חוק הגיוס החדש המסתמן הוא בפועל תעודת הכשר, שבה המדינה מזדכה, אפילו למראית עין, על ניסיון ומאמץ לשוויון בנטל. הכוח הפוליטי המובהק שיש למפלגות החרדיות מתמרן את הממשלה הנוכחית למה שנראה כמתווה לחוק גיוס חסר תקדים בנדיבותו כלפי דרישות החרדים, זאת כאשר במקביל מנסות המפלגות החרדיות לקדם חוק שישפר באופן דרמטי את ההטבות והתנאים שלהם זכאים תלמידי הישיבות מהמדינה בתקופת הלימודים.
גיל הפטור משירות לחרדים אינו הנקודה המרכזית בדיון הנוכחי. הגיל המסתמן לפטור משירות, שיעמוד על 23, הוא הגיוני, שגם ממשלות קודמות כולל שר הביטחון לשעבר בני גנץ הסכימו לו, והוא מתכתב בסבירות גבוהה עם הצורך לאפשר לצעירים חרדים שלא עשו צבא וכבר אינם לומדים בישיבות להשתלב בשוק העבודה. גם כך, כאשר בוחנים את המספר הזעום של המשרתים החרדים בצה"ל, שעומד היום על כ־1,150, כ־88% מאותם משרתים הם צעירים בגיל שבין 18־23, כך שהוויתור על בני גיל מבוגרים יותר אינו משמעותי.
לעומת זאת, הניסיון לקבוע את גיל הפטור ל־21 כבר מעורר התנגדות חריפה בצבא. הסכמת המדינה להסדר כזה תנפץ באופן סופי את מה שנותר מהרעיון של צבא העם, כאשר צעירים שמשרתים בצבא ישתחררו גם הם באותו גיל, בזמן שהחרדי שלמד שלוש שנים קיבל הטבות ושכר מהמדינה, ופטור מכל התחייבות.
השבוע נטען כי גם שר הביטחון הקודם בני גנץ הסכים בזמנו לבקשת האוצר לקבוע את גיל הפטור ל־21, טענה שעושה מניפולציה קשה בעובדות שהיו על השולחן בתקופת הממשלה הקודמת. האמת היא שגנץ הסכים לפשרת ה־23 בתמיכת מערכת הביטחון, ועל כך שבשנה הראשונה בלבד גיל הפטור יעמוד על 21 ובשנה השנייה על 22, עד שיתקבע על גיל 23 שנתיים לאחר מכן. לא פחות וגם לא יותר.
אבל הבעיה, כאמור, היא לא גיל הפטור, אלא העובדה שבסיבוב הזה שמתגבש הממשלה מבקשת להציג מתווה שמשתין על ציבור שלם של משרתים מהמקפצה הגבוהה ביותר שניתן למצוא בישראל. גם הפעם נראה שהממשלה מתקשה להבין את פוטנציאל הנזק עבורה. במציאות שבה נושאים טעונים בחברה הישראלית מתחברים למחאה החברתית בישראל, שנשענת באופן מובהק ודומיננטי על שירות בצה"ל בסדיר ובמילואים, הממשלה עשויה למצוא את עצמה, גם במקרה הזה, כמי שביצעה קפיצת צוקהארה מרהיבה היישר לקרקעית בריכה ריקה ממים.
בהצעת החוק הנוכחית, שבאה להחליף את החוק שתוקפו פקע ב־2017 ומאז המדינה גוררת רגליים, אין אפילו ניסיון למראית עין למצוא מנגנון שיגדיל את כמות המשרתים החרדים בצה"ל או בשירות לאומי. מדובר בהצעת חוק ללא מכסות, ללא סנקציות כלכליות על מוסדות לימוד חרדיים וללא ניסיון להציב מודל חלופי לשירות לאומי של חרדים וערבים – במשמר לאומי, במשטרת ישראל, במערכת הבריאות והרווחה. מודל שניתן יהיה להחיל באופן הדרגתי בפריסה של עשור קדימה, ואולי אף יותר.
צה"ל, צריך לומר, יכול להסתדר מבחינה פרקטית גם ללא חרדי אחד, והוא בוודאי אינו צריך את כולם וגם לא את רובם. אבל רבים מהחרדים שכן משרתים עושים שירות משמעותי ותורמים לצבא וגם להם עצמם באמצעות השתלבות טובה יותר במשק הישראלי לאחר השחרור.
החלופות לשירות צבאי שהוצעו במודלים שונים בשנים האחרונות אינן פחות חשובות. אם נצרף לפטור הגורף המתגבש גם את הניסיון של המפלגות החרדיות לשפר את תנאי תלמידי התורה ולהשוות אותם לתנאי החיילים, אז נקבל מתכון מושלם להנצחת אי־השוויון בנטל לעשרות שנים קדימה, וזאת במציאות שבה החלק היחסי של החרדים באוכלוסייה בישראל רק הולך וגודל.
עם יד מכוונת או בלעדיה, חוק הגיוס החדש עלול לסגור את הדלת על הדרישה ששוויון בנטל ובחובות יכלול גם צעירים רבים יותר מהגזר הערבי. ללא חזון, דמיון ויצירתיות, גם הפעם המגזר הערבי אפילו אינו חלק מהדיון, רק שבעוד הסטטוס לגביהם יישאר קבוע, בכל הנוגע לצעירים החרדים - המפלגות החרדיות שואפות כאמור לכך שהן יזכו במקביל לשיפור משמעותי בהטבות ובשכר מהמדינה עבור שנות לימוד התורה.
דיל עם החרדים
כשהכל מתחבר עם הכל, בצה"ל הופתעו השבוע לראות כיצד בשיח הציבורי שהתפתח התחברו להם יחד נושאים שלכאורה מהווים פרקים נפרדים לחלוטין. חוק שעוסק ביוקרת השירות ופועל לשיפור שכר ותנאי החיילים המשרתים; מודל השירות החדש; וכן חוק הגיוס עצמו. בדרך כלל, בנושאים בעלי ערך ציבורי־חברתי־ערכי חשובים כל כך, מערכת הביטחון שואפת להציג את הדברים באופן מסודר ויזום.
הפעם זה לא התרחש כך, ובמידה רבה בצמרת צה"ל מרגישים שנעשה עליהם סיבוב שלא הם יזמו אותו. מצד אחד ישנה תוספת התקציב בסכום אדיר של 10 מיליארד שקל, שאותה מבקש שר הביטחון יואב גלנט לקדם עבור תוספת שכר לחיילים, הטבות שירות משמעותיות נוספות, מימון לימודים וסיוע ברכישת דירות. מצד שני הנושא נכרך יחד בפרסומים בתקשורת עם חוק הגיוס, כך שיצר באופן מובהק את הנרטיב התודעתי: תקציב נוסף לצבא ויותר זכויות ושכר לחיילים, תמורת גט סופי לחרדים משירות צבאי או לאומי לעשרות השנים הקרובות.
האם יש כאן דיל נסתר או טעות בקישור שבין הדברים? האמת היא שזה כבר פחות משנה. הנרטיב כבר נצרב לחלוטין, ואין להתפלא על תגובת הנגד, בעיקר מצד ארגוני המחאה או בכירים לשעבר במערכת הביטחון. אלה טוענים שעבור קיבוע נצחי לאי־השוויון בנטל לא ניתן לקנות את הצעירים שכן משרתים בצבא באמצעות עוד 2,000 שקל בתלוש המשכורת או בסיוע ברכישת דירה בפריפריה.
עיתוי הפרסום, כאשר הנושאים הללו נמצאים בלב המחאה החברתית בישראל, שכבר מזמן אינה עוסקת רק ברפורמה המשפטית, אלא גם בסוגיות של שוויון בנטל בצבא, במסים, בחינוך ועוד - הפך את הנושא הזה לעוד יותר בוער. רבים רואים בחוק הגיוס החדש – לצד סוגיות נוספות בתוך הצבא על רקע המתיחות החברתית הקשה בישראל – מכה קשה נוספת לעקרון צבא העם. צה"ל, שעכשיו מבין את פוטנציאל הנזק, נמצא בקרב מאסף, אבל ספק אם את הנזק התודעתי שנוצר כבר אפשר לשנות.
גם זה אמור היה להיות שיקול חשוב עבור לשכת שר הביטחון בדרך שבה הדברים צריכים להיות משוקפים ומדווחים לציבור. מהשבוע האחרון נראה שכולם הפסידו, כולל שר הביטחון, כאשר היוזמה לשיפור תנאי החיילים הפכה לשולית אל מול הוויתור לחרדים. בתוך סלט הנתונים והחוקים שהתערבבו יחד, מודל השירות החדש שמבקש צה"ל ליישם לאחר עבודת מטה של שנתיים, נתפס כעת שלא בצדק כחלק מהדיל עם החרדים.
משרד האוצר, יש לציין, היה הראשון לזהות את הפוטנציאל במודל מותאם ונכון יותר, שממנו צה"ל יכול להרוויח ברמה המקצועית. לאחר שנים שבהן צה"ל לא נכנס דרך הדלת שפתח בפניו האוצר, בשנתיים האחרונות חל מפנה. שר הביטחון לשעבר בני גנץ ראה במודל כזה יתרונות רבים, והרמטכ"ל כיום הרצי הלוי קידם כסגן רמטכ"ל את התוכניות וההתאמות הנדרשות.
במודל שירות דיפרנציאלי מבקש צה"ל לעשות הבחנה באורך השירות בהתאם למשך ההכשרה והתפקיד. זהו מודל שיש בו יצירתיות, היגיון ויעילות כלכלית לצבא, למדינה ולחיילים שישרתו יותר משנתיים ויקבלו במהלך כל השירות שלהם תגמול כספי רווחי רב יותר. חיילים שמשרתים בתפקידי מנהלה, שאינם דורשים פרק הכשרה ארוך, יכולים להסתפק בשירות של שנתיים בלבד.
הכסף שיחסוך הצבא משחרורם המוקדם, לצד הרווח שיפיק מכך המשק הישראלי בקליטתם בשוק העבודה, ינותב למשכורות גבוהות יותר ללוחמים ולמקצועות טכנולוגיים, שבהם פרק ההכשרה הארוך והיקר מצדיק שירות ארוך יותר - במיוחד לנוכח הצרכים המבצעיים של צה"ל.
לכאורה, מדובר במודל בעל היגיון פשוט. את ההסבר לחייל מדוע הוא משרת שמונה חודשים או אפילו שנה יותר, אפשר להצדיק במקצוע יוקרתי שרכש במהלך שירותו הצבאי ובתרומה לעתידו, בנוסף למשכורת גבוהה יותר שיקבל עבור חלק משירותו.