עצמה כמעצמה "שוחרת שלום" הפועלת להשגת יציבות אזורית וביטחון אנרגטי, אלא שמדובר בהשגת הסכם שחשיבותו והשפעתו עצומות, בפרט נוכח הפוטנציאל הטמון בהרחבת הקשרים ושיתופי הפעולה האזוריים.

לדוגמה, במהלך השבוע האחרון כבר פורסמו דיווחים על גישושים מצד מדינות ערב נוספות דוגמת בחריין, החותרת לחדש את הקשר עם איראן. זאת, בעיקר נוכח שינוי תפיסתה של טהרן כאיום מרכזי. מוקדם עדיין לקבוע כי ההסכם יוביל לשינוי מגמה. אולם ללא ספק מדובר בשינוי והבשלת התנאים שעשויים לתרום לשיפור האקלים הביטחוני במזה"ת.

יתרה מזאת, בראייה סינית, מדובר בהשקעת מאמצים דיפלומטיים וכלכליים עצומים, שתכליתם לשמור על היציבות האזורית, לבסס את מעמדה כשחקן גיאופוליטי רב־השפעה באזור ולהקרין זאת כלפי העולם המוסלמי, המרחב האסייתי וכלל הזירה הבינלאומית. ובתוך כך, להבטיח את האינטרסים והנכסים האסטרטגיים שלה במזרח התיכון, הכוללים בין היתר נגישות למקורות אנרגיה עצומים.

מה הלאה?

התבוננות מקרוב מראה כי בהיותה צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם, סין היא יבואנית הנפט ושותפת הסחר המרכזית של ערב הסעודית וכן של רוב מדינות המזרח התיכון, לרבות איראן. פרסומים עדכניים אף מראים כי היקף הסחר הבילטרלי עם ערב הסעודית, שהגיע בשנת 2021 ל־87.3 מיליארד דולר ושכמחציתו כולל יבוא של נפט גולמי וגז טבעי סעודי, הוא גבוה יותר מהיקף הסחר הכולל של סעודיה עם ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי, שהגיע באותה שנה ל־78.2 מיליארד דולר בלבד.

כמו כן, בהיותה אחראית לכ־30% מהסחר עם איראן, סין מחזיקה ביתרון במאזן המסחרי מולה, העומד על 581 מיליון דולר במסגרת היקף הסחר ביניהן, שהגיע ל־15.7 מיליארד דולר בשנת 2022. נתונים אלה מהווים אינדיקציה לגידול של 7% בסחר ביניהן, לעומת שנת 2021, הכולל בין היתר ייבוא נפט וגז טבעי. לדוגמה, בחודש מאי 2022 סין ייבאה כמיליון חביות נפט גולמי מאיראן. זאת, חרף הסנקציות המוטלות עליה.

על רקע זה ונוכח גל השינויים המתחוללים כיום בזירה הבינלאומית, הנובעים בין היתר מהיחלשות ההגמוניה האמריקאית והפיחות במעמדה של ארה"ב במרחב הגיאופוליטי, על פניו נראה כי נשיא סין "קורא נכון את המפה". שי ג'ינפינג מונע מתוך ראייה הוליסטית, ריאליסטית ופרגמטית. הוא מכיר היטב בעובדה שנוכחותה הצבאית־ביטחונית של ארה"ב מהווה עדיין עוגן אסטרטגי במזרח התיכון, בדגש על מדינות ערב והמפרץ הפרסי בהובלת ערב הסעודית. לאחרונה אף פורסם כי הממלכה הסעודית היא יבואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם, המייבאת 78% מהציוד הצבאי שלה מארה"ב.

עם זאת, ואולי בשל כך, לא זו בלבד שחתימת ההסכם בין סעודיה ואיראן בתיווך סין מהווה "קריאת השכמה" מטלטלת עבור ממשל ביידן, אלא שהסכם זה מקנה לסין עמדת מפתח כלכלית, פוליטית ודיפלומטית בקנה מידה עולמי, שאותה הנשיא הסיני ממנף במסגרת היריבות ביניהן. בראייתו ובניגוד לדעה הרווחת במערב, העמקת המעורבות הסינית במזרח התיכון היא הזדמנות היסטורית לשפר את היחסים עם ארה"ב ולמצוא את הדרך המשותפת שתבלום את מאבקי הכוח ביניהן וכן את הסלמת המתיחות הביטחונית האזורית. כל זאת, בזמן שהיא מספקת ערבויות כלכליות ודיפלומטיות רבות לכך.

אין ספק כי מדובר בשינויים טקטוניים, המתחוללים כיום במפת היחסים והאינטרסים במזרח התיכון. אלה מחייבים את ישראל להיערך מחדש ולהפנים את הצורך בהידוק קשריה האסטרטגיים עם סין, הנמצאת כיום במרכז הזירה הבינלאומית והפוליטיקה העולמית.

הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים