ברבע האחרון של 2022 חלה קריסה בשיעור שנתי של 27% בהשקעות בציוד ענפי טכנולוגיות המידע, הידוע בעולם כ־ICT ראשי תיבות שלInformation and Communication Technology. הכוונה כמובן להשקעות בעיקר של ענפי ההייטק, שצללו על רקע קריסת שערי מניות חברות הטכנולוגיה בארה"ב, בשיעור של כשליש מערכן במשך שנת 2022, כפי שהתבטא במדד מניות הנאסד"ק.
לירידה זו בהשקעות בישראל בתחום הטכנולוגיה ברבע האחרון של 2022 ונפילת שערי המניות בענף, ששימש קודם לכן מקור אדיר לכסף זול כתוצאה מאקזיטים ומהשכר הגבוה, אין לה שום קשר להקמת הממשלה בתחילת השנה או לחקיקה בתחום המשפטי, המפלגת את העמים הנצים בישראל.
הנפילה החלה לפני כן בגלל מחזור העסקים הטבעי בענף ההייטק האמריקאי, מחזור עסקים טבעי כמו בענפים אחרים לאורך מאות שנים של היסטוריה כלכלית, כגון בועת הנדל"ן המאבדת גובה ממש עכשיו בכל העולם, כולל בישראל.
הירידה בהשקעות בענפי ה־ICT החלה כבר ברבע הראשון של 2022 עם ירידה בשיעור שנתי של כ־8%, לאחר מכן הופגנה יציבות ברבע השני והשלישי של 2022 ואז באה ההתרסקות האמורה ברבע האחרון של השנה. בכדי להבהיר את גודל הנפילה, נציין כי ברבע האחרון של 2021, שנה קודם לכן, נרשם שיא הסחרור בענפיי ההייטק, עת ההשקעות ב־ICT עלו בשיעור שנתי של 45%, לאחר עלייה של 23% ברבע השלישי של 2021.
תהודה בנדל"ן
שוק הדיור הגיב במהירות לשינויים בהיקף ההכנסות של רוכשי הדירות ומשפרי הדיור בבירת ההייטק של ישראל, תל אביב. לא רק האקזיטים כמעט ונעלמו כלא היו, אלא גם הופיע חשש מהמשך זרימת שכר ברמות הגבוהות. כלומר, הביטחון של זרימת הכנסות עתידית גבוהות, התערער. בתוך שלושה חודשים בלבד מחירי הדירות בבירת ההייטק של ישראל ירדו ב־1.4%, שהיא ירידה בשיעור שנתי של למעלה מ־5.7%! רק בחודש האחרון המדווח, ינואר־פברואר, לעומת דצמבר־ינואר, הייתה ירידה בשיעור של 0.5% במחירי הדירות בתל אביב, לאחר ירידה של 0.3% חודש קודם לכן.
לשם השוואה באזור המרכז (שלא כולל את תל אביב) מחירי הדירות דווקא עלו בשלושת החודשים שקדמו לחודש ינואר־פברואר השנה בשיעור של 1.72%, בצפון הם עלו ב־2.94%, בירושלים הם עלו ב־0.64% ורק הדרום "הצטרף" לתל אביב עם ירידה של 1.5% במשך שלושת החודשים האמורים.
האינפלציה בישראל ממשיכה לדהור ובשנה האחרונה הייתה 5%, הרבה מעבר ליעד האינפלציה שהממשלה הכתיבה לבנק ישראל שאינו עומד בכך, לפי שעה, אינפלציה של 1%־3%. אומנם מזהים ירידה במחירים של מוצרי יבוא, בעיקר בשל קריסת מחירי השינוע הימי (לדוגמא: נסיגה חדה במחירי ההובלה מסין לאגן הים התיכון מאז תחילת ינואר בשיעור של 28% הביאה לירידה במחירים של רהיטים, ארונות, ספות, כורסאות, ציוד חשמלי גדול וציוד חשמלי למטבח).
אבל מנגד, אוזלת ידה של הממשלה הנוכחית (כמו קודמותיה), בתחום חשיפת השוק המקומי ליבוא מתחרה, עדיין בנמצא. שלוש הממשלות האחרונות הבטיחו לעשות בתחום החשיפה ליבוא מתחרה, לפי שעה ללא הצלחה, בשל חוזקם של השתדלנים בעלי העניין.
עד שתקנים אירופאיים יוכרו בישראל ויאפשרו תחרות ביבוא של ממש, גם בתחום המזון ותכשירי טיפוח, האינפלציה פה תאלץ את בנק ישראל להמשיך להעלות הריבית, כדי לדכא את עליית המחירים וגם בכדי לא לפגר אחרי הפד האמריקאי, אחרת פערי ריביות יגררו את פיחות השקל, שהוא עצמו מנוע אינפלציוני. ישנה פה לקונה שאולי היה מקום לתקנה על ידי מכירת מט"ח באמצעות בנק ישראל בהיקף של הכנסות המדינה ממט"ח מכל מקור. בעוד שהמסחר במט"ח הוא חופשי, השער נקבע בין קונים ומוכרים מסביב לשעון בכל העולם (למעט בסוף השבוע בניו יורק). אין הדבר כך לגבי המרת מט"ח של הממשלה או יחידות סמך שלה, אולי רק היצוא הבטחוני.
בנק ישראל הוא הבנקאי של ממשלת ישראל, לכן מכירת מט"ח של ממשלת ישראל, או גיוס הון במט"ח בחו"ל, אינן משפיעות על שער החליפין לכיוון ייסוף השקל. השער נקבע לפי השער היציג באותו יום, ויש לו אפס השפעה על שוק המט"ח. זאת לעומת מכירת מט"ח על ידי יצואניות מסחריות, הגוררת לייסוף או רכישת מט"ח שמפחיתה את שער השקל.
הריבית תעלה
מטבע הדברים, אם השקל נחלש, מחירי יבוא התרופות מאירופה מתייקרים, כלי רכב מדרום מזרח אסיה מתייקרים ומחירי האנרגיה עולים, אפילו כאשר מחיר הנפט לא עולה (בפועל ישנה עלייה במחירי הנפט בעולם בגלל קיצוץ התפוקה על ידי מדינות המאוגדות אצל "אופ"ק+").
עוד נקודה חשובה היא חלחול עליות המחירים לענפי השירותים בישראל, שמטבע הדברים אין להם תחרות מיבוא, כגון חינוך בכל הרמות מיסודי ועד אוניברסיטאי והכשרה מקצועית, שירותים רפואיים, שירותים פיננסיים, שירותי משרדי עו"ד, כולל עריכת חוזים, שיעורי נהיגה, שכר הדירה המאמיר, שמתאים את עצמו למחיר ההון, כלומר הריבית הגבוהה בשוק הכספים ותשואות האג"ח.
המשמעות היא כי בנק ישראל ייאלץ להמשיך להעלות הריבית העומדת כיום על 4.75%, לכיוון 5.25% לפחות, דהיינו, ריבית הפריים העומדת על 6% תעלה לכיוון 6.5% לפחות, לפי הערכתי. הריבית תישאר על רמה גבוהה לאורך תקופה, כי אין הוקוס פוקוס בתחום האינפלציה. הירידה בשיעור האינפלציה השנתית תהיה בהדרגה, בנק ישראל לא יפחית את הריבית גם בשנת 2024, עד שלא יהיה בטוח כי האינפלציה התכנסה מתחת לאמצע יעד האינפלציה, 2%.
הצירוף של עלייה בריבית יחד עם ירידה בתחושת העושר של הציבור, החל מההייטקסטים ועד לשכירים פשוטים ששכרם נשחק ריאלית, תביא להמשך הירידה במחירי הדירות, ירידה שזה הרגע הוטמעה בדעת הציבור. ריבית גבוהה יותר משמעותה קשיים גם לקבלנים שהימרו על המשך עלייה במחירי הדירות החדשות ורכשו קרקעות במחירים מופקעים. קשה לראות מהיכן יבוא המימון לתשלום הריביות עבור הקרקע שכבר נרכשה, להמשך הבנייה, שלא לדבר על פוטנציאל הרווח שנשחק עד דק.
התוצאה תהיה מימוש נכסים בכדי לשלם את החובות הבנקאיים, ומימוש גורר ירידה במחירים. ריבית גבוהה יותר מקשה גם על קבלני הביצוע שחתמו חוזים, אם אין להם סעיפי הצמדה ברורים למדד תשומות הבנייה שאומנם נרגע יחסית, אך עדיין בועט. זאת, עוד טרם העלאות שכר של העובדים בענף, שלפי שעה מדוכאות. היתרון היחסי עובר עתה לקבלני תמ"א ופינוי בינוי, שם אין התחייבויות מעיקות על רכישת קרקע שהיא בנמצא וחלק אינטגרלי מהעסקה, לכן הריבית פחות משפיעה.
הנה כי כן מחירי הדירות בשוק הכללי עלו בשלושת החודשים האחרונים בשיעור שנתי מזערי של 0.42%, בעוד שמחירי הדירות החדשות ירדו בשלושת החודשים האחרונים בשיעור שנתי של 4.3%. למעשה, מחירי הדירות בשוק הדירות החדשות יורדים זה חמישה חודשים ברציפות החל מספטמבר־אוקטובר אשתקד, עת החלה הנפילה בשוק ההייטק, ירידה בשיעור מצטבר בחמישה חודשים של 1.9%.
קצב עליית מחירי הדירות החדשות, כולל הדירות בתמיכה ממשלתית, כגון מחיר למשתכן, ירד משיעור שנתי של 27% לשנה לחודש אוגוסט/ספטמבר 2022 לקצב שנתי של 11.7%, נכון לחודש האחרון המדווח ינואר־פברואר 2023. זאת התרסקות ברורה של בועת מחירי הדירות. סוף תקופה.
עוד נציין כי חלקן של הדירות המסובסדות על ידי הממשלה בכלל הדירות החדשות היה בשנה האחרונה כ־22%, היות ולא היו הנחות נוספות במחירי הדירות בתמיכה ממשלתית. כלומר, ייתכן כי הירידה במחירי הדירות החדשות בשוק החופשי, שאינו נהנה מסבסוד הממשלתי, הייתה אף גבוהה יותר מהמצוין לעיל.
גם המדינה מפסידה
הכבדת הריבית והצורך להקדיש יותר ויותר כסף והון מדי חודש לתשלום המשכנתה, בעיקר בשל עלייה בעלות ריבית הפריים, ביחד עם העלייה החדה ביוקר המחיה, באה גם לידי ביטוי בירידה בצריכה הפרטית, גוררת ירידה בהכנסות המדינה ממע"מ נטו ברבע הראשון של השנה בשיעור ריאלי של 13.5%, לעומת הרבע המקביל אשתקד.
הכנסות מס הכנסה מעצמאיים וחברות ירדו ברבע הראשון של השנה ב־10% לעומת הרבע המקביל אשתקד, ההכנסות מניכויים משכירים במקור, כולל משוק ההון, ידעו ירידה של 7% לעומת הרבע המקביל אשתקד, זה כולל את הירידה בהכנסות המדינה ממימוש אופציות של עובדים, המאפיינות בעיקר עובדים בשוק ההייטק.
הכנסות המדינה נפגעו מפיצוץ בועת הנדל"ן: פחות עסקאות משמעותן פחות הכנסות לממשלה שנהנתה מהכנסות ספקולטיביות בבועת הנדל"ן בשנים האחרונות, הן מעלייה בערך הקרקע שבה הממשלה ספסרה והן מהבהלה לדירות שאפיינה המשק מאז 2008. ההכנסות נטו ממיסוי מקרקעין היו במרץ השנה 1.5 מיליארד שקל, ירידה ריאלית של 43%! לעומת החודש המקביל אשתקד.
הגבייה ממס שבח אף היא ירדה בשיעור ריאלי של 43%, הירידה בגביית מס רכישה ירדה בשיעור דומה ביחס למרץ 2022. שימו לב, ההכנסות של הממשלה ממקרקעין גדלו מאמצע 2021 ועד המחיצת הראשונה של 2022, כולל, כלומר כל עוד ההייטק היה במלוא עוזו. מאז הן במגמת ירידה, כלומר המגמה ממש מתאימה עצמה לתחילת משבר ההייטק שהחל באמצע 2022.
נסיגת ההייטק, הגורמת גם לנסיגה בענף הנדל"ן, גוררת לירידה דרך המכפיל הכלכלי לשאר הענפים. היא תאט את קצב הצמיחה השנה ל־2.6% השנה לאחר עלייה של 6.5% בשנת 2022 ועוד 3.5% בשנת 2024, כך לדברי חברת דירוג האשראי מודי'ס, שמלאה תשבחות למשק הישראלי ואונו, למרות מעין אזהרה חלושה לגבי איכות שלוש הרשויות בישראל.
האטה זו הביאה בסך הכל את התחזית לדירוג אשראי לרמה של "יציבה" לעומת "חיובית". למה "בסך הכל"? כי בלחץ אמצעי תקשורת לא מקצועיים העושים מלאכתם רעה ומרדדים את השיח הכלכלי, כולם פתאום הפכו למומחים בתחום המט"ח, שהוא אחד הענפים הקשים ביותר לצפיית העתיד והניתוח. אולי בכלל אפשר להסביר את הירידה בצפייה בחדשות ערוצי הטלוויזיה. אין בדוח שום אצבע מאשימה כלפי השפעת תהליך החקיקה על תעשיית ההייטק.