ארבע עשרה שנה לא נחת בקהיר שר החוץ של סוריה, עד השבת האחרונה. השר פייסל מקדאד הגיע לקהיר והתקבל בחום על ידי עמיתו המצרי סאמח שוכרי. היה זה צעד גומלין לביקור שקיים שוכרי עצמו בדמשק לפני כחודש וחצי. למחרת, ולא במקרה, יצא הנשיא א־סיסי לריאד ונועד עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן. סעודיה היא הנשיאה התורנית של הליגה הערבית, וא־סיסי ביקש לגייס את מארחו למשימה חשובה.
לקראת התנגשות? הצעד הסעודי המפתיע שצפוי לפגוע בארה"ב
סעודיה רוצה שלום שונה מהסכמי אברהם, כזה שישראל אינה בשלה לתת
האינטרס הסורי בהתקרבות אל קהיר ברור למדי. חיבוק מהאחות מצרים יעניק לאסד לגיטימציה בתום שנים שבהן הוא נחשב למצורע. לפני 12 שנה הוא נבעט ממנה בעקבות פעולות הדיכוי נגד בני עמו, עתה מבקש אסד לחזור לשורות הליגה הערבית ומצפה מקהיר להסדיר את חזרתו. בקשתו איננה מופרכת. קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות לא רק סילקו אותו משם, אלא גם מימנו פלגים של מורדים כדי להפילו.
היום, אחרי שעשו בו שפטים, אך כשלו במשימתם, הם בוחרים לקרבו אליהן. ההתקרבות הזו היא חלק מההפשרה בין ההגמוניות. זו לא רק סעודיה שמתקרבת לאיראן, אלא המחנה הסוני כולו מצמצם פערים עם הגוש האיראני. הדרך לפיוס עוד ארוכה, אבל בדרך מצפות לשחקנים בדרמה הזו גם הצלחות קטנות. כמה מהן מנסה מצרים ללקט לעצמה.
לפני הכל, מריחה קהיר הזדמנות עסקית נאה. רעש האדמה שפקד ב־6 בפברואר את טורקיה ואת אזורי הגבול בצד הסורי גבה את חייהם של 5,000 אזרחים סורים, והותיר חבלי ארץ רבים הרוסים. האזורים הללו דורשים מאמץ נרחב של בנייה מחדש. גם שנות המלחמה כשלעצמן הותירו אדמה חרוכה בכל רחבי הארץ. חברות מצריות עשויות לגרוף שם הון.
ההסדר, אם כן, ברור לכל רואה: קהיר תפעל להשיב את אסד אל חיק הערבים, ובתמורה יקבלו חברות מצריות זיכיונות במפעלות השיקום. א־סיסי לא בזבז זמן. הוא נחת אצל בן סלמאן וביקש לקדם אצלו את החזרתה של דמשק אל הליגה. ב־19 במאי תתכנס פסגת הליגה הערבית בריאד. עד אז נדע אם הימים הללו הם זמן מתן חירותם של הסורים. אם אכן הוא יוזמן, צפוי אסד לשבת שם, סביב השולחן, כחתן בליל כלולותיו.
זיכיונות במפעל הבנייה מחדש של הריסות הרעש הסורי אינם מקור ההכנסה היחידי שאותו מבקשים המצרים לעצמם. קירובה של דמשק אליהם נועד לסלול את הדרך ליצוא גז מצרי ללבנון. הפרויקט הזה עשוי לפתור את המחסור החריף בחשמל ולהוזילו. התוואי המפותל של הצינור יחלוף באדמת ירדן וסוריה, ולשם כך זקוקה קהיר לרצונה הטוב של דמשק. הירדנים העניקו לו את הסכמתם והם גם יעמדו במילתם. אצל אסד זה עובד קצת אחרת. אומנם הוא נתן הסכמה עקרונית לכך כבר לפני שנה וחצי, אבל כדי שיעמוד בהבטחתו וגם ישמור על הצינור, מוטב שיהיה מאוהדי מצרים ולא משונאיה.
עבור הדיפלומטיה המצרית, מהלכים כאלה הם ברירת מחדל. באופן מסורתי, שהתחזק בעידן הסובייטי, הדיפלומטיה המצרית אינה קופאת על שמריה. היא העניקה למצרים, בשנות המלחמה הקרה, את המעמד הרם של מנהיגת העולם הערבי. היא הייתה אז יוזמתית, יצירתית ולעתים סוערת, ועל פיה נשק דבר. מאז פחת מעמדה בשל היחלשותה הפנימית ושינויים אזוריים מורכבים, אבל השריר ההוא בגופה עודו מפותח.
