שר המשפטים צדוק הודה בזמנו בפניי שהחוק הישראלי אינו אידיאלי בעניין זה, אך לא נמצאה שיטה יותר טובה מזו. נכון אומנם שעד 1953, כשנחקק החלק הזה של חוק יסוד "השפיטה", מונו השופטים לבית המשפט העליון על פי מפתח פוליטי, אך לדברי צדוק, מדינות רבות פנו אליו וביקשו פרטים על השיטה הקיימת כדי לאמץ אותה.
לפני כמה שנים התוודענו למסרונים שהוחלפו בין שר בכיר, חבר בוועדה למינוי שופטים, לבין שופטת, לפני ולאחר שהתמנתה לכהונתה. המסרונים לא היו חד־משמעיים, לא היה פה "אקדח מעשן". בעקבות המסרונים, שמהם מי שרצה יכול היה להסיק שהוועדה לבחירת שופטים פועלת באופן לא תקין ולא שקוף, היו רבים שזעקו שהגיע הזמן לשנות את דרך בחירת השופטים במדינתנו. ובכן, למרבה הצער אין שיטה אחת מוצלחת בעולם כולו למינוי שופטים. יש לזכור כי שופט הוא אחד התפקידים הרגישים ביותר במערכת השלטונית. הוא חורץ גורלות לשבט או לחסד, וגם מכריע בסכסוכים כספיים. כוחו רב לו.
האיזון בוועדה הופר
מדינת ישראל, מיד לאחר שכוננה, בחרה בדרך מאוזנת מאין כמוה. הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מנציגים של שלוש זרועות המדינה - השופטת, המחוקקת והמבצעת – ובנוסף, נציגים של המקצוע - שלושה שופטי העליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. נהוג בדרך כלל שהכנסת בוחרת נציג מהאופוזיציה ונציג מהקואליציה לוועדה, אלא שבשנים האחרונות האיזון הזה נפגע, והופר העיקרון שאיננו הוראת חוק.
מכל השיטות הקיימות בעולם (ואני מכיר אותן ובדקתי אותן), השיטה שמדינת ישראל בחרה בה היא הרע במיעוטו. אכן יש בוועדה "דילים" מפעם לפעם, אך בסך הכל התוצרים לאורך השנים של הוועדה היו חיוביים. נכון שפה ושם הסתננו גם כמה "תפוחים רקובים", אך זה קורה - אז יש מנגנון תיקון הקבוע בחוק.
לדעתי, אם יש מקום לתיקון בהרכב הוועדה הוא בצמצום כוחם של הפוליטיקאים מארבעה לשניים (שר אחר וחבר כנסת אחד), והגברת כוחם של השופטים על ידי צירוף שני שופטים נוספים. זו הדרך הנכונה, משום שאין כמו השופטים של בית המשפט העליון להכיר את השופטים, ולמטה את עורכי הדין המיועדים לשיפוט, באמצעות פסקי הדין שלהם ובאמצעות הופעותיהם בבית המשפט העליון. ומכל זרועות השלטון, עדיין, למרות הפיחות שחל במעמדו, בית המשפט זוכה לציון הגבוה ביותר מבחינת אמון הציבור - ואין סיבה שלא יהיה בו רוב לשופטים. אסור בשום פנים ואופן לשנות את שיטת מינוי השופטים בארצנו, למרות הפגמים שהתגלו ועוד יתגלו בה.
עסקת טיעון עכשיו
אם נכונה הסברה שכל מה שעושה נתניהו נובע ממצבו האישי וכתב האישום שהוגש נגדו, אז לדעתי עדיף שתיעשה איתו עסקת טיעון כבר עכשיו, ולא בעתיד. התמורה היחידה שמדינת ישראל צריכה לקבל ממנו, היא הסתלקותו מהחיים הציבוריים. איש, ובכל מקרה אני, לא רוצה לראות ראש ממשלה בכלא.
התרעות פיקוד העורף