1
בשבוע שעבר גברתי על עצמי ובמאמצים גדולים התעלמתי מהביטחון, מהפוליטיקה, מבנימין נתניהו, מהחקיקה ומהשגרה - וכתבתי "טור חיובי לחגים": על מגילת העצמאות, על עמותות חסד ועל שירי ישראל וטיולים בנופיה. קיוויתי לטוב ויצאתי קצת פיתה (כשרה כמובן). בעוד הטור מודפס, באה המציאות וטפחה על פנינו עם ירי מלבנון, מעזה ומסוריה ועם פיגועים קשים בבקעה ובתל אביב.
זה היה שבוע קשה מאוד מבחינה ביטחונית, פוליטית ואנושית. חג פסח עצוב. החיוך שקפא באחת על פניהן של רינה ומאיה די, האחיות מהיישוב אפרת שנרצחו ביחד עם אמן לאה ז"ל בפיגוע הנפשע בבקעה, אינו נותן מנוח. הכאב גדול מאוד וחוצה את העם כולו. אני מודה שאני מאוד אוהב את היישוב אפרת. אוהב את התושבים והתושבות, את הפרופיל האנושי הזה של ציונות דתית במיטבה ותפארתה, את המשפחות - רובן עולים אנגלו־סקסים - שהתיישבו בפאתי גוש עציון והקימו יישוב לתפארת.
זה היה חג קשה לנוכח האירועים בהר הבית, ההר הנפיץ בכל ימות השנה, ובעיקר ברמדאן; הירי לכיוון ישראל מכל עבר; הטרור הגואה; והממשלה הלא־הומוגנית והלא־אחראית, שמרגע כינונה פועלת בהיפוך מלא לאתגרים האמיתיים הניצבים בפנינו - ואלו באמת עניינים של חיים ומוות.
הגבולות שלנו רועדים ומתקתקים, האויבים סביבנו מזהים שעת כושר (הם טועים כמובן ולא מכירים אותנו בעת צרה). ישראל שסועה מאי־פעם ונתונה במשבר העמוק בתולדותיה, ולפנינו עדיין חצי רמדאן וימים עוצמתיים של זיכרון לשואה ולחללי צה"ל ויום העצמאות.
יש לנו משימה: לעבור את התקופה הזאת בשלום ובביטחון, בתקווה שלאחר יום העצמאות, במקום "הפגנת המיליון" של הימין לקראת חידוש החקיקה ההזויה, נראה התפכחות וחישוב מסלול מחדש. מה אתם אומרים? אני שוב אופטימי? זו כנראה מחלה סופנית.
2
זוהי קללת ה־64. אותם 64 המנדטים שהביאו את בנימין נתניהו להוביל ממשלה רעה, שפעלה ופועלת בשחצנות, בכוחניות, ביוהרה, בנקמנות ובקיצוניות. הוא חלם על 61, אולי 62, אבל קיבל 64 שאפשרו לו להתנהג כפי שהוא מתנהג ובלי לשים לב, לאבד את ההובלה, את השליטה, את הלגיטימציה בישראל וברחבי העולם.
הוא לא מתהלך בחרדת קודש כמי שקיבל פעם נוספת את המפתחות לניהול המדינה המורכבת בעולם, אלא בשיכרון כוח וכמי שלא צריך ולא סופר אף אחד; כמי שזמנו קצר ומלאכתו מרובה. הוא נתן לכל מי שביקש את מה שרצה, תוך התנהלות בחוסר אחריות במינויים ובלבד שאלו ייתנו לו את מה שהוא רוצה.
"קללת ה־64" מביאה את ממשלת נתניהו לקרוס לתוך עצמה, לאבד את האמון, לאבד את הקשר למציאות, לישראל ולישראלים. וכעת, לאחר מאה "ימי חסד" ולאחר שקיבל שיעור משמעותי מהציבור הישראלי על מגבלות הכוח של המנהיג – אולי יש לו 64 מנדטים, אבל אין לו תמיכה בציבור, אין לו מנדט אמיתי, אין לו לגיטימציה, והוא צונח - ואיתו צונחת המדינה.
עד לפני מספר חודשים תמכתי כאן ובמקומות אחרים בעסקת טיעון לנתניהו ואולי אפילו לחנינה. ביקשתי להביא בחשבון הרבה דברים טובים שהוא עשה כאן בכלכלה, בביטחון ובמדינאות. כל זאת, לצד אישיותו הבעייתית והחרדתית, עם ההשפעה המשפחתית הגוברת. טענתי שאפשר להקדים את עדויות האופי והטיעונים החיוביים להתחלה ולא לסוף.
נתניהו איבד בעיניי במו ידיו את הלגיטימציה גם לחמלה ולחהתחשבות שכזו. הוא עתיד כנראה לאכול את הדגים המסריחים שבישל וגם להיות מגורש מהעיר. 64 המנדטים שבהם "התברך" - המנדטים של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, של ממשיכי דרכו של כהנא, של המשיחיים, של החרדים - הם שהיו לו לרועץ, הם שסיממו אותו, והם שהביאו אותו (ואותנו) אל שערי העזאזל במקרה הטוב והגיהינום במקרה הרע.
3
עוד יבוא הזמן לבחון ולנתח כיצד נשחקה בתוך זמן כה קצר ההתרעה הישראלית החזקה, שעמדה בכל כך הרבה אתגרים בסוריה ובלבנון, ועד כמה השפיעו תופעות הלוואי של תהליך החקיקה ההזוי להפיכה משטרית בישראל, על התובנה של אויבינו שישראל משוסעת, חבולה, שצבאה נתון במשבר, שיחסיה עם ארה"ב הגיעו לנקודת שבר, ושבפניהם "חלון הזדמנויות" למלחמת התשה או למלחמה כוללת.
במהלך הימים האחרונים חטפנו מכל הגבולות ומכל החזיתות, ולראשונה זה עשרות שנים מנהל צה"ל מאבק רב־זירתי מול סוריה, לבנון, עזה, יהודה ושומרון ואיראן - ותוסיפו לזה גם את ירושלים. מי שמשגר 24 רקטות מלבנון לישראל, מביא בחשבון את עוצמת התגובה, כנ"ל מי שיורה מרצועת עזה ובטח ובטח מסוריה. זהו מצב מסוכן לישראל ולא פחות לאזור כולו.
לדעתי, ישראל הגיבה באיפוק ובאחריות, תוך שימת לב להמלצות הרמטכ"ל ואחרים. לניהול המשבר הביטחוני הזה דרושים אחריות, שיקול דעת, דיאלוג רצוף וכן בין הדרג הצבאי לדרג המדיני, ראייה מרחבית ושמירה על קשר רציף עם ארה"ב, מצרים, ירדן ומדינות נוספות.
גורמים מדיניים (פוליטיים) תדרכו השבוע כתבים כי ישראל תצא למבצע רחב מיד לאחר יום העצמאות, ולא התביישו לנמק זאת בירידה של נתניהו והליכוד בסקרים ושל אי־שביעות הרצון של הציבור בימין מהתגובה. לא אתפלא אם יקראו למבצע הזה "מבצע שלום הסקרים" או "מבצע גבע", על שמו של הסוקר מנו גבע.
אני סומך על שר הביטחון יואב גלנט ועל הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד כי לא יאפשרו להוציא את צה"ל למלחמת ברירה בשל שיקולים פוליטיים. יש לא מעט דרכים להשיב את ההרתעה בלי להקיז דם שלא לצורך. במטה הכללי של צה"ל, שבו הייתי חבר במשך ארבע שנים, טענתי לא אחת סביב השולחן שבעיניי, תפקידו של צבא גדול, חזק, איכותי ומרתיע, המצוי בחזית הטכנולוגיה והמונהג בידי טובי המפקדים – הוא להרחיק מלחמה ולא לנצח בה.
זה קצת קשה, כאשר הצבא מלווה צעדה של הימין הקיצוני ליישוב הבלתי חוקי אביתר בשומרון, באמצע הרמדאן ובתקופה רגישה שכזו, וכשבעל הבית נתניהו רואה את המראות, שומע את הקולות ומבין את המשמעויות, אבל מתקשה לבחור בין שלום הקואליציה ההזויה שלו לבין שלום המדינה.
4
אני ממליץ בחום ובכאב גדול לשר הביטחון גלנט להביא לראש הממשלה ולמזכירות הממשלה הצעת החלטה שלא לשבץ השנה שרים וחברי כנסת לשאת דברים בטקסי הזיכרון בבתי העלמין הצבאיים. לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה.
אני ממליץ לגלנט לעשות זאת גם לאחר התייעצות עם אגף המשפחות במשרד הביטחון, עם המועצה הציבורית להנצחה ועם ארגון יד לבנים. אני יודע שזו הצעה חריגה ותקדימית, אבל המצב חריג ותקדימי יותר, ועימות חלילה במהלך טקס הזיכרון יכתים את זכר הנופלים ואת כבודנו.
הקלישאות של הפוליטיקאים בבתי העלמין יישמעו השנה רע מאוד ולא אמינות. שיוותרו לשנה אחת על הנאומים. ישנם שרים וחברי כנסת שהם בנים למשפחות שכולות. ישנם רבים שפוקדים ממילא את בתי העלמין לקברי חברים, רעים ובני משפחה. יואילו לבוא כאחד האדם, בצניעות, בראש מורכן ולזכור, ללא נאומים. הנשיא הרצוג ומפקדי צה"ל ימלאו את החלל הפוליטי בכבוד ובהערכה, עד יעבור זעם ועד שנשוב לשפיות, לאחדות ולשותפות.
5
בכל שעה ובכל מקום בארץ ובעולם שאליו הגענו כשבאמתחתנו ספר של מאיר שלו, באו עמנו ריח התחמיץ, המיית התרנגולות בלול, דמותם ההרואית של בני העלייה השנייה ונופי העמק הפורה.
מאיר שלו היה אדם עשיר מאוד בשפה, ברוח ובדמיון, והוא העשיר כאן דורות.
מורשתו תיוותר לעד. יהי זכרו ברוך.
6
את ימי החג ואת ליל הסדר ערכנו במלון "הרודס" בהרצליה. שנה אחת של חופש מקניות, מבישולים, מנסיעות בפקקים ומדילמה במשפחה בין חד־פעמי לרב־פעמי. אנחנו אוהבים את המלון, כי בכורנו אורי עבד שם בעבר וכי המלון קרוב ומצוין, בעל תודעה שירותית גבוהה מאוד ומול הים.
אבל אני רוצה לספר לכם על משהו מקורי שהנהיגו שם: כל אורח ומשפחה במלון מקבלים לבבות מקרטון, בערך של 30 ועד 100 שקל, שאותם הוא מוזמן להעניק באהבה לעובדת או עובד שמהם קיבל שירות ואדיבות יוצאי דופן. אצלי זכו החדרנית מאירת הפנים ופקידת הקבלה. גם מנוע למצוינות ושירותיות וגם תגמול מכובד.
שבת שלום.