החזרתה של דמשק לשורות הערבים נועדה להזכיר לכולם את "התפקיד המצרי", אבל גם להוות תחרות לידידותיה הטובות ביותר, סעודיה ואיחוד האמירויות. שתי אלה מנהלות עם איראן דיאלוג חיובי בימים אלה, וכן עם בשאר אסד. בכניסתה לארגז החול מצהירה קהיר שהיא עדיין כאן, מושכת בחוטים, מפשרת, וכמקובל בענף הגישור, גם גורפת רווחים.
בקירובו של אסד אליו מבקש א־סיסי לדחוק הצדה, בתנועות מרפק קלות, גם את אלג'יריה. זו לא ניתקה מעודה את היחסים עם דמשק, והיא פועלת כבר כמה שנים להחזירה אל חיק הערבים. אם היוזמה המצרית תצליח, בכוחה לגזול מהאלג'יראים את היוקרה המובטחת. קהיר מתחרה עם אלג'יר כמעט בכל סוגיה. בסכסוך המחנאי בלוב, תומכת כל אחת מהן בצד אחר. הן חלוקות כמובן בנושא הישראלי (אלג'יר מקורבת לציר האיראני). שתיהן מתחרות על נתח שוק שהולך ומתפתח - מכירת גז אפריקאי למדינות אירופה. נוסף על כל אלה, התקרבה אלג'יר בשנים האחרונות לאתיופיה, יריבתה של מצרים על מי הנילוס.
לא רק הערבים מצמצמים מרחק מדמשק. גם האויבת השכנה טורקיה גיששה את דרכה אליה. בלחצה של מוסקבה ובשל המשבר הכלכלי החריף, מבקשת אנקרה לחסוך מעצמה הוצאות מיותרות בגבולה, אחרי שנים שבהן שיסתה באסד ארגוני מורדים כורדים ופלגים של דאע"ש. אסד לא מיהר לצנוח אל חיק הסולטן. הוא חיכה לראות אם טורקיה אכן תרסן את שלוחיה.
החיזורים הללו, והעובדה כי שרד את המלחמה, העניקו למשטר הסורי ביטחון עצמי ותחושת ניצחון. סוריה של 2023 איננה כמו זו שהייתה ב־2011. היא קרועה לארבע. ולמרות זאת, משטר הבעת' נותר על כנו, וקלפי המיקוח שבנה לרגע האמת משרתים אותו בשעה הזו, שבה הוא זקוק לכל ליטוף.
המשוכה העיקרית שמפריעה לערבים אצל אסד היא הברית האמיצה שכרת עם איראן. הם מגששים אצלו כבר שנים כדי לחלצו, ולו חלקית, מן החיבוק הזה. אסד פוחד להישאר לבד, והמלחמה הוכיחה כי צדק. בסתר הלב הוא ישמח להיפטר לשלום מהאיראנים. הוא אינו נרעש, למשל, כאשר מטוסי צה"ל תוקפים אותם בשטחו. אבל האיראנים אינם מוותרים. הם היו שותפים במבצע המזהיר להצילו מחבל התלייה, ועתה הם דורשים את שכרם. הם התנחלו בתוך ביתו, ואינם מגלים רצון ללכת.
קלף מיקוח נוסף כונן אסד ביחסיו עם עבדאללה השני. זה יותר מעשור מייצא המשטר הסורי לירדן (ובמידה פחותה גם לסעודיה) סוגים של סם ממריץ, בראשם הקפטגון. אלה טבליות המיוצרות במעבדות ונחשבות לגרסת העניים של האקסטזי. על המשימה אחראים קצינים בכירים, ובראשם אחיו מאהר. האריזות נשלחו לירדן בדרך היבשה והעשירו את הקופה הסורית.
כיום ענף הקפטגון הוא אחד ממקורות ההכנסה הראשונים במעלה של כלכלת סוריה. בשנות המלחמה הקשות שודרג לאמצעי נקמה. בצר להם, כרתו הירדנים ברית זמנית עם פלגים של מורדים בגבולם הצפוני כדי שישמשו עבורם שומרי סף וציידי מבריחים. המשטר הסורי ראה בתמיכה הירדנית צעד עוין, ומאחר שאף נזקק לכמות יתרה של מזומנים, הגדיל את כמויות הסם.
בניסיון להשיב את אסד אל החיק הערבי מייחלות מדינות ערב לא רק להרחיקו קמעה מטהרן, אלא גם לחלץ ממנו התחייבות לחדול מהרעלת הנוער הירדני והסעודי. אסד לא יוותר סתם כך על נתח נכבד מתקציבו. כמו סוחר טוב, הוא ידרוש מהם פיצוי על אובדן הכנסה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל